‫אחד מהסממנים של התבגרות (שזו מילה מעודנת ל'הזדקנות'), זו ההתחושה הבלתי מרפה שאתה נשאר מאחור, ש'הצעירים' תופסים את המקום, שאך לא מזמן היה שלך. התחושה הזאת של חוסר רלוונטיות הולידה את הביטויים שכביכול מעודדים: "30 זה העשרים החדש" ועד "60 זה החמישים החדש". גם ערים קפצו על הטרנד המאנפף הזה, עם "ברוקלין זו מנהטן החדשה" של לפני כעשור. ובכן, המשפט של כאן ועכשיו: בירה זה היין החדש. 

זה כבר יותר משני עשורים, שהיין מחזיק בתואר 'המשקה הכוהלי המתוחכם'. על יין מדברים כמו שלא מדברים על אף משקה כוהלי אחר, בסופרלטיבים ססגוניים ותיאורים מפולפלים. יש שיגידו שזה בזכות רוברט פארקר, מבקר היין האייקוני מבולטימור, שהנחיל לאמריקה ולעולם כולו את 'רשמי הטעימה' ה-Tasting Notes, המנוסחים כשירה מודרנית.

מתאימים הבירה למצב הצבירה

בשנים האחרונות הבירה מנסה לתפוס את מקומה, לצד היין, כמשקה כוהלי שראוי להתייחסות יותר רצינית. אם בברים של פעם היה ברז אחד ועוד שלושה בקבוקים במקרר, הברים של היום מציעים מספר ברזי בירה ובקבוקים, עד כמה שאפשר להכניס במקרר. ישנם גם ברי בירה המציעים לעיתים עשרות שונות של בירות, וגם אנו למדנו ליהנות ולהתאים את הבירה שאנחנו שותים למצב הצבירה שלנו.

השלב הנוכחי בהתפתחות ובהתבגרות הבירה הוא צמיחתם של מוסדות המעניקים את התעודה 'אוצֶר בירה'. ממש כמו הסומלייה הקלאסי ששולט בתחום היין, המכונה בעברית אוצר יין, כך גם אוצרי הבירה למדים את תחום הבירה על בוריו, יודעים לטעום בירה, לבנות תפריט בירות, להתאים בירה לאוכל וכמובן לייעץ לסועדים. בישראל עוד לא נתקלנו בזה, אבל לא לדאוג, זה בדרך.

כל זה לא היה אפשרי, ללא השצף העצום של בירות כיום, וכתוצאה מכך, השינוי שעבר המושג 'בירה' בשבילנו. פעם כשאמרת בירה, כל מי ששמע – ידע בדיוק על מה אתה מדבר. לבירה היה טעם אחד – של בירה. היום יש בירות בהירות וכהות, מרירות ומתוקות, סמיכות או עדינות, חיטה או לא ועם אחוזי כוהל משתנים. לכל אחד יש את הבירה החביבה עליו. פעם או שאהבת בירה או לא.

אלו היו מבשלות הבוטיק שדחפו קדימה את הבירה החדשה, מלאת הטעמים, השונה והמיוחדת. כל מבשלה גם מייצרת סוגים שונים של בירה, זו יותר כהה, זו יותר מרירה, וכך עונה על הדרישות היותר ספציפיות של הקהל השותה. וזה עבד. בוטיק זה מאוד עכשווי, מאוד פופולארי. המבשלות הגדולות והוותיקות שמו לב לעניין והחלו לייצר מותגי בירה פרימיום, הפונים בדיוק לקהל המחפש חוויית בירה יותר ייחודית.

הכירו: ג'קובסון מבית קרלסברג

קרלסברג משיקה עתה בארץ את מותג הבירה 'ג'קובסון' (Jacobson). מדובר במותג סופר פרימיום בסקאלת הבירות, ארבע בירות שונות ואיכותיות. קרלסברג הלכו פה עד הסוף. הבירה מוצעת אך ורק בבקבוקים של 750 מ"ל (תכולה של בקבוק יין), והבקבוקים מוצעים במסעדות ובחנויות משקאות, לא בברים. זו בירה שיש ללגום לאט, ליהנות עם אוכל. הבירה מוגשת לשולחן בתוך דלי עם קרח (כמו יין לבן או שמפניה), וישנן כוסות מיוחדות, הכלאה של כוס קוניאק עם כוס יין. כאמור, מכוונים הכי גבוה.

המחיר מרתיע בהתחלה, 45 שקל, שזה הרבה לבירה. אבל אם מתחשבים בכך שמדובר בבקבוק גדול, ושזה משקה ללגימה ולא לשתייה, ושבאזורנו כוס בירה מהחבית או בקבוק של 330 מ"ל בבר יכול בקלות להגיע ל-35 שקל, אזי זה לא נשמע עד כדי כך נורא. אבל כמו עם כל דבר, צריך לטעום ולהחליט לבד אם זה שווה את המחיר או לא.

בעד ארבעה בנים דיבר ג'קובסון

ג'קבסון בראון אייל Jacobson Brown Ale

בירה כהה אך קלילה, ללא הסמיכות שרגילים אליה מ'איילים' כהים. ישנה מרירות / מתקתקות נעימה. בירה עגולה וקיצית על אף הכהות.

ג'קבסון פייל אייל Jacobson Pale Ale

דבש ושאר מתוקים, עומק של טעמים. בירה שמשאירה מקום למחשבה, וגם מקום למרירות נעימה וקטנה שממשיכה איתך הלאה.

ג'קבסון סאז בלונד Jacobson Saaz Blonde

אותה מרירות נעימה ועדינה גם כאן, מינוס המתקתקות של האייל. יש הרבה טעמים פירותיים, אבל הכל בשליטה. בירה מאוד מאוזנת ונקייה.

ג'קבסון אקסטרה Jacobson Extra

המרירות יותר נוכחת, עקשנית, מושכת לכיוון של 'בירה לאוהבי בירה'. לא הציפו מתקתקות קדימה. בירה לשתייה איטית, טעמים ממושכים שנשארים בפה.