Skip to content

"הורטוס מוזיקוס": חגיגת הבארוק הגדולה

חברי אנסמבל "הורטוס מוזיקוס" כבשו את הקהל בביצוע מרענן ובלהט השמחה. היה מרתק
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

מי אמר שמוזיקת רנסנס ובארוק צריכה להישמע כיבבת נכאים על  כלים שכיוונם בלתי אפשרי באולמות הקונצרטים הענקיים שלנו? מהצליל הראשון של אנסמבל "הורטוס מוזיקוס", כולו על טהרת כלים עתיקים, באולם ימק"א בירושלים, הייתה תחושה כאילו הכניסה אותנו מחרוזת הריקודים של מיכאל פרטוריוס לתהלוכה ססגונית בכפר, שיצאה מתוך ציור של ברויגל.

בחולצות משי ארגמניות ארוכות, שנראו כמו שמלות על מכנסי שַרוַול, בשמחה ובריתמיות, ובעיקר בלכידות וברק, נגנו חברי האנסמבל בתזמון מדויק אף ללא מנצח. בדינאמיקה מעוצבת להפליא ובעושר גוונים הציגו את הנעימות הרב נושאיות. באחת סחפו את הקהל בחדוות נגינתם.  את המדריגלים הידועים של מונטוורדי "שערה מוזהב, שערה" שרו בחיות ובכישרון דרמטי כמעט אופראי; ומאידך – הטנור היה לירי ומלא הבעה. אפילו הפעמונייה הייתה מעודנת.

כמו מתוך ציור. אנסמבל "הורטוס מוזיקוס". צילום: Peeter Langivits

ולפתע, בעצומה של חדוות ההילולה קמו שלושה מלאכים באמצע הפרולוג ושרו בקלילות ובעושר הבעה מופתי. משוחרר בשירתו היה בעיקר זמר הטנור. את ריקוד הגליארד הרנסנסי הפופולרי של אנתוני הולבורן "היי הו חופש", ניגנה התזמורת בחיות זוהרת כאשר הכינור משווה ליצירה צליל חריף וכהה, ואילו השירה מלווה ע"י תיפוף בטנבור וקסטנייטות.

קשה היה להתאפק ולא להצטרף לשירת הפזמון החוזר "פה לה-לה" בשיר האביב שכתב תומס מורלי, בן זמנו של אנטוני הולבורן.  המדריגל הפך לחלק מחגיגות "בוקר מאי" באוקספורד כשמקהלת הקולג' שרה אותו מגג המגדל הגדול.

למרות קורטוב אי ניקיונות בנגינת החצוצרה והחלילית, ובעיקר "מריחת" השירה של הטנור, עדיין היה ביצוע "תרועת החצוצרה" של פרסל עליז וצוהל. בליווי מעודן ומלא קסם על הצ'מבלו והוויולה ובכישרון דרמטי ביצע הטנור אנטו אוניס את השיר הידוע של פרסל "מוזיקה לרגע" (למילים של ג'ון דריידן מתוך "אדיפוס"). כל אות ומילה בשירתו זכו לביצוע הממחיש את הטקסט.

"מוזיקה לרגע תשקיט את כל דאגותיכם / תוהה כיצד הוקלו מכאוביכם / ומסרבת להתרצות / עד שאלקטו משחררת את המתים / מקשריהם הנצחיים / עד שהנחשים נושרים מראשה / והשוט מידה / מוזיקה לרגע תשקיט את כל דאגותיכם".

בביצוע פלסטי מקורי זה העדיף הטנור להדגיש  דווקא את הפעלים וכך הבליט שוב ושוב את הפועל "Till The snakes drop from her head" עד שאפשר היה "למשש" את הכישוף שבאלה אלקטו ותלתליה.

אנדרס מוסטנון הוא לא רק כנר מחונן, מלחין ומנצח שיודע להפיח אש בחברי האנסמבל, אלא גם מוזיקולוג וחוקר. וכך העלה תוכנית ייחודית, שסקרה את שורשי הבארוק המוקדם ברנסנס הזוהר וכרכה את ראשית כתיבה התווים עם הפצת השנסון הצרפתי באירופה ועם הפצת האמונה הנוצרית בספרד ובאמריקה הלטינית.

כך זכה הקהל להתוודע לנושאים ריתמיים ומלאי חיים בהם משולבת שמחה איכרית עממית עם טקסט המספר על תולדות מריה והמשיח. "נהר, נהר, שמור נא על בתינו בבטחה" כתב מתאו פלחה הקַטַלני. בליווי הווירטואוזי של הכינור,  ה"טַמטַם" הכפרי (תוף ענק מעור)  והקרן המחקה את השירה – הגיע האנסמבל שוב לביצוע מלא חיות וקצב. פסגת הבכחנליה הייתה בשיר של המלחין המקסיקני חואן גרסיה דה זספדס, שזכה לביצוע עליז וססגוני כשהטנור והבריטון מפליאים לשיר את "נגנו את הריקוד,הו./ הקרח באש / האש בקרח, הו. אולם הקטן. בה בעת, בוכה וצוחק באקסטאזה, הו".

בשיר העם הקטלני של מלחין לא ידוע "דינדירידין" נחתם המפגש המרתק עם אנסמבל חד פעמי ברעננות הכובשת של ביצועיו ובלהט השמחה המידבקת.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן