כבר מזמן נראה שערוץ 2 וערוץ 10 ויתרו על הצופים שלהם בערב שבת. הם כנראה הגיעו למסקנה שצופיהם נוהרים בהמוניהם אל מחוץ לבית, לכן אין טעם להתאמץ.

אברי גלעד ("אחד נגד מאה", ערוץ 2 ) ורועי בר נתן ("מה נסגר" בעונה חדשה, ערוץ 10) נשמעים מיוגעים קמעא. ישבתי לראות את התוכניות עם שתי בנות 12, שקבעו חד משמעית, שהגיע זמן להוריד את "אחד נגד מאה". מה שהיה פעם מלהיב ומעורר, הפך למשעמם וחוזר על עצמו.

זה לא שלא מנסים. הפעם הביאו את אסתר פטרק, כמעט סופר מודל "צרפתיה". היא אמנם נולדה בארץ ולא הצליחה ממש בדוגמנות, אבל מה זה משנה. היא בחורה אינטליגנטית למדי. זאת באמת לא אשמתה שהשאלות ב"אחד נגד מאה" הופכות מטריוויאליות למופרכות (למשל: באיזו יבשת יש יותר מדינות? במקרה היא  קלעה, כשבחרה את אפריקה (54 מדינות) על פני אירופה (53!) מדינות. מעט מאוד מהשאלות באמת מפעילות את התאים האפורים.

אברי גלעד, הגיע הזמן לפורמט חדש או מחודש.

רועי בר נתן מביא לנו עונה חדשה של מה שמכונה בארצות הברית "בלופרס", סוג של פספוסים. הוא מתחיל עם המצחיקים שבהם, שבאים כמובן מהערוץ הראשון שידוע בפספוסיו, עובר למירי רגב שרואיינה במספר תוכניות, ואין מה לומר, מירי רגב היא תמיד מטרה נוחה לחיצי הומור.

משם עובר בר נתן לכל מיני ערוצים קיקיוניים ואפילו הזויים, ומתחיל לאבד אותנו, לאט אבל בטוח, עם קולו המונוטוני. שתי בנות ה-12 קבעו שהתוכנית דווקא מצחיקה מאוד. אותי היא הרדימה. אפילו, שומו שמיים, גרמה לי להתגעגע ל"צחוק מהעבודה".