Skip to content

פרשנות | שישה ימים לבחירות לנשיאות איראן: הערכת מצב עדכנית

שישה ימים לפני הבחירות לנשיאות איראן ובעקבות העימותים הטלוויזיוניים בין המועמדים בימים האחרונים, מאבחן ד"ר רז צימט כמה מגמות מעניינות בזירה הפוליטית הגועשת באיראן ומעריך מהם התרחישים האפשריים בימים הקרובים וביום הבחירות עצמו
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

1. החרמת הבחירות – out; עידוד השתתפות בבחירות – in

סעיד ג'לילי
המועמד לנשיאות איראן, סעיד ג'לילי

נראה שהפחד בקרב הציבור המתון באיראן מפני האפשרות שמועמד הימין הרדיקלי ומזכיר "המועצה העליונה לביטחון לאומי", סעיד ג'לילי ייבחר כנשיא הפך גדול עד כדי כך, שבימים האחרונים אנו עדים למגמה חדשה ברשתות החברתיות: יותר ויותר גולשים המזוהים עם המחנה הרפורמיסטי (בעיקר אלה המתגוררים באיראן ולא בגולה ולכן הם אלה שייאלצו להתמודד עם השלכות בחירתו של ג'לילי כנשיא) מציבים בדף הפייסבוק שלהם תמונה בצבע ירוק (המזוהה עם הרפורמיסטים) עם הכיתוב: "אני מצביע". במקביל, יותר ויותר פעילים רפורמיסטים מזהירים, כי אי-השתתפות בבחירות תוביל לבחירתו של ג'לילי כשם שהחרמת הבחירות על-ידי חלק מהרפורמיסטים בשנת 2005 הובילה לבחירת אחמדינז'אד. קולות אלה גוברים במיוחד לנוכח הדיווחים המתרבים על אפשרות להסכמה על התמודדות משותפת לשני המועמדים הרפורמיסטים: מוחמד-רזא עארף וחסן רוחאני, שעשויה לשפר מאוד את סיכוייו של אחד משני המועמדים הרפורמיסטים לעלות לסיבוב הבחירות השני שצפוי שבוע לאחר הסיבוב הראשון אם אף אחד מהמועמדים לא יזכה ב-50% תמיכה בסיבוב הראשון.

הקריאות הגוברות להשתתפות ציבורית נרחבת בבחירות לא ייענו בהכרח בחיוב על-ידי אזרחים המזוהים עם המחנה הרפורמיסטי וטרם שכחו את לקחי בחירות 2009. מדובר, עם זאת, במגמה משמעותית במיוחד. השתתפות מאסיבית בבחירות עשויה אומנם, לכאורה, לחזק את הלגיטימציה של הבחירות ולשחק לידי המשטר המעוניין להוכיח שהוא התגבר על משבר 2009 ושאזרחי איראן עדיין מוכנים לשחק על-פי כללי המשחק שהמשטר הגדיר. בהשתתפות כזו יש, עם זאת, גם סיכון ברור עבור המשטר. אם אזרחי איראן אכן יבואו בהמוניהם לקלפיות ובמקרה שתוצאות הבחירות לא ישקפו את התמיכה הציבורית הנרחבת, לכאורה, במועמד הרפורמיסטי, הדבר עשוי להביא שוב למשבר הציפיות שהתפתח בשנת 2009 ושהוביל לפרוץ המהומות.

2. קורצים לקולות הבוחרים הרפורמיסטים

ראש עיריית טהראן, מוחמד-באקר קאליבאף
המועמד לנשיאות איראן וראש עיריית טהראן, מוחמד-באקר קאליבאף (צילום: ויקימדיה)

שני העימותים הטלוויזיוניים בין המועמדים, שהתקיימו השבוע, מעידים על מאמצים גוברים מצד שני מועמדים בולטים: חסן רוחאני וראש עיריית טהראן, מוחמד-באקר קאליבאף, לקרוץ לציבור הבוחרים הרפורמיסטים. רוחאני, שניסה בעבר להתנער מתדמית ה"רפורמיסט", משמיע בימים האחרונים עמדות ברורות מבעבר התואמות את עמדות האופוזיציה הרפורמיסטית, ובהן: התנגדות לצנזורה, תמיכה בהגברת חופש הביטוי לעמדות מתונות בתחום המדיני. נראה, כי רוחאני הבין (גם אם באיחור מה), שהוא צפוי לקבל את עיקר קולות המצביעים מקרב הרפורמיסטים ולא מקרב השמרנים והוא מתמקד, לפיכך, יותר ויותר בניסיון לגייס את תמיכת הציבור המזוהה עם המחנה הרפורמיסטי.

קאליבאף לא נותר מאחור. בעימות השלישי, שנערך אתמול, תקף ראש עיריית טהראן בחריפות את רוחאני וטען, כי בשנת 2003 כאשר שימש כמפקד כוחות ביטחון הפנים ואילו רוחאני שימש כמזכיר "המועצה העליונה לביטחון לאומי", הציע קאליבאף להימנע מדיכוי אלים של מהומות הסטודנטים שפרצו בשנה זו ואילו רוחאני הוא שהביא לדיכויים האלים. קאליבאף, שאך לפני מספר שבועות התרברב במהלך כינוס חברי בסיג', כי הוא שדיכא באופן אישי את הסטודנטים במהלך ההפגנות בטהראן, מנסה כעת לשכנע שהוא "יותר צדיק מהרפורמיסט רוחאני". קאליבאף הבין כנראה, אף הוא, את חשיבות גיוס תומכיו הפוטנציאליים בקרב הצעירים ותומכי הרפורמיסטים בערים הגדולות.

3. לקראת איחוד רוחאני-עארף?

הסבירות להסכמה בין שני המועמדים הרפורמיסטים גברה, אך מוקדם עדיין לקבוע סופית, שאחד מבין השניים אכן יפרוש לטובת השני בימים הקרובים. הדבר תלוי במידה רבה בשני הנשיאים לשעבר, עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני ומוחמד ח'אתמי, שאמורים להגיע להסכמה על אחד משני המועמדים (רפסנג'אני תומך ברוחאני בעוד שח'אתמי תומך בעארף, ששימש כסגנו בתקופת נשיאותו). אם יצליחו שני הבכירים להסכים על מועמד אחד ויביעו בו תמיכה פומבית, הדבר יכריע ככל הנראה בזכות פרישת אחד משני המועמדים. אם השניים לא ייכנסו לעובי הקורה ויותירו את ההכרעה בידי שני המועמדים עצמם, ספק אם איחוד כזה אכן יושג.

4. מה קורה במקרה של איחוד עארף-רוחאני?

איחוד בין שני המועמדים הרפורמיסטים יחייב את המחנה השמרני להכריע בהקדם האפשרי בזכות צמצום מספר המועמדים מטעמם. מהלך כזה מורכב, עם זאת, באופן משמעותי מאשר אצל הרפורמיסטים. יו"ר המג'לס לשעבר, ע'לאם-עלי חדאד-עאדל, הוא היחיד שפרישתו סבירה באופן יחסי, אך פרישתו לא תשנה מהותית את תוצאות הבחירות כיוון שהוא אינו זוכה ממילא לתמיכה ציבורית נרחבת. סיכויי פרישתו של קאליבאף קלושים ביותר, כיוון שלדעת רוב הסקרים והפרשנים הוא צפוי לעלות בכל מקרה לסיבוב הבחירות השני. ג'לילי מתמודד באופן עצמאי, פונה לקהל מצביעים שונה (בעיקר השכבות הנמוכות בחברה האיראנית) ומוצג כמועמד המועדף על-ידי המנהיג העליון. גם פרישתו מוטלת, לפיכך, בספק. עלי-אכבר ולאיתי לא מגלה, אף הוא, סימנים כלשהם לכוונתו לפרוש מהמירוץ. משמעות הדבר היא שהמועמדים השמרנים יתקשו מאוד להגיע להסכמה בנוגע לצמצום מספר המועמדים מטעמם, ופיצול זה עשוי להוביל לעליית המועמד הרפורמיסטי המוסכם (ככל הנראה רוחאני) לסיבוב הבחירות השני.

המועמד לנשיאות עלי-אכבר ולאיתי בעימות הטלוויזיוני (צילום מן הטלוויזיה האיראנית)
המועמד לנשיאות עלי-אכבר ולאיתי בעימות הטלוויזיוני (צילום מן הטלוויזיה האיראנית)

5. מה קורה אם רוחאני עולה לסיבוב שני?

מדובר בתרחיש בעייתי מאוד מבחינת המשטר, שקיווה "להיפטר" מהאתגר הרפורמיסטי ללא צורך להתערב באופן בוטה בתוצאות הבחירות. המשטר יכול אומנם לזייף את תוצאות הבחירות גם הפעם, אך מדובר במשימה מורכבת בהרבה מאשר בשנת 2009. ראשית, בשונה משנת 2009 ההתמודדות הפעם היא בין מספר מועמדים שמרנים בולטים, ולכן התערבות בתוצאות הבחירות צפויה להיות מסובכת יותר. שנית, לצורך התערבות בוטה בתוצאות הבחירות המשטר זקוק לסיוע מצד פקידי משרד הפנים. בשונה משנת 2009, ספק אם משרד הפנים הנשלט על-ידי הנשיא אחמדינז'אד, שמועמדו הבולט, רחים משאא'י, נפסל להתמודדות בבחירות על-ידי "מועצת שומרי החוקה", יהיה מוכן להגיש סיוע כזה למשטר.

6. ג'לילי נגד כולם

סעיד ג'לילי, שכבר הוכתר על-ידי כמה אמצעי תקשורת כ"נשיא הבא של איראן", ניצב בימים האחרונים בפני מתקפות חסרות תקדים מצד כמעט כל המועמדים. למתקפה נגדו הצטרף אתמול גם ולאיתי, שתקף בעימות הטלוויזיוני בחריפות את עמדותיו הקיצוניות שהובילו, לטענתו, למבוי סתום במשא ומתן הגרעיני.
המתקפה המשולבת מצד כלל המועמדים כנגד ג'לילי אינה מעידה בהכרח על כך, שהמנהיג העליון אינו תומך בכל זאת במועמדותו של ג'לילי לנוכח עמדותיו המדיניות הרדיקליות ונאמנותו הפוליטית. היא עשויה, עם זאת, לחזק גם אצל ח'אמנהאי את ההתלבטות בנוגע לכישוריו של ג'לילי לשמש כנשיא. בימים האחרונים שבים וטוענים מבקריו הפוליטיים של ג'לילי, שהוא חסר ניסיון ואינו כשיר לשמש כנשיא. המנהיג עדיין יכול להעדיף את ג'לילי על פני המועמדים האחרים והמנוסים יותר, אך הכתרתו של ג'לילי כנשיא הבא של איראן מוקדמת מדי.

7. העימות הגרעיני

העימות השלישי בין המועמדים, שעסק במדיניות חוץ, היה העימות המעניין ביותר מבין שלושת העימותים וחשיבותו חורגת הרבה מעבר למערכת הבחירות. זו הפעם הראשונה, שבה נמתחת בשידור חי בטלוויזיה האיראנית ביקורת חריפה כל כך מצד בכירים במשטר כנגד מדיניות הגרעין בה נקטה איראן בשנים האחרונות. המעניין הוא שהביקורת החריפה ביותר נמתחה לא רק מצד חסן רוחאני, שכבר ביטא במספר הזדמנויות בעבר את הסתייגותו ממדיניות הגרעין בה נקט הממשל האיראני בשנים האחרונות, אלא דווקא מצד יועצו לעניינים בינלאומיים של המנהיג העליון, ולאיתי. מבלי לציין מפורשות את שמו טען ולאיתי, כי אחמדינז'אד הוא שהכשיל את ההסכמה שהושגה לכאורה במשא ומתן שניהלה איראן לפני מספר שנים עם נציגי האיחוד האירופי. הוא מתח ביקורת חריפה כנגד עמדותיו הקיצוניות של סעיד ג'לילי, שהובילו לדבריו למבוי סתום עם המערב. במקביל טען רוחאני, כי על אף החשיבות בהמשך סיבוב הצנטריפוגות באתרי העשרת האורניום האיראנים, חשוב לא פחות שגם חייהם של אזרחי איראן יוכלו להסתובב. אזרחי איראן, שצפו אתמול בטלוויזיה, יכלו להתרשם, שאפילו "שר החוץ של המנהיג", ולאיתי, אינו שבע רצון מהאופן שבו איראן מנהלת את המשא ומתן הגרעיני עם המערב. מי שטוען בפני אזרחי איראן בשידור חי בטלוויזיה הממלכתית, שמדיניות הגרעין הנוכחית קיצונית מדי ועלולה להוביל למבוי סתום ולהחרפת המשבר הכלכלי, לבל יתפלא אם אותם אזרחים ישאלו את עצמם למחרת הבחירות, האם אכן נכון להגן על מדיניות זו ולשאת למענה את המשבר הכלכלי העמוק.

[related-posts title="מאמרים קודמים של ד"ר רז צימט לקראת הבחירות לנשיאות באיראן"]

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן