אמרו לו שהקואליציה החדשה זו לא מציאה

שלושה חודשים שהממשלה הזאת חיה ובועטת, ומתברר שבניגוד לכל תסריטי האימים – יצא לנתניהו ממש טוב. השותפים שנכפו עליו מושכים את כל האש. הם, שהבטיחו פוליטיקה חדשה, מוציאים שם טוב לזו הישנה. מכאן לשם, יצאה לביבי הממשלה הכי ימנית שהוא היה יכול לחלום עליה. ימין כלכלי, ימין חברתי, הכי ימין מדיני

Print Friendly

אמרו שבנימין נתניהו מאוד היה רוצה להקים את ממשלת החלומות שלו עם השותפים הטבעיים שלו, שזו הגדרה מעט מכובסת להעדפות המשפחה הגרעינית: בלי נפתלי בנט ואיילת שקד ורחוק מהכוכב החדש יאיר לפיד ושות'. אז אמרו.

אמרו שהוא נכנס לקואליציה שתמרר את חייו, כזו שתאלץ אותו לקבל החלטות קשות, זו שתהיה אולי הקואליציה האחרונה שבראשה יעמוד. אמרו שזו תהיה קדנציית הדמדומים שלו. אמרו שזה יהיה אסון לנתניהו ובני ביתו. אז אמרו.

נבחרת החלומות המפתיעה - נתניהו עם לפיד, בנט ולבני. מה רע לו? (איור: עמית מנדלזון)

אמרו שהדבר האחרון שנתניהו יעשה זה למנות את בוגי יעלון לשר הביטחון. שהוא לא מעריך אותו ובז לו; אמרו שהדבר האחרון שנתניהו יעשה זה להפקיר (כהגדרת מקורביו) את משרד האוצר בידיה של מפלגה אחרת. שהאוצר הוא בבת עינו; אמרו שהוא לא יוותר על משרד החינוך. שעוד יש לו דרך ארוכה לעשות להנחלת והשלטת החינוך הליכודי, סטייל לימור לבנת וגדעון סער, סטייל סיורי תלמידים ביישוב היהודי בחברון ובקבר רחל; אמרו על נתניהו שהוא לא יוותר על משרד השיכון שיושב על ברזים שיש בהם הרבה מאוד כסף, ולא פחות מזה, לאומיות מבורכת. אז אמרו.

אמרו עליו שהוא יעשה הכל שאהוד ברק ימשיך לשבת במשרד הביטחון; שאלי ישי ימשיך לחלוש על משרד הפנים ומפלגתו תמשיך לשלוט בענייני משרד הדתות, הרבנות וספיחיהם; אמרו עליו שהוא מעדיף את הדמון ההיסטורי ששמו מפלגת העבודה (כן, אותו "מערך" מושמץ מימי בגין ושמיר) על פני כל השותפים החדשים שנכפו עליו. אז אמרו.

אמרו עליו שהוא מעדיף לראות מולו, סביב שולחן הממשלה, את אנשי ש"ס והליצמנים, ואפילו את המתנחלים, מה שלא תהיה המפלגה התורנית שלהם; שהוא מת לשמר לצידו את הליכודניקים של פעם – את בגין, מרידור, איתן ודומיהם. אז אמור.

אמרו שהם קואליציית החלומות שלו ושהוא נאלץ לבלוע צפרדע ענקית עם קואליציית הסיוטים: פתאום הוא מצא את עצמו בלי ברק ושמחון; בלי בגין, מרידור ואיתן (ובינתיים גם בלי ליברמן); בלי ישי ואטיאס וליצמן וגפני. ובמקומם? בנט ולפיד; שמיר ג'וניור ופרי; פירון וגלמן, לבני ופרץ. חלום מלא בלהה.

אז אמרו.


הקואליציה הזאת, במקום שתהיה חבל התלייה – היא חבל ההצלה שלו

שלושה חודשים שהממשלה הזאת חיה ובועטת ובוטשת, ומתברר שיצא לנתניהו טוב. ממש טוב. פתאום יוצא שהשותפים שנכפו עליו, במקום חבל תלייה – הם חבל ההצלה שלו. הם מושכים את כל האש, הם עושים שטויות בקצב מטורף, הם פולטים הבלים ומסתבכים בלשונם, הם מקבלים החלטות וחוזרים בהם; הם – שהבטיחו פוליטיקה חדשה – מוציאים שם טוב לזו הישנה.

הנבחרת היוצאת - נתניהו עם ליברמן, ישי וליצמן. אין למה להתגעגע (איור: עמית מנדלזון)

מכאן לשם, יצאה לביבי הממשלה הכי ימנית שהוא היה יכול לחלום עליה. מילא בתחום המדיני – את מה שהם לא עושים היום הוא לא עושה באותה המידה בכל הרכב קואליציוני. הוא לא רוצה, לא מוכן, לא מסוגל, בלי שום קשר לזהות הראשים המדברים. אבל מה שיצא לו בינגו אמיתי זה הימין הכלכלי-חברתי. הוא יצא גאון, לא פחות, בכל המינויים של שרי השותפים הקואליציוניים שלו. הוא זרק את לפיד לבור הנחשים ששמו משרד האוצר, מקום ש(כמעט) איש ממנו חי (פוליטית, בהשאלה… נודניקים) עוד לא חזר; הוא הוריש לו קטסטרופה וממש נהנה לראות איך הוא מסתבך בידיו וברגליו ואיך כולם אוכלים לו את הראש. תענוג לראות. ובדרך גם זכה לבונוס – השפלה בחינם של הלקקן החנפן שטייניץ ("בחייאת ביבי, תן לי להיות ממלא מקום לארבעה שעות…").

הוא הפקיר את החינוך בידי פירון הטירון – האיש והצחוק המתגלגל – האיש והוויצים והצדקנות המופלגת; חינוך מי יודע מה לא ייצא מזה, אבל צחוקים יש גם יש. ברווחה הוא הושיב את מאיר כהן, איש תם עם כוונות טהורות – רק בלי כסף, בלי מעמד ובלי סמכות; ואת היחיד שיש לו עמדה מדינית כלשהי, את שומר הסף פרי – הוא תקע במשרד הכי מיותר בממשלה. מדע? פרי? ומי שיקליד את המילים "יעל גרמן" ו"שרת הבריאות" יקבל מבחר של דאחקות משעשעות לשבת. וחלקנו חשב שזה אולי המינוי הראוי היחיד של הממשלה הזאת.


הממשלה לא רועדת, לא מאוימת, לא תיסדק ולא תתפרק

בנימין נתניהו (צילמה: ציפי מנשה)

שיחק אותה בגדול. בנימין נתניהו (צילום: ציפי מנשה)

הוא היה אחוז אימה מפני הממשלה שהקים – ויצא לו הבינגו של החיים. לא משנה מי יהיה הנגיד שיחליף את פישר הקפיטליסט הקיצוני, את מורשתו אף אחד לא יוכל למחוק בעשרות השנים הבאות; גם לפיד, שהבטיח שעכשיו יהיה קשה אבל אחר-כך יהיה טוב – מתחיל להפנים שהיום אולי קשה נורא, אבל מחרתיים יהיה איום ונורא.

יצא לו מה זה טוב, לביבי. הקואליציה הזאת יציבה וחזקה ולא תתפרק בקרוב, דווקא בגלל שהיא כל כך מופרכת. לפיד לא יעזוב, כי מה רע לו? אם יילך עכשיו, האסון הכלכלי יהיה צמוד לשמו לעד (לא שיש לו סיכוי לצאת טוב מהביזיון של קודמיו); וחבריו למפלגה? מה יעשו, יתפלגו? למי ולאן? והרי מדובר בדיקטטורה דמוקרטית שלעומתה גם המחנה של ליברמן נראה כמו קייטנת קיץ בצופים.

גם בנט, שנוא נפשה, בא לו טוב. שהיא תרתח – מה רע?  – אם היא חפצת חיים ובתי שרד וחשבון הוצאות וצי רכב ומחלקה ראשונה ומיטת אפיריון ושני טון אקונומיקה בשנה, ונסיעות וכביסה וניקוי יבש וקייטרינג יוקרתי – שתבלע את בנט למנה עיקרית ואת שקד לקינוח. כמעט אפשר לדמיין אותו מחייך בהיחבא מתחת לאיפור הכבד. מגיע לו. בעיקר מגיע לה.

נתניהו גם מאושר ממה שעובר על בנט. וכי מה אכפת לו שהציונות הדתית כותשת את השליח התורן והטירון שלה על כל צעד ושעל? מחוק הגיוס המטופש, דרך ההבל של השוויון בנטל, עובר בפארסה של חוק ישיבות ההסדר, הסאגה המטופשת של בחירת הרבנים הראשיים, הקרב האבוד מול עובדי הנמלים, העימותים הוודאיים עם הוועדים ועופר עיני ועובדי הקבלן ומי לא. הוא גם נהנה הנאה גדולה מהפיצול הפנימי בבית היהודי, בין הלאומיים החדשים ללאומנים הישנים; בין הכיפות הזעירות של רעננה לסרוגות המסורתיות של גוש עציון לכיסויי הראש הגרוטסקיים של פרחחי הגבעות. באמת נחת.

צדיקים, ואין ספק שנתניהו משוכנע שהוא הצדיק האחרון, מלאכתם נעשית בידי אחרים. הכל משחק עכשיו לידיו. האופוזיציה אפילו לא תיאורטית (יחימוביץ' נחמדה אליו באופן חשוד מדי); לבני בקושי מצייצת חרישת סטייל מרידור החרצוף (מה תעשה? לאן בדיוק תלך?); מרצ וחד"ש וכל הזועביז' ביחד לא ממש מזיזים לו את קצה האצבע; וש"ס והחרדים יצאו בעיקר יללנים וקוטרים. גם כשהם צודקים בזעקות השבר שלהם על העוני והתמיכות שמקוצצות – אף אחד לא מוכן לספור אותם, ובדין; הם הרוויחו את זה באי-יושר במשך שנות דור בסרבנותם ועצלנותם ההיסטוריות.

אפילו בוגי יעלון יצא לו טוב. איש צבא היה, איש צבא הוא גם היום – עם או בלי נעליים גבוהות בקריה. בהצהרות לוחמניות (סוריה / איראן / חמאסטן) הוא לא יילחם; מפטפוטי השלום הוא יתעלם. הוא לא ברק. לא היה ברק ולא יהיה. איש ללא ברק. כמו שביבי אוהב.


תהליך השלום? לא תהליך ובטח לא שלום

ותהליך השלום? תודה ששאלתם. הוא בסדר גמור. מה שהיה הוא שיהיה. בעצם, מה שלא היה גם לא יהיה. חושבים שלפיד נרעש מההצהרה ההומנית, השמאלנית עאלק, השלום-עכשיווניקית, של חברו הקרוב עפר שלח? תחשבו שוב; חושבים שזה מזיז משהו לנתניהו? אל תחשבו. בכל מפלגה, בכל ממשלה, צריך את השוטר הטוב, השוטר הרע ואת זה שאינו רוצה להיות שוטר בכלל. ייאמר להגנתו של לפיד שלכל אורך הקמפיין הוא הוא טרח להצהיר שהוא "לא שמאל"; לא חברתי ולא כלכלי ולא מדיני; אמר ועשה. זאת אומרת, לא עשה ולא יעשה. ירושלים המאוחדת, אתם יודעים, לנצח נצחים. היא והגושים. אחים יקרים. אז יש לו בסיעה את שלח, שגם מה שהוא אומר לא ממש ברור (מה זה בדיוק "נתניהו קרוב יותר לדעותיי מאשר לחוטובלי או דנון"? מה הפירוש המעשי של האמירה המופרכת הזאת?) ואת פרי השמאלן משומרי הסף ואת ד"ר קלדרון הרוחניקית היהודית ואת קול וקריב והג'ודאי ומאמן הכושר ושרת הבריאות גם. אורי אריאל ממש משקשק.

מה נגיד? יצא לו טוב, לביבי. שיחק אותה. ביג טיים שיחק אותה.

[related-posts title="מאמרים נוספים מאת טובי פולק"]

Print Friendly

על אודות טובי פולק

טובי פולק - יזם ועורך ראשי של "מגפון" - עיתון ישראלי עצמאי. לשעבר חבר מערכת מעריב, כותב, עורך, מנכ"ל ובעלים של חברת "תוכן העניינים בע"מ"
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמר מערכת, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אמרו לו שהקואליציה החדשה זו לא מציאה

  1. מאת שינר‏:

    אבוי לי כמה שאתה צודק. התקווה היחידה היא שעברו רק 3 חודשים, ואולי, ממש אולי, צריך עוד אורכה של עוד כמה חודשים כדי שדברים בכל זאת ישתנו. אז בוא נקווה לטוב וניפגש בעוד חצי שנה, מה עוד נותר לנו לעשות?