Skip to content

מימין ומשמאל נפרדו אמש מהסופר יורם קניוק שהלך לעולמו

שלי יחימוביץ: "הוא היה גאון בקנה מידה שקשה לתאר. גאון של מילים, סופר מדהים ועתיר רבדים. ילד נצחי. מריר ומצחיק בו בזמן, לא הולך בתלם. אומר כל מה שעולה על דעתו, לא עושה חשבון לאף אחד". ח"כ משה פייגלין: "כתיבתו של קניוק, המקורית, הכנה, המטלטלת, הרגישה , החושבת - תמשיך לעורר למחשבה, שנים רבות לאחר […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

תגובות רבות מכל קצות הקשת הפוליטית, למותו של הסופר יורם קניוק.

נשיא המדינה שמעון פרס, שלח הבוקר אגרת תנחומים למשפחתו של הסופר יורם קניוק אשר הולך לעולמו. באיגרת כתב הנשיא: "משפחה יקרה, אתכם באבלכם העמוק במות יקירכם הסופר יורם קניוק ז"ל. מותו של יורם הוא אבדה גדולה לעולם הספרות, התרבות והרוח הישראלי. הוא ראה את ישראל בדרכו הייחודית, וביטא את רוחה בכישרון כתיבתו האנושית, מלאת החמלה והפרא בעת ובעונה אחת. הוא מעולם לא חשש לחרוג מהתלם, ולא סטה מהאמת הפנימית, המקורית, האמיצה וחדת האבחנה שהדריכה אותו, גם כשזו לא תאמה לקונצנזוס. ספריו יוסיפו ללוות את העם ימים רבים גם לאחר מותו. יהי זכרו ברוך".

ראש הממשלה, בנימין נתניהו: "אתמול נפטר סופר חשוב בישראל, יורם קניוק. הוא ביטא הרבה אספקטים של החוויה הישראלית והיהודית. הוא היה בר-פלוגתא חריף שלי, אבל אני חייב להגיד שהוא היה גם סופר מאוד מוכשר, בעל יכולות ספרותיות מרשימות והוא ביטא כמיטב יכולתו את ההבנות של הדברים שנראים לו חשובים להבטחת עתיד המדינה".

שרת התרבות, לימור לבנת: "אני מביעה צער גדול על מותו הערב של הסופר יורם קניוק ז"ל, לוחם הפלמ"ח, הוא מגדולי הסופרים בזמננו. בספריו, אשר הפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית, הוא עיצב בכישרון רב את האתוס הישראלי.

"לפני שנים אחדות היה זה יורם קניוק אשר הסב את תשומת לבי לכשל הקיים בשוק הספרים הישראלי ולקיפוח הבלתי סביר של הסופרים".

פרידה מימין ומשמאל מיורם קניוק (צילום: ויקימדיה)
פרידה מימין ומשמאל מיורם קניוק (צילום: ויקימדיה)

שרת המשפטים, ציפי לבני: " יורם קניוק סופר נפלא ולוחם עד יומו האחרון למען ערכיה ונשמתה של מדינת ישראל. מאחרוני הנפילים של סופרי דור המדינה. אדם מעורב, אכפתי חריף, ביקורתי.
עטו ידע לתאר את נפש האדם בצורה העדינה והמדויקת בעולם הספרותי, והוא מעולם לא הסתיר דעתו ולא חסך את שבט לשונו מאיש במציאות חיינו כאן – מציאות אותה ביקש ונלחם לשנות עד יומו האחרון. בשיחתנו האחרונה ביקש ממני להלחם 'עבור זקן כמוני ונכדי האחד', כדבריו. ואני מבטיחה. בצער ובכאב כבר לא בשבילו, אבל למען נכדו, והנכדים של כולנו".

יו"ר האופוזיציה, שלי יחימוביץ': "יורם קניוק נפטר, והוא בן 83. עצוב לי מאוד, וזה עצב שמגיע מכל מקום אפשרי.

"הספרים שלו הם חלק בלתי נפרד ממני.

"קראתי את כולם בזה אחר זה בנעורי – את חימו מלך ירושלים, אחר כך את סוסעץ, ומכיוון שמעולם הוא לא הפסיק לכתוב – אף פעם, עד עצם היום הזה, לא הפסקתי לקרוא אותו. עשרות ספרים מופלאים.

"את תש"ח שלו, קראו בשנים האחרונות המון אנשים צעירים מאוד, שקניוק הכיר להם את האתוס של הקמת המדינה ממקום שונה, לא פומפוזי, לא הרואי – אישי. 'חיים על נייר זכוכית' קוראים לאחד מספריו, וכך גם היו חייו. הוא אהב את המדינה, לחם למענה, אבל גם מתח עליה ביקורת מרה וקשה. כמו אוהב מאוכזב שאינו יכול להפסיק לאהוב, חרף אכזבותיו.

"הוא היה גאון בקנה מדה שקשה לתאר. גאון של מילים, סופר מדהים ועתיר רבדים. וגם צייר מצויין. הייתה לו אישיות יוצאת דופן, מתריסה, ילד נצחי. מריר ומצחיק בו בזמן, לא הולך בתלם. אומר כל מה שעולה על דעתו, לא עושה חשבון לאף אחד.

"הוא היה בעבר איש מפלגת העבודה, עזב, וחזר אליה לפני שנתיים. כשהבאתי את טופס ההתפקדות שלו, נדהמתי מההתרגשות שזה עורר אצל החבר'ה הצעירים שלנו. היו לו המוני מעריצים צעירים. הוא לא היה פרטנר קל: גם מחמיא, מזדהה, מעשיר – וגם מצליף ומבקר בלי רחמים. התמונה שלנו, אחת מיני רבות, היא מכנס שעשיתי – "אנחנו" – שהוא הופיע בו וריתק ושיעשע את הקהל.

"הייתי אצלו בבית לפני חודש בערך. נחמץ לבי על כך שהסופר הגאוני והמצליח הזה נאבק גם על הישרדות כלכלית, בעוד הוא נאבק בזקנה ובחולי.

"תנחומי למשפחה שלו, למירנדה אשתו שאותה אהב והעריץ עד מאוד, לבנותיו ולנכדו".

יו"ר מרצ, זהבה גלאון: "הכרתי את יורם קניוק קרוב ל-30 שנה, הוא היה אחד מענקי הסופרים הישראלים. קניוק היה לא רק אמן גדול, אלא גם איש רוח חשוב שניסח בחדות ובהירות ביקורת אמיצה ומקורית על עוולות מוסריות, פעמים רבות בלי להירתע מלאתגר את הקונצנזוס. בספריו ומאמריו תיאר איך הוקמה ישראל ואיך היא צריכה להיות כדי להיות מקום טוב יותר".

ח"כ משה פייגלין: "הרחק מדעותיו הפוליטיות, אני עומד ומצדיע לאיש הרוח המיוחד הזה.

"כתיבתו של קניוק, המקורית, הכנה, המטלטת, הרגישה , החושבת – תמשיך לעורר למחשבה, שנים רבות לאחר מותו".

ח"כ ציפי חוטובלי: "יורם קניוק כתב את אחת מהיצירות החשובות על מלחמת העצמאות. הספר תש"ח הוא ספרות חובה לכל מי שרוצה להבין את הנס הציוני".

ח"כ מרב מיכאלי: "אני מכירה אותו מאז גיל 16. קראתי את היהודי האחרון ואת ערבי טוב והיטלטלתי כולי. כתבתי לו והוא – לתדהמתי – ענה. ככה היינו בדיאלוג און אנד אוף לאורך השנים. הייתה לי הזכות הגדולה לקבל את תמיכתו כשהתמודדתי לכנסת במפלגת העבודה. הייתה לי הזכות הגדולה לשבת איתו בחוג בית אצל יעל דיין ולשמוע אותו מפציר בנו, הפוליטיקאיות, לתת את היחס הראוי לאלה שבנו את המדינה, שהניחו את היסודות. ניסה לשכנע אותנו כמה הציבור הזה מוזנח/ת וכמה דחוף לטפל בו/ה.

"אבל לא קיבלנו מספיק קולות כדי שנוכל לעשות את זה. ואלה שקיבלו מספיק קולות ממש לא מעלים על דעתם לעשות את זה. מקובל לחשוב שבהספדים לא מערבים פוליטיקה, אבל קניוק היה פוליטי בכל רמ"ח אבריו, עד הרגע האחרון. הוא בחר להישאר מעורב ופוליטי ולא להפוך לקדוש ול"רב" של אף אחת/ד. כי אין מה לעשות, הכל פוליטי.

"יורם קניוק הלך לעולמו בידיעה שהמדינה שלו זנחה והפקירה אותו ואת שכמותו. הלוואי ובדיוני התקציב נצליח לממש במשהו את צוואתו ולטפל כראוי באלה שעדיין אתנו".

ח"כ סתיו שפיר: "לפני שבועיים יורם כתב לי מייל: 'הייתי חולה מאוד אבל החיים הפריעו לי לסיים אותם'. ואני התפללתי שהחיים יפריעו ליורם עוד קצת וימשכו את שנותיו עוד דור או שניים. פחדתי ממותו. פחדתי מכך שקולו האמיץ והחד ילך מאיתנו ביחד עם שאר קולותיהם של בני דורו, בוני ומקימות המדינה, ושיום אחד נמצא את עצמנו עומדים כאן נטולי עבר כשבינינו אינספור מתחזים שיחתכו את הנראטיב שלנו דק-דק עד שיבטא בהצלחה את הגירסאות העקומות שלהם למי אנחנו, למהי ציונות, ל-לאן הולכים. שינסו להגדיר אותנו מחדש תוך שהם זורקים את כל מה שטוב בנו לים, כל ערך וחלום. יורם התנגד להם נחרצות. אף פעם לא ניסה ליפות, אך תמיד נלחם להשאיר את האמת חיה ובועטת, שיום אחד יקום הדור שיזכור ויחזיר את המדינה למסלול שחלמו אותה להיות.

"הסיבה השנייה שנורא רציתי שהחיים ימשיכו להפריע ליורם למות, היא יורם. יורם שמכר את גופתו למדע והסיר את דתו מתעודת הזהות שלו וכאילו-כאילו כבר הכיר את המוות מבפנים ומבחוץ והמוות היה ממנו והלאה, דווקא הוא, ממש לא התאים לו למות. רודף החיים שהוא, מי שהגיע לכיכר שעה לפני שהחלו ההפגנות, מתיישב על הספסל ליד הבנק עם המקל ביד, ומתפלל לאלוהים-שאף פעם-לא-היתה-לו שיבואו עוד ועוד אנשים ושישאו עימם את המהפכה שקיווה לה. המון פעמים היה אומר לי שכבר לא תהיה כאן מהפכה, שזה אבוד, ולפעמים טען שאם תהיה כזו, הוא לא יזכה לראות אותה. השבתי לו שיחכה, שהיא כבר באה. שאנחנו עושים כל מאמץ להספיק.

"הוא רטן ואמר שחייבים ללכת לפוליטיקה. שחייבים לקחת את הכוח לידיים ושאף אחד לא יקשיב לנו, אם לא ניקח. התווכחתי איתו על זה במשך שנה ארוכה ובסוף אמרתי לו שהוא צדק.

"אתמול בערב התקשרתי אליו, והצלצול נמשך ונמשך והוא לא ענה. קול צעיר השיב לפתע מהצד השני. 'מי זו?', שאל, ואני נורא קיוויתי שלא אקבל את התשובה המרה ההיא. יורם נפטר.

"יורם, אני מצטערת. עוד לא הספקנו".

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן