פורסם לראשונה במגזין "במחשבה שנייה" 

כשלקחתי את הילד מהגן אתמול, הגננת התלוננה שהוא שוב לא התנהג כל כך יפה. הוא לא שמר על הכללים, רב עם חבר שלו, ואפילו כעס על הגננת. התנצלתי בפניה, והבטחתי שהוא ישפר את התנהגותו, אך בתוך תוכי ידעתי שאני לא יכול להבטיח כזה דבר. כיצד אני יכול לשלוט על מעשיו בגן? בבית אנחנו מדברים איתו אבל הוא מצטדק שהוא בכלל לא אוהב ללכת לגן ואנחנו מכריחים אותו. רק כשאנחנו כועסים אז הוא מוסיף: "בסדר, אין בעיה, אני אתנהג יפה". אך ללא הועיל. כלומר בדרך כלל הוא מתנהג יפה, אך לפעמים הוא מתנהג שם פשוט כמו… כמו… כמו ילד בגן! ניסינו עונשים להתנהגות רעה, או לחילופין פרסים להתנהגות טובה, אך גם זה לא עוזר.

עד שאתמול, אחרי ליל שימורים עם ספרות מקצועית וסיעור מוח עלה במוחי הפתרון. אני חושב שזה היה בעקבות משהו שראיתי מתישהו בפייסבוק או במקום דומה.

החלטתי להציע לגננת הצעה שתחייב את כל ילדי הגן לחתום על הצהרת נאמנות לגן, כתנאי להשתתפות בריכוז, בשעת סיפור או במשחקי חצר, בנוסח הבא:

"הנני מצהיר נאמנות לגן רבקה כגן ילדים לגילאי שלוש-ארבע, ומתחייב בזאת לשמור על המשחקים והספרים בגן או בחצר, ולא לפעול נגד הגן, או נגד הגננת, העוזרת-גננת, המורה לריתמיקה, או המאבטח. כמו כן אני מתחייב לשמוח מאוד לבוא לגן, להיות חלק מגן רבקה ולהתגאות בכך."

וכך לא רק שכל הילדים יפסיקו לריב ולהתחצף לגננות, אלא הם גם ילכו לגן מרצונם החופשי ויהיו מאושרים שם מבחירה. נאמנות לגן היא תנאי בסיסי כדי ליטול חלק בריכוז!