Skip to content

"העולם אחרי": הסרט שלא תרצו לראות

מותחן המדע בדיוני, "העולם אחרי", משעמם באופן בלתי נסלח ונכשל בכל הקטגוריות: תסריט מייגע, משחק עלוב, בימוי מעליב וכמה אפקטים בשקל שחוזרים על עצמם. וגם ג'יידן סמית', שלא מזכיר אפילו את אביו וויל סמית'. מי אמר סיינטולוגיה?
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=1]

הטוב

הבמאי מ. נייט שאמאלאן ("החוש השישי", "סימנים", "בלתי שביר"), הגה והפיק את הסיפור בסיועו של וויל סמית' ("גברים בשחור 3"). העלילה מתרחשת כ-1,000 שנה לאחר שהמין האנושי הותיר את כדור הארץ הרוס, ועבר להתיישב על כוכב נובה פריים, וזאת לאחר שהספיק להביס גזע חייזרים של יצורים מרושעים. קיטאי רייג (ג'יידן סמית', בנו של וויל סמית') נאבק כדי לחיות על-פי מורשתו של אביו המודחק רגשית, הגנרל האגדי סייפר רייג (וויל סמית').

התפוח נפל רחוק מאוד מהעץ. סמית'

עד כאן הסיפור סביר. אך כאשר החללית שלהם מתרסקת על כדור הארץ הנטוש, קיטאי צריך לחצות ג'ונגל מסוכן ועוין במטרה למצוא מתקן משואה שעימו ניתן לאותת לעזרה. בעוד סייפר שוכב פצוע בספינת החלל ומסוגל לתקשר רק באמצעות מערכת קשר, קיטאי צריך להגן על עצמו מפני יצורים על פני כדור הארץ ומחייזר מרושע מנובה פריים, שהצליח להתחמק מהחללית שלהם במהלך ההתרסקות.

הרע

למרבה הצער, נראה שג'יידן סמית' איבד את הכריזמה ואת כישרון המשחק שלו, כפי שגילם בדמות הראשית לחידוש של "קראטה קיד" בשנת 2010. הדיבור שלו נשמע מאולץ ובלתי משכנע, ולעיתים קרובות הוא רק עומד עם הבעת פנים חתומה, בניסיון לתת לקהל מספיק זמן להתפעל כמה הוא דומה לאבא שלו. ברם, חבל בכלל לנסות ולהשוות בין השניים, התפוח מאוד רחוק מהעץ. כנראה מהפחד שהוא יאפיל על בנו, וויל סמית' בוחר לנטוש את דמות המסך החביבה שכולנו מכירים, לטובת ביצוע קר, חסר רגש, נטול הומור וחום, למרות שזה כמעט לא משנה, כיוון שרוב הסרט הוא גם כך מבלה בחללית עם שתי רגליים שבורות.

הסיפור עצמו משעמם באופן בלתי נסלח, למרות שקיים קטע קומי, וכנראה שלא בכוונה, כשקיטאי מחליק מבין שפתותיו את משפט הרקע לכתיבת התסריט ("אני קורא את מובי דיק…"). משפט זה עשיר בקונוטציות, ומיטב התיאורטיקנים מעולם הקולנוע דנים בו: סמית' ושאר הכותבים השקיעו מאמץ לא קטן בסיפור הרקע, מתוך השפעה ענקית של תורת הסיינטולוגיה, אשר החלה גם היא בפלישת חייזרים לכדור הארץ. אבל במקום לחקור את כדור הארץ החדש, הסרט מבזבז את הזמן במרדפים בלב הג'ונגל, תוך ניסיון ליצור קשר מבהיל בין האב לבנו – ועוד כמה קלישאות על התבגרות.

הנורא

אם זה לא מספיק, קטעי הפעולה חוזרים על עצמם ומצולמים מזוויות קשות להבנה, ואילו הבמאי, מ. נייט שאמאלאן, לא מביא שום ערך מוסף לסרט מלבד את שמו. חבל, כיוון שלא ניתן להשוות את "העולם אחרי" לאף סרט שיצר שאמאלאן עד היום – אל תקוו שיהיו פה חתימות היוצר, טוויסטים בעלילה או כל אלמנט מפתיע אחר. עוד עובדה מאכזבת בסרט הם האפקטים "המיוחדים", או בעצם ה"בלתי אמינים" בעליל, כיוון שהיצורים הגדלים בכדור הארץ נראים כאילו יצרו אותם במהרה, וזאת כדי להוסיף עוד נופך לעלילה המשמימה.

"העולם אחרי" גרוע להחריד כמעט בכל רמה, הודות לכתיבה מבורדקת, תסריט לא משכנע, משחק עלוב ובימוי מעליב. להימנע בכל דרך.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן