Skip to content

"צבע טרי": קניון האמנות הגדול

יריד "צבע טרי" לאמנות עכשווית, שננעל במוצ"ש בתל-אביב, הכיל כמה פרויקטים מסקרנים והברקות מעניינות, אבל בסך הכל החוויה דמתה ליציאה לשופינג. ההתרגשות הגדולה היתה דווקא מחוץ לחממות הממוסחרות. ענת מנדל התקשתה לצעוד על מסלול הכורכר עם נעלי עקב מעוצבות
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
Elham Rokni - Halili sisters

אבי קושניר ואני היינו בין האלפים, שביקרו בערב הפתיחה של היריד "צבע טרי", שננעל אמש (מוצ"ש) בתל-אביב. ביריד ביקרו כ-30,000 איש ואישה, שהגיעו למסלול ווינדויס שופינג לאמנות עכשווית, מודרנית, בדרך כלל תל אביבית. האירוע מתקיים זו השנה השישית, ובכל פעם נבחר על ידי עירית תל אביב מיקום אחר כאכסניה. הפעם נבחר מתחם מכובד, גדול במיוחד ומרווח ב"מרכז הלוגיסטי החדש" של העיריה, בואך צומת חולון.

פרס "האמן המבטיח" של יגאל אהובי

כמיטב המסורת, המעצבים שזכו בפרס "האמן המבטיח" של יגאל אהובי בשנה שעברה, קיבלו ביריד השנה תערוכת יחיד –  אלהם רוקני, בוגרת תואר שני ב"בצלאל" הציגה סדרות צבעוניות של ציורים מעולם דימויים ייחודי; ומתן מיטווך, סטודנט לתואר שני ב"בצלאל" ובוגר "מינשר", שהציג צילומים המושפעים מקונס, הרסט וגורסקי, בממדים מפתיעים בגודלם.

גם השנה זכו שני אמנים צעירים בפרס, ובשנה הבאה הם יקבלו במה מרכזית בחממת הפרויקטים ביריד, שניהם בזכות עבודות בהדפסת פיגמנט (זה כנראה הטרנד האמנותי החדש): אלה ליטביץ, ליצירתה משנת 2012 – לב חלול (#3) , ואמיר יציב, ליצירתו החדשה משנה זו, טרמוגרמה מס' 2.

Liat Elbling

החללים האמנותיים

כפי שהיה נהוג בשנים הקודמות היריד נפרס על פני 5 חללים,  האנגרים גדולים ובהם חממות אמנים, גלריות, וידאו ופרויקטים. השנה, אחת החממות יועדה ל"עיצוב טרי", חממת עיצוב חדשה, שאיגדה בתוכה נציגים של מעצבים, מוכרים או חדשים, שמתרגמים את האמנות למוצרים שימושיים, יותר או פחות.

בחממות השונות הציגו כ- 53 אמנים עצמאיים והשתתפו כ- 23 גלריות. המדיום השולט היה הציור, והכי חדשני היה הווידאו. לצערי, אמני הפיסול לא קיבלו במה מספקת. עיקרון ההנגשה של האמנות להמונים חשוב ביותר וזה בהחלט יאמר לזכותם  של הוגי ומפיקי היריד. מי שהרשימו אותי, כאוהבת אמנות וחסרת הכשרה פורמאלית בתחום, היו מעטים.

הפרויקט של מישל פלטניק, "בעקבות בייקון", היה מסקרן. פלטניק הצרפתי, הספיק להציג בארץ ובעולם ובפרויקט זה השתמש בדמויות של הצייר פרנסיס בייקון כמודלים תלת ממדיים לעבודות הווידיאו והצילומים שהציג כאן. תמונות שקמות לתחייה.

שני אמנים ששיתפו פעולה באופן יוצא דופן הם איתמר שמשוני ופיליפ רנצר, אשר השלימו יצירה אחת בשכבות, בעבודה משותפת של שלב אחר שלב, העוברים בין האחד לשני, וכך נוצרת עבודה אחת, מרשימה, וחסרת חתימת אמן מובהקת, כמקובל. אלון אנדורן, הציג יצירות אקספרסיביות בטכניקות מיוחדות העוסקות בחברה הישראלית, ובמיליטריזם הגברי.

המדיום השולט היה הציור, והכי חדשני - הווידאו. צילום: איל גזיאל

גלריה "בנימין", ששמה לעצמה מטרה ליצור אמנות עכשווית נטולת שיקולים מסחריים, במארג של אמנים ואוצרים ותיקים וטריים, הציגה את יצירותיהם של ניב בורנשטיין, איריס חסיד סגל (שלוש בנות על הספה), דינה לוי (קוביה פתוחה) ועוד. אותנטי, צבעוני, צנוע, ונוגע ללב. ארמנו טדסקי, גלריה בינלאומית, שמשדרת יוקרה ועושר, הציגה מספר עבודות שדחפו אותי אל הארנק, כמעט שלפתי את כרטיס האשראי שלי, אבל מיד הבנתי שאין מצב שהוא יעבור בסכומים האלה.

לצד חלק מהיצירות צוינו מחירים, ולחלקם לא. אחד מבעלי הגלריות אמר לי ש"לאמנות אין מחיר" אבל בפועל, יש לומר כי המחיר קיים והוא אף לא זול. אפשר היה לצאת מהיריד עם יצירת אמנות קטנטנה, כ"גלויה הסודית", בשווי של 180 שקל. למה סודית? כי רק אחרי הקניה ניתן לדעת מי האמן או האמנית מאחוריה. או עם יצירות אחרות, במחירים של בין 3,500 ל-39,000 ש"ח ואולי יותר. בין האמנים היותר ידועים שיצירותיהם הוצגו בתערוכה גם משה גרשוני.

Moshe Gershuni - Givon Gallery

עיצוב טרי 1

הביתן הכי מעניין והכי עמוס, עם הקהל הכי מחוייך, היה זה של "עיצוב טרי", האח הצעיר, שהצטרף זו הפעם הראשונה ליריד, בחממה בה הוצגו מוצרים פרקטיים אמנותיים ומעוצבים. שם הציגו אושיות עיצוב ידועים בעיצובים המיוחדים שלהם, לצד מעצבים חדשים ומקוריים: "קסטיאל"  עם הריהוט המוכר, המעוצב, המאופק והיוקרתי; "דניאלה להבי" הציגה את תיקייה המדוגמים, הפעם בפלסטיק חדשני בצבעוניות נועזת, לצד "מדוזה" עם האקססוריז הנועזים והצבעוניים. כאן החסרתי פעימה בזכות הארנקים המיוחדים ויוצאי הדופן.

גם "סוהו" ו"מונקי ביזנס" תפסו חלק ניכר מהחלל בביתן העיצוב ושם גיליתי, בלי להיות מופתעת, כי הפרטים החדשים והעכשוויים מוגשים לנו דווקא במראה של "פעם". כך מחברים לנו את הטלפונים הניידים לשפופרות דמה של הטלפון הישן והטוב, הרדיו מעוצב וצבעוני במראה טרנזיסטור של פעם, ואת פתקי הנייר אנחנו נחזיק במתקן דמוי טלוויזיית ענק. הפתעה מרעננת הייתה בתצוגה של אריק בן שמעון, שהציג קופסאות שש בש המעוצבות בכיסוי קטיפה, ישן ואותנטי במלבוש נעים למראה ולמגע. הכי משעשע היה לשבת על כיסא פלסטיק שנבנה על בסיס "צפרדע זבל" צהובה ועוד כיסאות וכורסאות בעיצובים מקוריים ומחומרים מפתיעים.

AES+F - Allegoria-Sacra

 היו גם הברקות חדשות ישנות של שימוש במגירות  באופנים שונים. למשל מגירה התלויה על קיר עם מראה צמודה, כמו שהיה בבית של סבתי, או אוסף של מגירות מסוגים שונים המגובבות זו על גבי זו באמירה קז'ואלית מעניינת, אם כי לא מקורית.

אני חייבת להודות, ההתרגשות הגדולה שלי היתה דווקא מחוץ לחממות הדי ממוסחרות. למשל –  "אום קולטור", קבוצת נשים יוצרות, המייצגות בעזרת האמנות, תופעות תרבותיות הרווחות בעולם הפוסט מודרני, כגון יחסי מגדר, היפר-קפיטליזם ואסתטיקה עכשווית. האמניות פועלות בדרום הארץ (מכללת ספיר) ושואפות לדיאלוג פתוח בין קבוצות ותרבויות שונות ובעיקר בין ישראלים לערבים.

וגם – "גיבורי על אמת", פרויקט חדשני של עמותת "שלוה", "בצלאל", קבוצת פישמן ויריד "צבע טרי", הפקה שמאפשרת לנו, כחברה, לראות ילדים עם מוגבלויות באור אחר. עד שתצא אל האקרנים הסדרה המצוירת, המבליטה את אישיותם המיוחדת ותכונותיהם יוצאות הדופן של ילדים עם מוגבלויות, ניתן לרכוש משחקי קלפים או חוברת קומיקס וכך גם ליהנות ממשחקים איכותיים וגם לתרום לעשייה ברוכה, המקדמת את השונה והחריג בחברה.

Ofra Ohana

אז מה היה לנו?

היו ביריד כמה הברקות, כמה פרויקטים מעניינים, אבל בעיקר היה מצ'עמם. עירית תל אביב התאמצה להעניק אכסניה מכובדת לאירוע, אם כי שבילי הגישה והקרקע המכורכרת לא תאמו נעלי עקב מעוצבות. היה גדול ומרווח, ואפילו התחדשתי על הדרך בכרטיס תושב חדש שבזכותי נהניתי מ-15%הנחה ממחיר הכרטיס, הלא זול, בסך 46 שקל.

צעדתי בקניון של אמנות להמונים, עם הבלחות מסקרנות קטנות וכמה זריקות עידוד לדמיון, וזהו. אם אמנים צעירים ומוכשרים יצאו מכאן נשכרים, זכו לבמה ולחשיפה, הרי שזו תרומתי הצנועה לאמנות העכשווית הארץ ישראלית. לקושניר שלום.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן