שיעור העוני בישראל הוא הגבוה ביותר בין 34 המדינות המפותחות. כך מסר בשבוע שחלף הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) עוד נמסר, כי אחד מכל שלושה ילדים ישראלים חי בעוני ואחד מכל חמישה ישראלים עני. אפילו מכסיקו וטורקיה במצב טוב יותר. לעומת זאת שיעור העוני בקרב קשישים ירד. הדוח מציין, כי ישראל ממשיכה להיות אחת המדינות בעלות אי השוויון הגדול ביותר בהכנסות, כאשר בחלוף השנים כמעט ולא נרשם בה שינוי במדד ג'יני לאי שוויון.

דוח מרכז המחקר ומידע של הכנסת 2009

בנובמבר 2009 הגיש מרכז המידע של הכנסת לוועדת הכספים ניתוח כלכלי על מדד העוני ופער חברתי בישראל. בתחום אי שוויון כלכלי נאמר בדוח:

המונח "פערים חברתיים" הוא מונח כלל והוא נוגע לקיומו של אי- שוויון בין בני-אדם בכמה מישורים, ובהם רמה כלכלית, גישה לשירותים ציבוריים (כגון חינוך ובריאות) ורווחה תרבותית. לפיכך, במדידת אי-שוויון יש לשאול איזה אי-שוויון מודדים – אי-שוויון בין פרטים, אי-שוויון בין יחידות משפחתיות, אי-שוויון בהזדמנויות ובסיכויים ואולי אי-שוויון ברמת האושר?

מובן שכמה מהפרמטרים שהוזכרו לעיל הם סובייקטיביים ועל כן מדידתם בעייתית. לפיכך, מקובל בעולם למדוד אי-שוויון כלכלי. הכלי שמקובל להשתמש בו כדי להציג את מידת השוויוניות בהתפלגות ההכנסות הוא מדד ג'יני. יחידת המדידה של מדד זה היא המשפחה. כלומר, המדד מביא בחשבון אך ורק את מקום המשפחות במדרג ההכנסות ואת רמת הכנסתן.

מדד ג'יני נע בין 0 ל-1. ככל שהמספר קרוב יותר ל-0 התחלקות ההכנסות שוויונית יותר, וככל שהמספר קרוב יותר ל-1 התחלקות ההכנסות אי-שוויונית יותר. כלומר, אם מדד ג'יני הוא 0, כל העשירונים באוכלוסייה בעלי אותה רמת הכנסה. לעומת זאת, אם המדד הוא 1, העשירון העליון מקבל את כל ההכנסה במדינה ושאר העשירונים אינם מקבלים הכנסה כלל.

את מדד ג'יני מקובל לחשב לפי שני פרמטרים: הכנסה כלכלית והכנסה נטו. הראשון מודד את השוויון בהכנסות שנובעות מפעילות כלכלית בלבד (הכנסה מעבודה, הון ופנסיה), ואילו השני מביא בחשבון גם תשלומי העברה ומסים. אי-הבחנה בין שני המדדים האלה עשויה להוביל למסקנות מוטעות, וחשוב להבין את ההבדלים המהותיים ביניהם.

מדד ג'יני של ההכנסה הכלכלית אינו מביא בחשבון משתנים תלויי מדיניות כגון קצבאות ומסים ישירים, ועל כן הוא אמצעי טוב לבחון את ההשפעה של מהלכים מקרו-כלכליים על רמת האי-שוויון בחברה לאורך זמן, למשל – שינויים בתוצר המקומי הגולמי, בשיעור האבטלה ובשיעור ההשתתפות בכוח העבודה.

מדד ג'יני של ההכנסה נטו מביא בחשבון את כל ההכנסות של הפרטים, ועל כן הוא אמצעי טוב לבדיקת רמת האי-שוויון בתקופה נתונה. ואולם, השפעתם של מהלכים מקרו-כלכליים על רמת האי-שוויון הכלכלי בחברה לא בהכרח באה לידי ביטוי במדד זה. למשל, אם מדינה נקטה מדיניות מקרו- כלכלית שגורמת להגדלת האי-שוויון אולם לצד מדיניות זו הגדילה את הקצבאות, לא יהיה גידול באי-שוויון של ההכנסה נטו על אף הגידול באי-שוויון בהכנסה הכלכלית. לחלופין, צמצום הקצבאות עשוי להסתיר מדיניות מקרו- כלכלית שמקטינה את האי-שוויון.

השוואה בין שני מדדים אלו עשויה ללמד על יעילותן של מדיניות המסים ומדיניות תשלומי ההעברה בצמצום האי-שוויון. פער גדול בין המדדים מלמד על השקעה רחבה של המדינה בצמצום האי-שוויון בעזרת תשלומי העברה ועל מדיניות מסים פרוגרסיבית. עם זאת, אפשר לטעון כי השקעת משאבים בתשלומי העברה אינה השקעה שמחוללת צמיחה. מכאן שהמצב הרצוי הוא צמצום האי-שוויון על-פי המדד הכלכלי, וכך יתאפשר "צמצום טבעי" של תשלומי ההעברה.

יש להדגיש כי מדד ג'יני מסתמך על נתוני הכנסה כספית שוטפת בלבד, ואינו משקף אי- שוויון כלכלי על כל היבטיו, למשל בתחום הבעלות על רכוש, בתנאי הדיור, ברמת החינוך, בשירותים ציבוריים וברמת הצריכה. אומנם אין בישראל מידע מלא ומקיף על חלוקת ההון, אולם ממצאים מהעולם, וגם מישראל, מעידים כי האי-שוויון בחלוקת ההון גדול יותר מהאי-שוויון בחלוקת ההכנסה. לפיכך, אפשר להניח שרמת האי- שוויון הכלכלי בישראל אף גבוהה מזו שבאה לידי ביטוי במדד ג'יני.

בנושא אי השוויון בישראל 2008 קבע הדוח:

• האי-שוויון בהכנסה הכלכלית יורד בהדרגה מאז שנת 2002 . בתקופה זו חלה ירידה בשיעור של כ4.7%- במדד ג'יני. ההסברים לירידה זו הם הצמיחה במש, הירידה בשיעור האבטלה והגידול בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה (אף- על-פי שחלק מהעובדים החדשים נותרו עניים).

• ברמת האי-שוויון של ההכנסה נטו חלה עלייה הדרגתית עד שנת 2006 , למרות הצמיחה במשק. אפשר להסביר זאת בקיצוצים בשיעורי המס ובקצבאות ובהשפעה מאוחרת של תהליך הצמיחה. בשנת 2007 נרשמה ירידה לשיעור 0.383 ובשנת 2008 שוב חלה עלייה מתונה עד לכ 0.385-

• האי-שוויון בישראל הוא מהגבוהים במדינות המפותחות – ישראל במקום החמישי במדד ג'יני בקרב המדינות המפותחות, אחרי מקסיקו, טורקיה, פורטוגל וארצות-הברית.

OECD: אי שוויון גדול

ארגון OECD קובע, כי ישראל היא בין חמש המדינות שיש בהן אי השוויון הגדול ביותר משאר מדינות ה-OECD. בנתון זה מדורגת ישראל במקום החמישי מתוך 34 מדינות במידת האי שוויון בהכנסות בהתאם למדד ג'יני לאי שוויון. רק בטורקיה, מקסיקו, צ'ילה וארה"ב ישנם פערים גדולים יותר. את הרמת הנמוכה ביותר בפערי הכנסות מייצגות נורווגיה, פינלנד, שוודיה, דנמרק, איסלנד, סלובניה, צ'כיה, סלובקיה ובלגיה. הדוח קובע עוד כי בין השנים 2007 לבין 2011 הייתה בישראל ירידה קטנה של 0.1% בפער החברתי

בתחום העוני נאמר בדוח הכנסת:

עוני הוא תופעה חברתית רב-ממדית, ולכן בספרות המקצועית יש גישות שונות להגדרתו ולמדידתו. מדידת העוני היא סוגיה מורכבת, המקיפה פרמטרים רבים, ושיטות מדידה שונות עשויות להביא לתוצאות שונות. ישנן שתי גישות עיקריות למדידת העוני – הגישה היחסית והגישה המוחלטת. לפי הגישה היחסית, העוני הוא תופעה של מצוקה יחסית, שיש להעריכה בזיקה לרמת החיים המאפיינת את החברה. לפיכך העוני משקף תופעה של אי- שוויון כלכלי וחברתי. משפחה מוגדרת ענייה אם תנאי חייה ירודים במידה ניכרת מתנאי החיים האופייניים לחברה כולה, ולאו דווקא אם אין ביכולתה לספק את צרכיה הפיזיים הבסיסיים (כגון מזון, מחסה ולבוש( ביסודה של כל שיטה יחסית עומדת קביעתו של קו עוני, המחושב כשיעור כלשהו מ"ההכנסה המייצגת", המבטאת את רמת החיים של החברה.

לפי הגישה המוחלטת, העוני הוא תופעה של מחסור באמצעים כלכליים לסיפוק צורכי המחיה הבסיסיים. על-פי גישה זו, משפחה היא ענייה אם אין ביכולתה לרכוש סל מוצרים ושירותים בסיסי הדרוש לקיומה, והכנסתה אינה מספקת להבטיח לה רמת חיים בסיסית. עם זאת, למעשה בלתי אפשרי לגבש גישה מוחלטת" טהורה" משום שבכל קביעה בדבר צרכיה של משפחה מעורבים ערכיו האישיים והתרבותיים של החוקר.

בהשוואה בין שתי הגישות אפשר לומר שמדדים מוחלטים רגישים יותר לפעולות ישירות הנובעות ממדיניות הממשלה, שכן הם מציגים מחסור אקוטי, ואילו מדדים יחסיים מודדים את האי-שוויון בין הקבוצה הענייה ביותר לבין משק-הבית המייצג (החציוני או הממוצע) ומושפעים ממגוון שינויים במשק.

הבדל חשוב בין המדד היחסי למדד המוחלט נוגע לגמישותה של הגדרת העוני בעקבות השינויים בהכנסה במשק, דהיינו להשפעת הצמיחה על העוני. בשיטה היחסית קו העוני משתנה אוטומטית עם הצמיחה, ואף ייתכן שבתקופה של צמיחה במשק יגדל שיעור העוני, גם אם רמת החיים של העניים עלתה בעקבות הצמיחה.

לעומת זאת, קו העוני המוחלט משתנה רק על-פי התייקרות סל המוצרים והשירותים שבבסיס המדד, או על-פי החלטה מינהלית לשנות את הרכבו והיקפו של הסל או לשנות את אופן החישוב שלו. היתרון העיקרי של הגישה היחסית הוא שהיא נוחה לחישוב ופשוטה להבנה. חסרונה העיקרי הוא שקשה להבחין בסיבות לשינוי בקו העוני וקשה לצפות את ההשפעה של שינויים כלכליים עליו.

מדידת העוני בישראל מתבססת על הגישה היחסית, כמקובל במדינות אירופה, והיא נעשית במוסד לביטוח לאומי. המדידה נסמכת על הנתונים הזמינים של ההכנסה הכספית הפנויה של משקי-הבית. ההכנסה הפנויה מוגדרת ההכנסה הכספית ברוטו, בתוספת תשלומי העברה ובניכוי מסים ישירים (מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות). משתנה זה משמש את המוסד לביטוח לאומי הן לשם חישוב קו העוני הן לשם השוואת מצבם של משקי-בית באוכלוסייה לקו העוני ולחישוב תחולת העוני.

על- פי שיטת המדידה הנהוגה בישראל, ההכנסה הפנויה החציונית של האוכלוסייה נחשבת להכנסה המייצגת של החברה. ההכנסה החציונית היא רמת ההכנסה אשר ל-50% מהמשפחות יש הכנסה השווה לה או נמוכה ממנה, ול 50%- האחרות יש הכנסה הגבוהה ממנה. קו העוני מוגדר כמחצית ההכנסה הפנויה החציונית של האוכלוסייה; משפחה שהכנסתה הפנויה נמוכה יותר נחשבת למשפחה ענייה. על פי הדוח היו בשנת 2008 בישראל 420,100 משפחות עניות, שבהן חיו 1,651,300 נפשות ומהן 783,600 ילדים.

ישראל – הענייה ביותר במדינות המפותחות

גם ה-OECD מגדיר את שיעור העוני בישראל, כשיעור מקבלי ההכנסות שמשכורתם קטנה ממחצית ההכנסה החציונית במדינה ולפי שיטה זו הוא קבע, כי הגידול באוכלוסיה הענייה בישראל היה הגבוה ביותר מבין מדינות הארגון. בכך הפכה ישראל למדינה המובילה בשיעור אזרחיה העניים, ועקפה את מקסיקו. בדוח OECD נאמר, כי ישראל היא המדינה הענייה ביותר עם שיעור עוני של כ-20.9%, לעומת שיעור עוני של 13.8% בשנת 1995. שיעור העוני במקסיקו, למשל, הוא 20.4%. הגידול בעוני בישראל הוא הגבוה ביותר בין מדינות OECD. גבוה יותר גם מיוון ששיעור העוני בה הוא 14.3% וגם מספרד ששיעור העוני בה הוא 15.4%.

דוח בנק ישראל: ממדי אי השוויון מהגבוהים בעולם

כבר בדוח בנק ישראל שפורסם בחודש מרץ 2012 הועלו כמה סוגיות בתחום מדיניות הרווחה וביניהן נאמר, כי ממדי אי-השוויון בישראל הם מהגבוהים בעולם המערבי וגבוהים יותר מאשר בעבר, אולם מאז שנת 2006 אי-השוויון התייצב, ואף ירד מעט. עליית שיעורי התעסוקה בקבוצות אוכלוסייה המאופיינות בשיעורי השתתפות ותעסוקה נמוכים ובתחולת עוני גבוהה – במיוחד בקרב חרדים וערביות – הגדילה את חלקן של קבוצות אלה בהכנסות ותרמה לצמצום אי-השוויון בהכנסות הכלכליות.

עוד נמסר, כי הצמצום באי-השוויון ובעוני על פי ההכנסות הכלכליות קוזז על ידי שינוי במדיניות המיסוי וההעברות של הממשלה, שהפך אותה לפחות פרוגרסיבית, ותרם להעלאת אי-השוויון בהכנסות נטו ושההכנסה הממוצעת למשק בית של המשתייכים למעמד הביניים גדלה מאז 1997 מעבר לעליית המחירים של רוב המוצרים והשירותים. עם זאת, מאז 2007 הואץ קצב עליית המחירים, ומחיריהם של שירותי הדיור, שכר הדירה, המזון, החשמל, הגז והמים עלו יותר מאשר ההכנסה. עליית שיעורם-באוכלוסייה של הקשישים, הצפויה להתעצם בעתיד, מגבירה את הצורך בשיפור והתייעלות של שירותי הטיפול הממושך בקשישים.

לעומת זאת, בדוח ה-OECD נמסר, כי בניגוד למגמה העולמית נרשמה בישראל נרשמה עלייה קלה בהכנסות העשירון העליון והעשירון התחתון, כאשר בעולם נרשמה ירידה בשכר בשני העשירונים המנוגדים האלה.

דוח ארגון לתת

בחודש דצמבר 2012 פרסם ארגון לתת, כי מחצית מקרב הילדים למשפחות נתמכות סיוע נאלצו לעבוד כדי לסייע בפרנסת משפחתם. זוהי עלייה חדה בהשוואה ל־19% בלבד בשנת 2011; כשליש (27%) מהילדים חוו ימים שלמים ללא אוכל ב-2012, עלייה בשיעור של 28 אחוזים משנת 2011; 62% מקרב ההורים הנתמכים בסיוע ציינו כי אין ביכולתם לשלם עבור תרופות ושירותי בריאות נדרשים לילדיהם; רוב של 69% אחוזים מהילדים לא יצאו לטיולים ופעילויות בי"ס, בשל המצוקה הכלכלית של הוריהם; עשרה אחוזים מקרב הילדים למשפחות הנתמכות קיבצו נדבות במהלך 2012, בשל המצוקה הכלכלית בביתם, עליה מדאיגה בהשוואה לשלושה אחוזים מהילדים ב־2011; בשנת 2012 רוב הילדים למשפחות נתמכות סיוע אינם משתתפים בפעילויות חברתיות (69%) ואין להם ספרים וציוד לימודי נדרש (62%);

עוד מסר הארגון, כי יותר משליש (36%) מנתמכי הסיוע הם חולים כרוניים ובעלי נכויות. 60% אחוז מנתמכי הסיוע זקוקים לשירותים רפואיים ותרופות מרשם על בסיס קבוע. %63 דיווחו כי אינם יכולים לשלם עבור שירותים הנדרשים לטובת שמירה על מצב בריאותי תקין.

27% מנתמכי הסיוע דיווחו כי הגורם העיקרי למצוקתם הכלכלית הוא מצבם הבריאותי, נתון המשקף עליה חדה בשיעור של 170 אחוז ביחס ל־2011, שבה רק 16% אחוז מהנתמכים הצביעו על מגבלות בריאותיות כסיבה מרכזית למצוקתם הכלכלית; 72% מנתמכי הסיוע עלולים להיוותר ללא קורת גג במידה ולא יוכלו לממן את תשלומי הדירה עקב הרעה במצבם הכלכלי. רבע (26%) מקרב נתמכי הסיוע ייאלצו להתגורר ברחוב במידה וייאלצו לפנות את דירתם ו-65% מנתמכי הסיוע חיים באי ביטחון תזונתי לעומת 6% בלבד מקרב הציבור בכללותו.

המסקנה המתקבלת מכל הנתונים שפורסמו בארץ ובחו"ל היא: שבישראל מכירים מזה זמן רב לבעיות הפערים החברתיים והעוני. לכן, נשאר עתה להמתין  ולראות – האם תוכנית משרד האוצר, בראשותו של השר יאיר לפיד, תשנה מאוד את נתוני העוני והפערים החברתיים, או שהתוכנית תעמיק אותם כפי שטוענים נציגי האופוזיציה.