Skip to content

ניסיתי להתעמק בסוגיה למה אני לא מרזה באמת

מה מסתתר מאחורי המשחק הזה? מעבר לקושי האובייקטיבי שהוא אנושי ואופייני לרובנו, מן הסתם, מסתתר עוד משהו. גיליתי: מסתתרת אימה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

אני לא אשה שמנה, אבל גם לא רזה. קונה את הבגדים שלי ב"מתאים לי", ב"קרייזי ליין", ב"הגרה", כי אוהבת את הסגנון, ומבסוטה ללבוש שם את המידות הקטנות, 0 או 1; אבל גם ב"פוקס", "קסטרו" ואחרים. מידה 42, 44 כזה. הבעיה העיקרית שלי היא הבטן, שצצה לה כגבעה קטנה, שמזכירה לי כל הזמן את הסכנה הטמונה בה.

כמו גבעה קטנה (צילום אילוסטרציה: Michelle Meiklejohn / freedigitalphotos.net)

כן, זה לא רק לא נאה, אלא גם מסוכן, שכן הבטן שרויה לה מתחת ללב, ובטן כמו שלי, שנקראת בלשון הרופאים "בטן סוכרתית", היא מסוכנת, אוגרת שומנים ועוד כל מיני מרעין בישין.

אבל לא רק הסכנה שבלהיות אשה סוכרתית היא המניעה אותי; לא רק העובדה שכבר היו לי סיפורים עם עורקים סתומים, צנתורים, וניתוח לב פתוח. לא! כאישה בשיא פריחתה, גם אני רוצה להיות חטובה ונאה, להיכנס לג'ינס חטוב יותר, להיראות קצת יותר סקסית, ולא איזה אלטע זאכן. אני כולה בת 45+, מה…

וחוץ מזה, כשאני משמינה, הפנים שלי מתנפחות. איפה הפנים הצרות והארוכות מדי שהיו לי פעם, איפה?

אוכלת, מצטערת, בולעת את הכדורים ללב ולסוכר ונשבעת שלא עוד

מה לא ניסיתי: דיאטה ללא סוכר וגלוטן (עיין ערך "אברמסון" או 2,400 שקל שבמקרה שלי  ירדו לטמיון); שנה שלמה עם פריכיות אורז וללא סוכר, התעמלות, הליכות. חלק אכן עזר, אבל ההתמדה, זה ממש קשה. וכל כך למה? כי אני חייבת משהו מתוק במשך היום. תהיה זו ריבה, יהיו אלה תמרים או, רחמנא לצלן, גלידה משגעת או עוגה קטנטנה. אני לא מצליחה לעמוד בפניהם, אוכלת, מצטערת, בולעת את הכדורים ללב ולסוכר ונשבעת שלא עוד. מה גם שאצלי זו לא סתם גחמה, זו סכנת נפשות.

פעם ניסיתי להתעמק בסוגיה למה אני לא מרזה באמת. מה מסתתר מאחורי המשחק הזה? מעבר לקושי האובייקטיבי שהוא אנושי ואופייני לרובנו, מן הסתם, מסתתר עוד משהו. גיליתי: מסתתרת אימה.

לפני כשמונה שנים, הופיעה לה הסוכרת, והתחלתי לשמור יותר. לאכול פחות סוכר וכו'.   התחלתי לרדת במשקל ללא פרופורציה. כולם אמרו שאני חתיכה, שמעולם לא נראיתי טוב יותר. אבל אז התגלה שהסוכרת היתה רק פרומו, שחליתי בסרטן קשה בשם לימפומה נון הוג'יקינס.

אז עכשיו אתם מבינים? רזון אצלי קשור עמוק מאוד עם סרטן, עם מוות. איך לא אפחד? ולכן, כשאני מרזה היום, זה תמיד שמחה המהולה בפחד: מה אם גם הפעם?

[related-posts title="עוד טורים מאת נטלי שוחט"]

______________________________________________________________________________
נטלי שוחטנטלי שוחט היא כותבת, עורכת, ארכיונאית ומידענית, בעלת האתר ערוך ומוכן 

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן