אנחנו עם שאוהב לצחוק. זאת הסיבה, שאנחנו מקבלים מגוון רחב ביותר של תוכניות הומור, החל מתוכניות הומור נמוך, דרך תוכניות מערכונים, ועד תוכניות של הומור גבוה.

"מצב האומה" היא בקטגורית ההומור הגבוה, בלי שום ספק. יושבים ארבעה אנשים אינטליגנטיים, לבושים היטב, כמו בתוכנית אירוח או בתוכנית ראיונות, וצוחקים על עצמם ועלינו. ניכר עליהם, בעונה הששית, שנפחה בחמישי (ערוץ 2), שכל אחד מהם כבר יודע היטב את הז'אנר שלו ואת תפקידו בכוח, כך שאין הפתעות גדולות. אנחנו יודעים מה לצפות מכל אחד מהם.

ליאור שליין הוא המנחה בתפקיד הילד האחראי, עינב גלילי תהיה תמיד החכמה עם הפרצוף האינטלקטואלי והחמצמץ, גורי אלפי הוא זה שמרשה לעצמו יותר מכולם להשתמש במילים גסות, כמו ילד שמשחק במה שאסור ונהנה מזה יותר מכולם, ואורנה בנאי שהיא כבר מזמן לא לימור אבל אנחנו זוכרים לה חסד נעוריה.

הנושאים בדרך כלל צפויים למדי. גם כאן חוזר יאיר לפיד, שעוד יותר מאתגר לצחוק עליו עכשיו, כשכולם כועסים עליו, עמנואל רוזן זוכה למנה שלו, כקולגה לשעבר וכמטרידן (עינב גלילי בפתיחת התוכנית: "בזכות יאיר לפיד, עמנואל רוזן הוא לא מגיש החדשות הכי מושמץ במדינה"), ודיון ציני בסוגיה שהלהיבה את כולנו, "המיטה המעופפת" של ביבי ושרה.

באמצע ובסוף פינות אורח, שלא הצחיקו אותי ממש, האחת על פסק הלכה, "אסור להרוג כינים בשבת, מי אמר?", בשנייה עודד תאומי מחקה את רוני מיילי, שצועק על טאהוניה בבית "האח הגדול". המקור, אגב, יותר מצחיק וגם יותר מרגיז.

הרבה בדיחות ופאנצ'ים אנטי חרדים, אנטי ש"ס, עינב גלילי מציעה להעביר את הרב עובדיה מרטט ל-mute, למשל, בפינת היישומים הטכנולוגיים בשירות התאמת הדת ל-2013.

אחד הדברים שפוגמים בתוכנית הוא האהבה העצמית של חברי הצוות לעצמם ולתוכנית שלהם. הם פשוט מתמוגגים מעצמם. זה קצת נלעג בפני עצמו. רוב הבדיחות, כל אחת בפני עצמה, לא מאוד מצחיקות. הרצף שלהן, וכיוון שבכל כמה דקות נשמעת בדיחה טובה יותר, מצחיק. גם ההומור השונה של כל אחד מחברי הצוות, שזורק אותנו מעולם תוכן אחד לעולם תוכן שונה לגמרי, עושה את שלו. כל אחד מקבל משהו.

שורה התחתונה: אפשר לראות, בהחלט.