המטאטא החדש מכשיר את השרצים שקדמו לו

מועצת מנהלים של תאגיד שכך היו נוהגים המנהלים שלה היתה שולחת את כולם ללשכת האבטלה הקרובה. ואצלנו? המנכ"ל נבחר מחדש, האשף הכלכלי הוא עכשיו שר לענייני כלום ושומדבר ואת פינוי ההריסות הם משאירים למתלהב החדש, וצוחקים כל הדרך למחלקה הראשונה

Print Friendly

נתניהו ושטייניץ (צילום: משה מילנר / לע"מ)

נתניהו ושטייניץ. כרו את הבור (צילום: משה מילנר / לע"מ)

ייאמר מיד: על הבור הזה לא אחראי שר האוצר יאיר לפיד. מה שלא נגיד עליו, לא הוא זה שניהל בשנים האחרונות את אוצר המדינה כאילו היה הקופה הקטנה של מעון ראש הממשלה: בלי חשבון, בלי דין ובלי דיין. על פשיטת הרגל הזאת חתום שני אבות עיקריים: בנימין נתניהו ויובל שטייניץ; וכמה אבות משניים, אבל לא פחות משמעותיים: מנכ"ל משרד האוצר, הממונה על התקציבים, החשב הכללי ועוד כמה פקידי אוצר בכירים. אה, וגם לנגיד בנק ישראל הייתה תרומה בלתי מבוטלת למה שקרה כאן בעשור האחרון (לא בגלל שהוא אחראי על התקציב – יותר בגלל שהוא שימש מנטור ויועץ הבכיר של כל המערכת הכלכלית והעסקית של משק המדינה בעשור האחרון. אה, וגם שר הביטחון. אתם יודעים למה. רמז: טירוף איראן.

וייאמר גם זאת: בנימין נתניהו ויובל שטייניץ אינם ראויים לשמש כיום בשום תפקיד ציבורי במדינת ישראל. לא בגלל המדיניות שלהם, שהייתה ועודנה איומה ונוראה – אלא בגלל השקרים. הם אלה החתומים על השערורייה לדורות המכונה "תקציב דו-שנתי"; הם אלה שהובילו (בעיקר נתניהו) את הפסיכוזה הגרעינית-איראנית, מדיניות שהובילה לבזבוז משאבי המשק בהיקפים מטורפים (כרבע מהגירעון שאיתו נשאר להתמודד לפיד); הם אלה ששיקרו ללא הרף בנוגע ליציבות הכלכלית המופלאה של ישראל, לשיעורי הצמיחה הדמיוניים (והם אכן היו לגמרי מדומיינים); שיעורי האבטלה המרהיבים (שבמקרה הטוב הם רק כפולים מההצהרות של הראשים האלה); על היציבות הכלכלית הפלאית של הממשלות המפוארות שלהם, על זה שהאחריות והיצירתיות וההבנה העמוקה שלהם מנעה מישראל להיות יוון, ספרד או פורטוגל. זה, והתקציב הדו-שנתי. אוהו, התקציב הדו-שנתי. נתב"ג לא עומד בעומס המבקרים שמגיעים מכל רחבי העולם לחזות בפלא תוצרת הפילוסוף המדופלם שטייניץ.

מועצת מנהלים של תאגיד שכך היו מתנהגים המנכ"ל שלו והסמנכ"ל שלו ומנהל הכספים שלו, היתה שולחת את שניהם, עם כל החבורה שמסביבם, ללשכת האבטלה הקרובה למקום מגוריהם. ואולי אפילו תובעת אותם על התרשלות חמורה, אם לא למעלה מזה. ואצלנו? המנכ"ל נבחר שוב לראשות הממשלה והאשף הכלכלי שמתחתיו קיבל צ'ופר להיות שר לענייני כלום ושומדבר. איש מהם לא נתן את הדין ולא שילם על מחדליו.

ומכאן מובן בעליל מדוע המניה של התאגיד הזה איבדה את כל הערך שהיה לה. מניה של מוכרים בלבד.


השאלות החשובות נותרו ללא מענה. וכמה טוב שיש לנו חרדים

שר האוצר יאיר לפיד. תיקון עיוותים והתייעלות; הקפאת תוספות שכר במגזר הציבורי. צילום: דן בר-דוב

שר האוצר לפיד. איפה הבשורה? (צילום: דן בר-דוב)

וכאן אנחנו מגיעים לכוכב החדש. כוכב השביט שמעולם לא ניהל חנות מכולת, לא העסיק עובדים, לא בנה תקציב לחברה של שניים וחצי אנשים, שכל דרכו הייתה סוגה בשושנים,  והדלי המצחין הזה יושב לו עכשיו על הראש. אז פלא שאין לו מושג לאן הוא הולך?

בשבוע האחרון, אחרי שניהל את התקשורת שלו עם הציבור שבחר בו (וגם עם אלה שלא) בשלט-רחוק, הוא החל לחוש את האש מלחכת את כפות רגליו והחליט לצאת לקרב, באותם מקומות שהוא מכיר כל כך טוב: האולפנים. הוא העניק סדרה של ראיונות, שבמקרה הטוב היו סוערים, אבל לרוב היו מביכים.

וזה הלך ככה:

1. הוא "ידע את עומק הגירעון" – כך אמר במפורש בכל הראיונות. עוד לפני הבחירות ידע. בטח ידע, כולם הרי ידעו. כך אמר במו פיו. אז מה? זה ממש לא הפריע לו להבטיח שורה של הבטחות ריקות. הוא בוודאי ידע את זה כשהחליט לקחת על עצמו את תפקיד שר האוצר; וגם אז – במהלך הכנת התקציב – אמר שלא יפגע בציבור הישראלי ובבוחריו; טען שכל הדלפה (שהתבררה כנכונה) היא ספין. אז הוא ידע, הוא קיצוץ, הוא הטיל עוד מיסים – ועשה זאת בניגוד מוחלט להבטחותיו לכל אורך הדרך: לפני הבחירות, אחרי הבחירות; לפני ואחרי הכנת התקציב. אז אמר. פוליטיקה חדשה? אין פוליטיקה ישנה מזו.

2. הוא יודע בדיוק מי אחראי לבור הזה בתקציב: החל ממקבלי ההחלטות (נתניהו, שטייניץ) ועד למנהלי ופקידי האוצר; ידע, ולא עשה עם זה דבר. אפילו לא הזכיר אותם – לא בשמותיהם ולא בתפקידיהם. את כל מה שהוא עשה לביבי ולשטייניץ לפני הבחירות,  הוא ממש לא מעז לעשות היום. לא משנה כמה פעמים יישאל על זה – הוא לא מסמן את האשמים הברורים. זה מהשמיים. והיום מה? היום הוא יושב איתם באותה הממשלה ומעניק להם חסינות מהותית (בניגוד גמור לאמירותיו הנחרצות לפני הבחירות). ולא, הוא לא מספק לכך שום הסבר.

3. הוא ממשיך לעסוק בתפל ובטפל: החרדים הם המטרה הגדולה שלו – הם הרי היו שותפים לממשלות הקודמות, לא? אבל שותפים של מי בדיוק? את זה הוא שוכח לציין. החרדים לא החזיקו בראשות הממשלה, שר האוצר לא היה חרדי, גם שר הביטחון לא ואפילו פקידי האוצר הם לא יוצאי פוניבז'. אבל הם – החרדים – האשמים העיקריים בבור הזה. כן, הכל בגלל הישיבות. גירעון של 40 מיליארד שקל (אולי אפילו 50 או 60 מיליארד) – והכל בגלל קצבאות הילדים והישיבות. ברור. החרדים הם חזות הכל. לא ראש הממשלה, לא שר האוצר העליון, לא שר האוצר התחתון, לא פקידי האוצר ואגף התקציבים, לא שר הביטחון ולא פטרוני ההתנחלויות. רק החרדים. כמה טוב שיש את מי להאשים.

4. הכי קשה לו לקצץ בתקציבי הביטחון. הבנתם? לא אימהות חד-הוריות, לא נכים וחולים, לא מוגבלים ומוכי גורל, לא הפגיעה הרחבה בשכבות העניות שתביא העלייה בגובה המע"מ, לא העלאת מס הכנסה, לא הקיצוץ בתקציבי הרווחה, הבריאות, החינוך. לא. רק הפגיעה בהררי השומן של תקציב הביטחון מכאיבה לו. אז מה אם אלוף אחד (במיל' כמובן) טוען ביושר שהמדינה תסתדר בלי שום בעיה גם עם תקציב ביטחון בהיקף של מחצית מזה הנוכחי. לשר האוצר לפיד זה מאוד כואב. תמיד טוב להישבע בשם הביטחון הקדוש. זה עובד תמיד. והרי כבר לפני שנה ויותר הוא כתב בפייסבוק (אלא מה) שהוא תמיד מקבל את מה שאומרים הביטחון למיניהם. זה קדוש.

5. וכמובן שאף מילה על הכיבוש, על העלויות המטורפות שלו, על תהליך השלום שהומת בכוונת מכוון, על ההפקרות המוחלטת שמעבר לקו הירוק, על עלויות השמירה, האבטחה, השיטור; על מחירי הכבישים העוקפים, הגדרות, המכשור המיוחד. לא, זה לא נוגע לתקציב המדינה. זה ממש לא מעניינו של שר האוצר.

6. ומה עם מס החברות? כאן קובע התקציב העלאה (תיאורטית) של אחוז אחד מסכן, במקום העלאה משמעותית, כפי שתעשיינים ובכירי משק אחרים טוענים שראוי שיהיה. אבל גם אם נניח שמס החברות הנוכחי טוב דיו – האם המדינה אכן גובה מתאגידי הענק את המסר הראוי? ומה זה אותם 3 אחוזים מסכנים שטבע שילמה, אם בכלל? ושאר החברות הרב-לאומיות? והרווחים הכלואים? והתמלוגים מהמפעלים הלאומיים שהופרטו? ורווחי הגז הטבעי? ומה על רווחי העתק של הבנקים? לא היום, לא עכשיו, לא מתאים, עוד לא, אולי פעם.

7. והבלוף הכי גדול: "רק עבודה תוציא מעוני". באמת? ומאיפה תייצר עוד מאות אלפי מקומות עבודה, כאשר כבר היום יש כאן אבטלה מעשית שהיא כפולה ויותר מהפרסומים השקריים של הממשלה? כן, שר האוצר, צריך לספור נשים, ערבים, ערביות, עולות ועולים, אתיופים ורוסים, עובדי קבלן בשברירי משרות, עובדים זמניים שנתקעים עמוק מתחת לשכר המינימום.


הקיצוץ יוביל למיתון, המיתון יביא לקריסה. ומאיפה תבוא הפרנסה?

כן, אדוני שר האוצר – משפחה של מפרנס אחד, בלי עבודה קבועה, בלי הפרשה לפנסיה, שמצליחה לגרד כמה אלפי שקלים עלובים מכמה עבודות זמניות ועלובות – זה ממש לא משק שיש בו תעסוקה. והמגמה היא למטה. עמוק ומהר למטה.

מאיפה בדיוק תייצר מקומות עבודה למאות אלפי החרדים שאתה מייעד לשוק העבודה? מי יעסיק אותם? באילו תנאים? ומה תעשה עם מאות האלפים שמאבדים את מקומות העבודה שלהם – לא באשמתם – בגיל 45? 50? 55? מי ייקח אותם? מה יש לך להציע לאדם באמצע החיים, שעשה 20, 25 שנים יפות במקום עבודה שפלט אותו לשוק, כאשר לשוק אין מה להציע לו? איפה מנגנוני הצמיחה בתקציב שלך? איך בדיוק אתה הולך לייצר מקומות עבודה? מאיפה יצוצו מקורות פרנסה? יש לך מושג מה זה לחפש עבודה בגיל 50? במשך חצי שנה? שנה? שנתיים? עם משכנתא וילדים (לא, לא עשרה חרדים פרזיטים קטנים – אלא 3-2 נערים מתבגרים, חיילים, סטודנטים – שעדיין הוריהם צריכים לפרנס אותם)? יש לך מושג מה זה אומר?

כבר עכשיו אירופה מבכה את מדיניות הצנע שהונהגה במדינות שנכנסו למצוקה. לכל המומחים כבר ברור שהקיצוץ הדרמטי בהוצאות של הממשלות משמעותו כניסה למיתון חריף, סגירת עוד ועוד שירותים ציבוריים, חנק אשראי, קריסת מפעלים ופחות ופחות מקומות עבודה. אירופה של אחרי המלחמות הגדולות, אמריקה שאחרי המשבר הגדול, יצאו מהמשבר דווקא בהשקעות אדירות. במדיניות שעודדה  צמיחה. ביצירתיות. במדיניות שיצרה מקומות עבודה ולא כזו שדרסה את העובדים. התקציב של לפיד עושה בדיוק את ההיפך. אז מה, בעוד שנתיים הכל יהיה טוב? איך בדיוק? למה שהמגמה תתהפך ואיך הגירעון ייסגר? במקרה הטוב הוא יישאר כפי שהוא היום. במקרה היותר סביר, הוא יעמיק עוד ועוד.

שר האוצר לפיד, העיתונאי לשעבר לפיד, לא שמע על המיטה המעופפת של משפחת המלוכה. הוא לא שמע על הבית הפרטי בקיסריה. הוא לא בקי בפרטים על הבזבוזים המטורפים, הנצלנות, גינוני המלכות. הוא לא עושה שום דבר עם הדברים האלה. לא, הוא היה עסוק. אבל למה שנצפה שהוא יתייחס למשהו שולי כל-כך, כשהוא מכשיר את השרצים הגדולים?

מי שלא עוצר את הבזבוזים הקטנים (א-נו נראה אותך: לך לביבי ותגיד לו שוויתרת על רכב השרד והנהג הצמוד, אבל רק תיזהר שלא להישטף עם פרצי הצחוק המטורף שיגלגלו אותך מתוך האקווריום); מי שמוכן לשלב היום ידיים עם אלה שאחראים על הקטסטרופות הכלכליות-חברתיות מהחמורות  שידע המקום הזה מאז ומעולם – יהיה שותף מלא לתוצאות העגומות. והן יגיעו הרבה יותר מהר ממה שנדמה לנו כרגע.

 

[related-posts title="מאמרים נוספים מאת טובי פולק"]

Print Friendly

על אודות טובי פולק

טובי פולק - יזם ועורך ראשי של "מגפון" - עיתון ישראלי עצמאי. לשעבר חבר מערכת מעריב, כותב, עורך, מנכ"ל ובעלים של חברת "תוכן העניינים בע"מ"
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמר מערכת, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על המטאטא החדש מכשיר את השרצים שקדמו לו

  1. מאת צבי פלד‏:

    ועוד נקודה למחשבה.
    אחד הדברים שמדברים עליהם ואולי בצדק זה קיצוץ בתקציב הביטחון. אבל מה? שוכחים שאחד המרכיבים של קיצוץ בתקציב הביטחון הוא קיצוץ במספר אנשי הקבע. אז כמו עם החרדים, מניין תמצא עבודה לכל אנשי הקבע שפורשים בגיל מבוגר יחסית? מה ייעשו נגד משמעת או סרן ביחידה לוחמת שתרמו את חייהם במשך 10 או 15 שנים לטובת המדינה? איזה מקצוע מבוקש יהיה להם?
    כמובן שיהיו מי שיקפצו ויגידו "יש להם תנאי פרישה מפליגים" . נו טוב! כדאי שיתבוננו בתלושי המשכורת המדהימים של נגדים או חיילים לא מקצועיים, לא טייסים ולא אלופים.
    אז מה הם יעשו? מהיכן תמצא להם עבודה?

  2. מאת יואב בן שלום‏:

    ואחרי כל מה שנאמר בענין האבטלה הצפויה, החכמים באוצר מבקשים להעלות את גיל הפרישה לנשים ל-67. כאילו הנשים עובדות עד גיל 62 וכל מה שנותר זה לומר לבוס אני נשארת עד גיל 67 והשמחה רבה . . .
    כל מה שעומד לנגד עיני נערי האוצר זה חיסכון של גימלת הביטוח הלאומי למשך 5 שנים נוספות.

  3. מאת רפונזל‏:

    אחלה מאמר.
    לגזור ולשמור.

  4. מאת נילי לוי‏:

    העם שותק. איש לא מוחה על כך שבנימין נתניהו שוב ראש ממשלה ויובל שטייניץ עדין שר.חבל שיאיר לפיד אינו שם את המפתחות על השולחן ואומר כי טעה בכך שהסכים לשבת בממשלה עם שני האשמים הללו.כנראה שהוא באמת בדרך לראשות ממשלה.
    איך זה קרה לנו?

  5. מאת אסף‏:

    אפשר רק להתעודד מהמשפט "רע זה טוב". הכי מפחיד שאיכשהו עוד יתרחש איזה נס גז זמני והטוב האמיתי שעשוי לנבוע מהרע הזה יידחה.