מרבית הגזירות עליהן החליטה הממשלה בראשית השבוע יפסחו גם הפעם על עובדי מערכת הביטחון. לאחר מאבק מרשים של שר האוצר, החליטה אמנם הממשלה על קיצוץ בתקציב הביטחון אבל כמו תמיד, "נתנו לצה"ל לנצח" ולקבוע היכן לקצץ. כשנותנים לחתול לשמור על השמנת הוא טורח דואג שלא ייגעו בקערה הגדושה שלו וחותך את הפנכות הקטנות של האחרים – לא של החמאס ולא של אחמדיניג'אד אלא שלנו, האזרחים.

והכל מפני שהפוליטיקאים, אלה שרגילים לתרגילים של הפוליטיקה הישנה וגם האחים הנמרצים שהבטיחו פוליטיקה חדשה, לא מעזים לקבל החלטות באשר לגודל הצבא ותקציב הביטחון. משרד האוצר, מעלה הצעות הגיוניות אבל הממשלה בהנהגתו של נתניהו מאפשרת לחתול (מערכת הביטחון) לקבוע את גודל הקערה ואת טיב השמנת, וכמו כל שמנת היא בכלל לא דיאטטית. יש בה לפחות 30% שומן שכולו מרוכז בשכר, בפנסיות ובהוצאות הגבוהות מדי של אגף השיקום. על אלה צה"ל נלחם בגבורה ותמיד מנצח. שכר קציני הקבע נשאר גבוה, הפנסיה המשולמת להם החל מאמצע שנות ה-40 לחייהם כשהם פורשים ופוצחים בקריירה שנייה, גבוהה (76% מהשכר האחרון, כאשר בסיס הפנסיה כולל את רוב התוספות) וקצבה מופרזת משולמת בשנים האחרונות לכל המשפחות השכולות (דמים תמורת דם). רק חיילי החובה ממשיכים להשתכר אל צרור נקוב שאינו מכסה, לפי דווח של חיילים רבים, אפילו את הנסיעות לחופשה.

אז במה מקצצים? בהצטיידות ובאימונים ולא בתנאים של אנשי הקבע. מתברר שמערכת הביטחון מוציאה על שכר ותגמולים לעובדיה יותר ממה שהיא מוציאה על רכישת נשק ותחמושת ויותר מקניות ציוד, מזון וכד' שהיא רוכשת בארץ.

אלא שזה לא הכול. שר הביטחון והרמטכ"ל צוחקים בוודאי כל הדרך מישיבת הממשלה בירושלים לקריה בתל-אביב כשהם יודעים שתקציב הביטחון בפועל יהיה גבוה ממה שהוחלט השבוע ואולי אפילו גבוה יותר מזה של השנה שעברה. יש סיכוי סביר שמשרד הביטחון יזכה כמו תמיד, לקבל עד סוף השנה תוספות תקציביות נדיבות, שיבטלו למעשה את הקיצוץ. השיטה הזו עובדת כבר שנים.

מספיק ששר הביטחון או הרמטכ"ל יחליטו לצאת למבצע צבאי מפואר דוגמת עופרת יצוקה, או שראש הממשלה יחזור להפחיד אותנו עם איום חדש או ישן (איראן ועכשיו גם סוריה) כדי שכל התחשיבים התקציביים יתאדו. כך היה בשנתיים האחרונות כאשר האיום האיראני ומבצע עמוד ענן "אכלו" מיליארדי שקלים מהקופה הריקה ותרמו אף הם לגרעון העמוק כל כך.

כדי שהממשלה והכנסת יוכלו לפקח על תקציב הביטחון הוא קודם כל צריך להיות שקוף וברור למקבלי ההחלטות. לא זה המצב היום. וכמו שמשרד האוצר מחליט אם והיכן יוקם בית חולים, איזו תוספת שכר (זעומה) יקבלו העובדים הסוציאליים ומתי יזכו סוף סוף תלמידי בתי הספר ביום לימודים ארוך, כך הוא חייב להחליט, בגיבוי הממשלה, על הרכב ההוצאות של מערכת הביטחון. עד אז ימשיך צה"ל להתנהל כצבא שיש לו מדינה. ביטוי זעיר להתנהלות הזאת ניתן לפני כשבועיים בדו"ח מבקר המדינה שמתח ביקורת על משרדי הביטחון והאוצר שלא הצליחו להגיע להסכמה במשך שנים על הפיצוי שיקבל הצבא עבור פינוי תדרים. בעקבות הביקורת הושג לאחרונה הסכם לפיו משרד הביטחון יקבל פיצוי של 100-400 מיליון שקל בעבור פינוי התדרים הדרושים לשדרוג התקשורת הסלולרית. לא פחות. כך מוכר צה"ל למדינה את האוויר של כולנו.

ביטחון אינו מושג רק על ידי צבא גדול ויקר. לא במאה העשרים ואחת כשטילים מונחים יכולים להתעופף ולהגיע כמעט לכל מקום על פני כדור הארץ. את השיעור הזה למדנו כבר במלחמת המפרץ שהניסה את כולנו לחדר האטום. אוגדות רגלים וטנקים אינן רלבנטיות עוד. מדינות חכמות יודעות שביטחונן תלוי בראש וראשונה במדיניות: בקיום יחסים טובים עם מדינות שכנות ורחוקות ועם ארגונים בינלאומיים, בהסכמים, בבריתות ובהתנהלות לפי החוק הבינלאומי. מי שחרד לבור התקציבי שנוצר, מוטב לו שיחתור ברצינות להסכם עם הפלסטינים וינהג על פי אמנות בינלאומיות. רק אז נזכה במבול של השקעות, בשגשוג כלכלי, בסגירת הגרעון ובצמצום שיעור העוני הגבוה כל כך עליו התבשרנו למרבה הצער בסוף השבוע.

[related-posts title="עוד בנושא תקציב הביטחון"]