ביום שני (אתמול) דן בית המשפט המחוזי בירושלים בשתי בקשות לתביעה ייצוגית שהוגשו נגד "תנובה", בעקבות תחקיר כלבוטק שחשף התעללות בבעלי חיים במשחטת "אדום אדום" – המצטרפות יחדיו ל-300 מיליון שקלים נגד תנובה בגין הסתרת מידע מן הציבור, עוגמת נפש והפרת תנאי צער בעלי חיים. הבקשות שנידונו בפני השופטת תמר בזק-רפפורט, אחת על-ידי רות קוליאן באמצעות עו"ד האני טנוס, והשנייה על-ידי פרח אמזלג באמצעות עו"ד אביעד אמזלג.

בתחקיר כלבוטק ששודר בדצמבר האחרון, חשף התחקירן רונן בר, עיתונאי ופעיל ב"אנונימוס", התעללות חריפה ושיטתית בבעלי החיים במשחטה.

בתובענה הייצוגית של עו"ד אמזלג הוגדרה הקבוצה התובעת: "כל אדם אשר רכש, מאת המשיבה או באמצעותה, בשבע השנים שקדמו להגשת בקשה זו, מוצר בשר מתוצרת המותג 'אדום אדום', ובשל הצפייה בתחקיר ששודר בתכנית כלבוטק בתאריך 6.12.12 נגרמו לו עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה הפרטית שלו". בכתב התביעה נטען כי "תהליך השחיטה במפעל תנובה אינו איכותי ואינו מפוקח, ועומד בניגוד לתקנות ולנהלים".

התובעות בשתי התביעות טוענות בשם הציבור כי הסתרת הפגיעה בבעלי החיים מהווה פגיעה באוטונומיה של הפרט, שכן נשללה מהצרכנים הזכות לקבל החלטה מושכלת אם לרכוש את מוצרי הנתבעת או להחרימם. התובעות גם ביקשו להציג בפני בית המשפט ראיות נוספות לכך שלא מדובר, בניגוד לטענת תנובה, במקרה או במקרים חריגים וחד פעמיים, אלא בהתעללות שיטתית ובדפוס פעולה קבוע.

השופטת תמר בזק-רפפורט הציעה ל"תנובה" להידבר עם התובעות, והשוותה את המקרה לפרשת הסיליקון בחלב של "תנובה": "אם שתיית סיליקון בחלב פוגעת באוטונומיה של האדם על אף שלא הוכח שיש לזה משמעות מעשית, קל וחומר שאדם יכול להרגיש שלא בנוח מכך שהוא ניזון מבשר כשחלק מהכללים לא נשמרו".

"נורמות האוסרות התאכזרות לבעלי חיים לא נועדו לאפשר לבני אדם כפרטים להגיש תביעות לקבלת פיצוי"

בתגובה מקדמית שהגישה לבית המשפט טוענת תנובה, כי אין לה כל חובה ליידע את הצרכנים כיצד היא מייצרת את מוצריה, והיא אף מבקשת להצדיק את הסתרת המידע. בתשובתה של תנובה לבקשות לאישור תובענה ייצוגית, טוענת החברה באמצעות באי כוחה' כי עצם התביעה נגדה משוללת כל יסוד משפטי, ונטועה באבסורד, לפיו התובעות "ירשו" לעצמן באופן מלאכותי ובלתי מתקבל על הדעת את הזכות ליהנות מרווח כספי בשם בעלי-החיים לכאורה: "לפי התיזה העומדת ביסוד הבקשות, הצרכנים, אשר לא נרתעו, ואף נהנו, מאכילת בשר בעלי החיים שנשחטו במפעל – פעולה אלימה, הכרוכה בשיסוף גרונם של בעלי החיים, שלאחריו ידממו למוות – 'ירשו' בדרך כלשהי מאותם בעלי חיים את הזכות לתבוע פיצוי בשל המעשים שתועדו בתחקיר" (סעיף 4 בכתב ההגנה).

עוד טוענת תנובה, "תכליתן של הנורמות האוסרות על התאכזרות לבעלי חיים, שאין לזלזל בחשיבותן, היא הגנה על בעלי החיים עצמם ועל דמותה המוסרית של החברה. הן לא נועדו לאפשר לבני אדם כפרטים להגיש תביעות לקבלת פיצוי. (…) צרכנים מוטרדים זכאים, כמובן, לתעל את רגשותיהם השליליים למחאה כזו או אחרת נגד המפעל או לדרבון הרשויות והארגונים להגנת בעלי חיים לפעול נגדו באמצעים המיוחדים שהחוק מעניק להם, ובדרכים אלה לקדם את אכיפת הדין. אך לא עומדת להם עילת תביעה אישית לפיצוי" (סעיף 8).

"זו אינה שמורת טבע, ואף לא פינת ליטוף בגן חיות. מדובר בתהליך תעשייתי (מאוד לא נעים לצפייה) הגורם לבעלי החיים סבל וייסורים רבים"

בעניין טענתן של התובעות בדבר "התעללות שיטתית" והפרה של אתיקה כלפי בעלי החיים המובלים לשחיטה, טוענת ההגנה כי "יש להבהיר כי הוראת הדין לגבי הגנה על בעלי החיים בבתי מטבחיים מפני כאב וסבל מיותרים היא הוראה כללית בלבד. לא מצויים בדין הישראלי, ואף לא בהנחיות מנהליות, כללים מפורטים שיש בהם הנחיות אופרטיביות בדבר יישום הוראה כללית זו בפועל" (סעיף 19). עוד ממשיכה הנתבעת [סעיף 21.א. ההדגשות במקור]: התהליך המבוצע במפעל, הוא, בתמצית, קבלת בעלי החיים, הובלתם לשחיטה, שחיטתם, פירוק גוויותיהם והפקת מוצרי בשר מהם. זו אינה שמורת טבע, ואף לא פינת ליטוף בגן חיות. מדובר בתהליך תעשייתי (מאוד לא נעים לצפייה) הגורם לבעלי החיים סבל וייסורים רבים. בתקופה זו [שבה תחקירן אנונימוס עבד במפעל] נפרקו, המתינו ונשחטו במפעל כ-5,000 – 6,000 עגלים ו-2,500 כבשים. כלומר – התיעוד שהוצג מתייחס לארועים חריגים שנעשו ביחס למספר מועט של בעלי חיים".

"מידע מסוג זה הוא בדיוק המידע שהצרכנים מעוניינים שיוסתר ויורחק מהם"

תנובה מבקשת לדחות את תביעת המגישות על הסף בטענה כי אין היא מחויבת לספק מיוזמתה מידע על אודות אופי הייצור של מוצריה:

"משמעות טענת המבקשות היא כי הייתה על תנובה חובה לפרט במקום גלוי לכל צרכן… את התהליך שעוברים בעלי החיים במפעלה, מרגע הגעתם לשעריו נושמים ובועטים ועד ליציאתם ממנו בצורת נתחים ארוזים של מוצרי בשר. קשה להעלות על הדעת מוצר צרכני כלשהו שהעוסק ביצורו חייב על-פי דין לשתף את צרכניו בשלבי תהליך הייצור שלו… הדבר אמור במשנה תוקף לגבי מוצרי בשר: מידע מסוג זה הוא בדיוק המידע שצרכניהם מעוניינים שיוסתר ויורחק מהם. זאת, על מנת לאפשר להם ליהנות מהמוצר ולענג את חיכם תוך הדחקת המחשבה כי תענוג זה כרוך בגרימת סבל ליצור חי.

"די להזכיר כי על מנת לשחוט את בעלי החיים הם מוכנסים, כשהם בהכרה מלאה ולעתים גועים באימה, למתקן הקרוי 'תא עקידה', בו נלחצות אל גופם ואל ראשם זרועות התופסות אותם בכוח. לאחר מכן הם נהפכים יחד עם התא ב-180 מעלות, ובעודם מוחזקים כך נחתך צווארם והם מדממים עד אבדן הכרה. לא יכול להיות חולק כי שידור סרטון המתעד פעולות 'תקינות' אלה היה גורם למרבית לצרכני הבשר הצופים זעזוע, אף שמדובר בהתנהגות חוקית למהדרין. הנזק שנטען שנגרם לצרכנים נגרם להם לא מהסתרת מידע זה, אלא דווקא כתוצאה מחשיפתם המכוונת אליו, חשיפה שתנובה לא יזמה ושהיא אינה אחראית לה" (סעיפים 83 – 84, 96, 99.ב.).

"יהיה זה עיוות משפטי קשה", טוענת תנובה להגנתה, "אבסורד שהדעת אינה יכולה לסבול… אם תכיר שיטת המשפט הישראלית בחובת הזהירות כלפי אדם שסבל מזעזוע וגועל כתוצאה מצפייה בטלוויזיה בסבלו של בעל חיים, שקרבתו אליו מתמצת בכך שהוא נהנה מאכילת בשר שייתכן שהיה בשרו. הנורמות המגנות על בעלי חיים מפני התאכזרות לא נועדו להגן על האינטרסים הפרטיים של צרכני מוצרי הבשר" (סעיפים 114, 122).