אילן לוקאץ' בשירות משרד ההגירה

אילן לוקאץ' מאוד התעניין ברגשותיהם של הפקחים, האם לא קשה להם? ובכן, לא לכל סיפור יש שני צדדים. לפעמים מישהו עושה משהו רע מאוד, ותפקידו של העתונאי הוא לא לראיין אותו ברוך על איך מצליחים להמשיך לעשות דברים רעים ולחיות עם זה

Print Friendly

אילן לוקאץ' עשה סרטון תדמית לרשות ההגירה (ערוץ 2, "Good morning, Immigration"), והוא לא הראשון. על עיתונות מזמן כבר אין מה לדבר. בלי להבין דבר בנושא מהגרי עבודה ומבקשי מקלט, בלי שום תחקיר, העיקר בוא נדחוף עוד ועוד צילומים של אנשים שחורים יושבים על הדשא ונגיד כמה עשרות פעמים "מסתננים", "סודנים" ו"אונס". 

ומה לכתבה על גירוש ולמבקשי מקלט סודנים ואריתריאים? הרי הם שוהים כאן כחוק ויש להם אשרת שהייה ממשרד הפנים. אבל זו לא טעות, זו כתבה מחושבת היטב. הרי אם היו מראים לנו רק כמה נשים מהפיליפינים ומרוסיה, היינו מתקוממים על העוול שנעשה להן. רשות ההגירה יודעת היטב שכדי להצדיק מעשי גירוש של אנשים "כמונו" עליהם לדחוף לנו פנים של אלפי גברים אפריקנים, שניבהל קצת.

לוקאץ' לא שאל שאלה אחת עניינית, הוא לא ידע מה להגיד בכלל כשפקחי יחידת עוז דיברו שטויות, הסיתו וזרקו מספרים לא נכונים כמו "200 אלף שוהים בלתי חוקיים" (לפי נתוני משרד הפנים שמעסיק את אותם פקחים, הנתון הוא בערך 100 אלף, רובם מברית המועצות).

הוא ריאיין את ויקה ממולדבה שסיפרה שהיא רוצה לחזור הביתה (מתברר שהם בכלל עושים לה טובה) אבל לא את מייקל, שגורש עם ילדיו לדרום סודן ושניים מהם מתו תוך חודשיים. ולא את מרי, לא את טמבור – יותר מעשרים אנשים שהפקחים מתגאים בגירושם בשנה שעברה – ואי אפשר כבר לראיין אותם כי הם מתים ושותקים.

דמם על ידיהם של פקחי רשות ההגירה וכל עובדי המערכת – מהקטן לגדול.

מייקל ד' שגורש בשנה שעברה לדרום סודן על ידי רשות ההגירה. שניים מילדיו מתו שם תוך חודשיים (צילום: גבי בן אברהם)

אילן לוקאץ' מאוד התעניין ברגשותיהם של הפקחים, האם לא קשה להם? ובכן, לא לכל סיפור יש שני צדדים.
לפעמים מישהו עושה משהו רע מאוד, ותפקידו של העתונאי הוא לא לראיין אותו ברוך על איך מצליחים להמשיך לעשות דברים רעים ולחיות עם זה.

הייתם יכולים לבחור להשתמש במוח ובלב שאלוהים נתן לכם

ולא משנה אם הם רואים מצווה בלגרש מי שלא-יהודי ומתעטפים בטלית או שיש להם "קונפליקטים" ורק עושים זאת כי "חייבים לעשות את זה". לא, אידיוטים עלובי נפש, אתם לא חייבים לעשות את זה. הייתם יכולים לבחור להשתמש במוח ובלב שאלוהים נתן לכם, אבל נוח לכם ככה.

לא אדון לוקאץ', לא קשה להיות פקח ברשות ההגירה, אולי לפעמים קצת מגרד בצד שמאל בבטן, איפה שפעם היה המצפון. או שאולי זה גזים.

ואם כבר זכית בהגרלה של החיים, ואתה יהודי בישראל, מה שקשה זה לצאת נגד המערכת ולהיות במיעוט, להיות "בוגד" ו"משתמט" בעיני הסביבה שלך וכל מי שעובר ברחוב. לראות את חבריך מושפלים, נכלאים, מגורשים וגוססים, ולהמשיך לחיות במדינה הזאת. לא לישון בלילה מרוב חוסר אונים, להירדם לתוך סיוטים על גירוש וגעגועים. להתעורר בבוקר בבכי ולדעת שלילדים אין עכשיו מה לאכול.

לתפארת המדינה היהודית והדמוקרטית. משטרת ההגירה בפעולה (צילום: אקטיבסטילס)

אבל בסרט של אילן לוקאץ' אין בכלל רע וטוב – יש רק רגש – אלה בוכים, ואלה בוכים, ואין "נכון" ו"לא נכון" – רק מין בעיה גדולה כזאת שאי אפשר לפתור וחייבים להמשיך ככה, כי חייבים. כי המלך אמר.

ערוץ 2 הפך לבית חרושת לכתבות "מטעם" ומעמיד את שירותיו לכל גורם ממשלתי רק עבור האפשרות לצלם "מבפנים" – אם זה צה"ל שמזמין את אוהד חמו לצלם חיילים עוצרים ילדים פלסטינים באישון לילה ומזילים דמעה, ואם רשות ההגירה שגם לה נורא קשה – וכולם בעצם עושים את זה בשבילנו, לתפארת המדינה היהודית והדמוקרטית. כולנו חיילים במלחמה הזאת, בחורים צעירים במדים מדקלמים ססמאות בעיני עגל.
ואין מי שישאל שאלות.

  • הכותבת עובדת בא.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל.
Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת התקשורת, מאמרי עמדה, מדיה, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.