דווקא מארסיי – בין יהודים לערבים

הגרעין הקשה של שתי הקהילות נע על ציר אחד, משער הניצחון ועד כיכר הקסטלן, ובציר הזה נבקר בין היתר. ויש גם קניות לעשות וכל זאת ברדיוס קטן יחסית

Print Friendly

היה לי טרול קטן על הכתבות האחרונות, טרול קטן ואומלל שהתעקש לספר שהיה במארסיי ומסתבר שמעולם לא היה כאן. בדבר אחד הוא צדק, יש ערבים במארסיי והרבה. המעניין הוא שיש גם הרבה יהודים במארסיי וכולם כולם באו מאותו מקום. והגרעין הקשה של שתי הקהילות נע על ציר אחד, ובציר הזה נבקר בין היתר. אבל למה להקדים את המאוחר – יש הרבה מה לראות, יש גם קניות לעשות וכל זאת ברדיוס קטן יחסית.

ארמון הבורסה - צילום עמית מנדלזון

מהנמל הישן אנחנו נעים כלפי מעלה אל תוך הקנבייר (Canebiere) הוא הרחוב הראשי של העיר, אחד המפורסמים בצרפת (משום מה). לקנבייר הרבה פונקציות, אחת מהן היא להיות מפוקק, ואם הפקק איננו פקק טבעי, הרי שיש הפגנה על הציר אל או מהנמל הישן. הפגנה שאיננה תוקעת את הקנבייר לא נחשבת הפגנה רצינית.

עוד לא עברנו 100 מטרים ומימין ניצב לו ארמון הבורסה (Palais de la burse), מקום משכנה של לשכת המסחר של מארסיי. המבנה נבנה באמצע המאה ה-19 ומי שחתם על צו הבנייה היה נפולאון בונפרט, אך מי שבפועל חנך אותו היה דווקא נפולאון השלישי.

אולם הכניסה מלמעלה - צילום: עמית מנדלזון

המבנה מרשים מאוד, אבל מבפנים הוא אפילו עוד יותר מעורר כבוד. אולם הכניסה הענק שלו שימש בעבר לישיבות פומביות של הלשכה והיום מארח מדי פעם תערוכות. המבנה מתפקד עד היום בדיוק באותה פונקציה שעבורה נועד בתוספת נחמדה של מוזיאון קטן ומעניין, המוזיאון הימי. עוד תמונות כאן.

בתקופות חגים פועלת גם בלילה - צילום:עמית מנדלזון

מול הארמון נמצאת הסחרחורת המיתולוגית של מארסיי. לכל עיר בצרפת יש סחרחורת שכזו, למרות שהיא נראית כאילו הונחתה במקום אתמול בערב, היא שם שנים רבות ואין אדם בעיר שלא נאלץ לטפס עליה עם ילדיו ואין תייר שלא הצטלם לידה.

מנוחה ברחבה - צילום:עמית מנדלזון

הקרוסלה ממוקמת בפתחה של ככר שארל דה גול. בימי רוח, ויש לא מעט כאלו במארסיי, זה המקום היחיד בעיר שהרוח מדלגת עליו. בשאר הימים המדשאה שלו היא מקום המנוחה של כל העולם ואישתו.

קצת מוקדם למנוחה ואתם בטח רוצים לעשות קצת קניות, לא?

מיד אחרי הארמון נמצט מרכז הקניות "מרכז הבורסה" (Centre Bourse), מבנה שהיה המכוער ביותר שראיתי אי פעם בחיי ועובר שיפוץ והרחבה מסיבית ולמרות הכל, תוך כדי עבודה, הוא ממשיך לתפקד בלי שאפשר לשים בכלל לב שמבחוץ מפרקים לו את הקירות.

סן פראול עם פתיחת עונת המכירות - צילום:עמית מנדלזון

מעט מעלה במעלה הקנבייר מצד ימין נמצא רחוב סן פראול הוא רחוב הקניות המסורתי של העיר, סגור לתנועת רכב ועמוס בבני אדם. פתיחת עונת המכירות מהווה אות להתנפלות רבתי על הרחוב, תורי ענק משתרכים בכניסה לחנויות הקטנות יותר והגדולות בולעות בני אדם בכמויות מפחידות. לאחרונה נפתחו חנויות במרכז העיר גם בימי ראשון אחרי מאבק איתנים בין בעלי העסקים לאיגודים המקצועיים (כמו שאתם מבינים, לא מדובר בבעיה דתית).

נעליים - רחוב רומא - צילום: עמית מנדלזון

רחוב סן פראול ממוקם בתווך, בין רחוב פראדיס (Rue paradis) בו תוכלו למצוא חנויות יותר יוקרתיות (וגם יותר יקרות כמובן) וגם את הקונסוליה הישראלית ורחוב רומא (Rue de Rome) העממי במיוחד. שם תוכלו למצוא בגדים והמון המון נעליים בגרושים (אם כי אני לא מתחייב לאיכות).

ארמון הפרפקטור - צילום: עמית מנדלזון

כיכר הפרפקטור - צילום:עמית מנדלזון

בקצהו של רחוב סן פראול נמצאת כיכר ענקית, כיכר הפרפקטור (prefecture). הארמון הענק הניצב בצידה הדרומי הוא מקום מושבו של ה"פרפט", דהיינו האדמיניסטרטור הראשי של הרפובליקה בעיר. כל תהליכי המינהלה (וכאלו ברוך השם יש המון) הקשורים לרפובליקה הם באחריות הפרפט, המשטרה הארצית ואירועים פליליים ברמה ארצית כנ"ל. כמובן, בשל מיקומה הופכת הכיכר ליעד רלוונטי להפגנות. מה שאומר שכוחות משטרה תמיד בסביבה, בעיקר מכיוון שבצד ימין של הכיכר, מעבר לפינה, נמצאת הקונסוליה האמריקנית והשומרים בחזית הבניין מסתובבים עם אצבע על ההדק (כמו בכל קונסוליה אמריקנית מאז ה-11/9), ואף אחד לא רוצה שהם יפלטו כדור.

ועוד מבט - צילום: עמית מנדלזון

הכיכר עצמה שטופת שמש ומקום נהדר לעשות בו הפסקת קפה/ארוחת צהריים/סנדוויץ/בירה (מחק את המיותר) אתם בטח עייפים אחרי כל הקניות.

נחנו, אכלנו, בחננו את העוברים והשבים, נמשיך…

מעיפים מבט אחרון בארמון הפרפקטור על כל הפסלים והפרטים הקטנים המשולבים בו. כדאי להסתכל על הדלת הראשית, מלאכת מחשבת של עבודת עץ. פונים ימינה עד לכיכר האסטרג'ן, מקום מושבו של Bank de France במארסיי, ארכיטקטורה יפהפיה ומזרקה נחמדה. ממשיכים כלפי מטה ברחוב פרדיס. 200 מטר לפני סוף הרחוב נמצא רחוב סן סיאן (Saint Seans), נפנה שמאלה אליו עד לכיכר האופרה של מארסיי עוד מאמצע המאה ה-19 שעלה באש בשריפה הגדולה ונבנה מחדש. אם יתמזל מזלכם ותהיו בעיר ביום המורשת (Jour de Patrimoine) תוכלו לבקר בתוך המבנה המדהים, ואם לא – הרי לכם סדרת צילומים שערכתי בתוכו.

בניין האופרה בלילה - צילום: עמית מנדלזון

נמשיך הלאה באותו רחוב ונמצא את עצמנו ממש בקרבת פינת הנמל הישן. המשך הרחוב הוא אוסף ענק של מסעדות למקרה שאין לכם משהו מוכן לערב. במקביל לו נמצאת כיכר ענקית נוספת, Cours D'estiens D'oerves. שם תוכלו למצוא מקום לשבת ולשתות בכל שעות היום. הכיכר הענקית היתה פעם תעלה, מעין הסתעפות של הנמל הישן או אם תרצו המוסך של הסירות. מישהו החליט לרצף את הכל וזו התוצאה.

מה שהיה פעם תעלה - צילום: עמית מנדלזון

טוב, הבטחתי לכם יהודים וערבים?

נחזור לקנבייר ונעלה אל הצומת הראשונה. מבט ימינה ונוכל בקצה הרחוב לראות שער ניצחון. זהו השער לאקס (Porte d'aix). שער הניצחון נבנה בהשראה רומאית כמובן ובנייתו החלה ב-1784 לכבוד לואי ה-14 ו"שלום פריס" – הסכם השלום שנחתם ב-1783 וסיים את מלחמת העצמאות האמריקנית. עד סיום בנייתו ב- 1839 צוינו בו עוד לא מעט אירועים היסטוריים אחרים.

פורט ד'אקס - צילום: עמית מנדלזון

מהשער ועד לכיכר – זהו אזור המחייה של אוכלוסיית מהגרים ערבים מצפון אפריקה. קל מאוד לשים לב שבתי הקפה בשדרה הבלזינס מלאים בגברים, אם כי אף אישה או גבר לא יחששו לשבת שם או להלך שם בלילות. השדירה היא גם מקום משכנה של הספריה העירונית הענקית והממוחשבת, ה"אלקזר". היא מודרנית ועיצוב הפנים בה מרשים במיוחד.

במרכז השדירה, לא הרחק מהספריה, נמצאת חנות של וירג'ין מוביל בבעלותו של… יוסף, בחור יהודי צעיר, דובר עברית לא רעה, שנותן שירות נהדר ליהודים וערבים וסתם צרפתים כאחד בלי פחד ובלי משוא פנים ואין אחד שלא יודע שהוא יהודי.

ככר הקסטלן בלילה לפני חג המולד - צילום: עמית מנדלזון

בצדו הנגדי של הצומת נמצא רחוב רומא ובקצהו תוכלו לראות מונומנט ענקי. זוהי כיכר הקסטלן, לבו של הגרעין הקשה של הקהילה היהודית. ברדיוס של כמה מאות מטרים נמצא הלב של הקהילה – אזור הגטו היהודי, מרכז התרבות, בית הכנסת הגדול (שלמרות השמועות הזדוניות איש לא ניסה לשרוף אותו). בתי כנסת קטנים, סופרמרקטים כשרים, בתי מאפה כשרים למהדרין והמון חנויות דברי קודש (בלי אבטחה).

פרט מהמונומנט בכיכר הקסטלן - צילום: עמית מנדלזון

כיכר הקסטלן היא תחילתה של שדירת הפרדו, ואם עדיין יש לכם כוח, אז במרחק שני קילומטרים (או שתי תחנות מטרו אם תעדיפו) נמצא מרכז הקונגרסים והתערוכות של העיר ובצמוד לו נמצא האיצטדיון המפורסם של קבוצת הכדורגל המקומית, הוולודרום, שהפך עם השנים לאתר תיירות בפני עצמו, אחרי הכל אולימפיק מארסיי או OM בשפת העם היא הקבוצה האהודה ביותר בצרפת וגם הצרפתית היחידה שהניפה אי פעם את גביע אירופה.

אני חושב שזה מספיק ליום אחד. רק כדאי לציין שבמהלך הסיבוב שעשינו היום עברנו על עשרות גלריות ושני מוזיאונים נוספים שלא הזכרתי.

הצג marseille centre 1 על מפה גדולה יותר

Print Friendly

על אודות עמית מנדלזון

צלם, עיתונאי, ארכיטקט, מעצב ואיש הי טק, חי במארסיי, צרפת. יזם שותף ונכון להיום עורך ראשי של מגפון. מתמקד בצילום חדשות, צילום רחוב, וכתיבה http://www.amitm.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה ג, סיפורים מצולמים, תיירות בחו"ל, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על דווקא מארסיי – בין יהודים לערבים

  1. מאת Omessi‏:

    כשהתגוררתי בטורונטו, מרסיי עצבנה אותי מאוד. הן באותו קו רוחב, כמה שלא יאומן. והרגיז אותי למה שם המזגאוויר ככה, בעוד שם המזגאוויר ככה-וככה-וככה.

  2. מאת רות ריבק‏:

    מרהיב ומעניין