הו אמסטרדם: טעימות קולינריות וסיגריה זו או אחרת

פסעתי לאיטי לאורך רחוב התיירים הראשי במרכז העיר, מוקף ערב רב של לאומים ובליל שפות, שיצר סחרחורת קלה בראשי, הרי הגעתי מאברדין שבסקוטלנד השקטה. תרומה נוספת לסחרחורת תרם הניחוח העז שעלה מהקופי-שופ המרובים. רשמי ביקור, חלק א'

Print Friendly

את אדי, הנקרא אדק, פגשתי באמסטרדם, שם הוא מתגורר כאזרח למופת בעשרים שנים האחרונות. זה לי ביקורי הראשון בעיר החטאים היפה והעליזה הזאת, וקצת נשגב ממני כיצד טיילתי במזרח ובאירופה ואף לצפון הרחוק הגעתי,  ובכל זאת לא ביקרתי בה מעולם (לצערי גם להודו לא הגעתי).

 למעשה,  לא ראיתי את אדק הרבה יותר מעשרים שנה, ושמחתי היתה מהולה גם בסקרנות וגם באינטרסנטיות קלה,  שכן יהיה מי שידריך אותי ויגלה לי מעט מצפונות אמסטרדם. ואין כמו אדק להדרכה, ובעיקר הדרכה לעומק לרבדים נסתרים מעיני תיירים ואפילו מעיני חלק מההולנדים תושבי העיר.

למרות שלא התראינו תקופה ארוכה, פחות או יותר ידעתי את ראשי הפרקים של קורות חייו בשנים אלה מפי חברי הטוב גפניצקי, שלמעשה דרכו הכרתי את אדק ושאר חבורת הפולנים התל אביבית משיכון הטייסים. חבורה זאת אחראית,   בין השאר, לכמה מהמסיבות הפרועות והנפלאות ביותר בהן לקחתי חלק (לפחות את אותו חלק שאני מצליח לזכור מבעד לערפילי האלכוהול), והתפרסמה בעיקר בזכות מסיבות 'התיקון' שהיו נערכות ביום שאחרי המסיבה. הואיל וכולם השתכרו מהר במסיבה הראשית ונשארו הרבה בקבוקים פתוחים – שהרי הנוהג המקובל הוא להשליך את הפקק עם פתיחת הבקבוק, כמעין הצהרת כוונות לגבי עתידו הקרוב –  נולדו מסיבות 'התיקון', שבדרך כלל נמשכו זמן רב והיו עליזות יותר מהמסיבות המקוריות.

יכולת שתייה המזכירה את סוסו של הברון מינכהאוזן

אדק, שעלה לארץ בגיל 16, נראה תמיד כמו פרסומת לפולני ירא שמיים. בלונדי בעל תווי פנים סלאביים, בגובה ממוצע, בעל מוטת כתפיים שלא הייתה מביישת את ארנולד שוורצנגר ויכולת שתייה המזכירה את סוסו של הברון מינכהאוזן.  אדק הוא  גבר משעשע, שתמיד נחמד להיות במחיצתו (בטח במסיבות פרועות), והוא ניחן בטוב לב בולט המאפיין בדרך כלל גברים חזקים פיזית במיוחד, עם חיוך וכריזמה שממיסה נשים, במיוחד מהזן הסלאבי. טוב ליבו אכן לא נתן לו לסרב לכל אישה שמצא חן בעיניה, דבר שגרם לו לתלאות מרובות לאורך שנותיו.

ובכן, נחתתי באמסטרדם ופסעתי לאיטי לאורך רחוב התיירים הראשי במרכז העיר, מוקף ערב רב של לאומים שונים ובליל שפות (כולל עברית), שיצר סחרחורת קלה בראשי, הרי הגעתי מאברדין  שבסקוטלנד השקטה. תרומה נוספת לסחרחורת תרם הניחוח העז שעלה מהקופי-שופ המרובים,  ונדרשו לי מספר דקות לזהות את הארומה המוכרת שאכן הזכירה לי את ריח רחובות תל אביב ביום יפה.

התברברות בין סמטאות ותעלות אמסטרדם (צילם: יוסי הדרומי)

אחרי מספר שעות של התברברות בין סמטאות ותעלות אמסטרדם, תוך כדי חירוף נפשי מאימת רוכבי האופניים,  עם הפסקות לטעימות קולינריות קלות וסיגריה זו או אחרת, מצאתי את עצמי יושב מותש בבית קפה ומביט בעניין בבתים ההולנדים על שפת התעלות, שבשלב זה החלו להיראות לי כנוטים על צדם בזוויות המתחרות בהצלחה במגדל פיזה. מתוך דאגה לראייתי שמא נפגעה, החלטתי לוותר ולהשאיר את תרגולת ההתמצאות בעיר זרה ליום אחר. התקשרתי לאדק לקבל הנחיות כיצד להגיע לבית המלון בו הזמנתי חדר (יכולתי להבין שלטים בהולנדית הלכה והצטמצמה מסיגריה לסיגריה) וקבענו להיפגש למחרת היום.

למחרת, ואחרי התברברות נוספת סביב התעלות בדרך למקום המפגש, אסף אותי אדק במכונית בעלת מספר סלובקי שהרשימה מאוד את הנהגים ההולנדים, שהקפידו לפנות לנו את הדרך. למרות היותו  בשנות השישים לחייו, עדיין נראה אדק כמו פרסומת לפולני ירא שמיים מתבגר. מובן שהזמן ניכר גם עליו, קמטים שהעמיקו, כרס הכרחית ומספר מועט של שיניים חסרות. אחרי שבחנו טוב-טוב זה את זה,  בעיקר כדי לראות כיצד השנים היטיבו עימנו (פעם קראו לזה מזדקנים), הסביר אדק את השיניים החסרות בפיו בכך שהוא באמצע טיפול שיניים מתמשך; כמו גם באמביוולנטיות כלפי התזה המזרח אירופית הרווחת שגורסת – שיניים זה כואב, רופא שיניים זה מפחיד ועולה הרבה כסף, עדיף בלי שיניים.  ואכן, בזמן שהותי באמסטרדם נתקלתי לא מעט באזרחים ואורחים שונים (בעיקר מן הסביבה שנקראה פעם מזרח אירופה) ונוכחתי לדעת שתזה זו הינה פופולרית ביותר,  ורבים מביניהם חסרי שיניים.

התחלנו לשוטט ברחבי אמסטרדם רבתי,  כשמידי פעם אנחנו עוצרים במקומות מעניינים מבחינה תיירותית (מספר מועט של מקומות),  מקומות מעניינים מבחינה גסטרונומית ותרבותית, וכמובן – קופי-שופ שכונתיים מובחרים. מעבר להסברים מלומדים על אמסטרדם, על ההולנדים ועל המהגרים השונים, עסקנו בהדבקת פערים  לגבי נקודות חשובות בחיינו. וכך, כמו שהסביר לי אדק, חייו הם סיפור קלאסי. מאשתו ג'ינג'ית יש לו שני ילדים בגירים שאיתם הוא בקשר טוב מאוד. מחברתו הפולניה (שמתגוררת באירלנד) יש לו ילדה גדולה, ומחברתו הסלובקית (שבינתיים חזרה לסלובקיה) יש לו ילדה קטנה שהוא קשור אליה מאוד ונוסע לבקרה לעיתים מזומנות.  אחרי שג'ינג'ית (שעמה הוא בקשרים חבריים טובים מאוד) זרקה אותו מביתם, ירשה ג'ינג'ית סכום נאה מדוד עשיר, שגרם לנוחיות מרובה בחייה.    אכן, סיפור קלאסי.

הבתים עקומים ונטויים בכוונה

תוך כדי סיור אני מקבל הסבר הנדסי מפורט כיצד נבנו ונבנות התעלות של אמסטרדם לאורך מאות שנים של מלאכת מחשבת הנדסית,  שרובה ככולה מתחת לפני הים, מצטלם בטחנת רוח (ראית אחת-ראית את כולן, לפי אדק), שככל הטחנות בהולנד כלל לא טחנה קמח אלא שימשה כמשאבה לוויסות גובה המים בין התעלות , ובכלל מסתבר שהבתים העקומים שראיתי בתעלות אמסטרדם, אין מקורם בחומר (הבאמת משובח שעישנתי), אלא נבנו כך מלכתחילה. מסתבר שנהוג מזה מאות שנים לגבות מס על בתי אמסטרדם בהתאם לרוחב שהם תופסים, כך שההולנדים, בהיותם חסכנים בני חסכנים ידועים,  בנו בתים צרים במיוחד. הדרך היחידה עד היום להעלות ריהוט לבית היא מבחוץ, על ידי גלגלות, המחוברות למוט פלדה שמתנוסס מגג הבית. וכדי שחלילה לא יישבר אחד החלונות, בנו מראש את הבתים באופן עקום ובזווית, כך שהמטען המורם לא פוגע בחלונות. אכן, רווח לי לדעת  שחושיי עדיין חדים כתמיד ושראייתי לא נפגמה.

[related-posts title="כתבות נוספות מאת יוסי הדרומי"]

המייל של יוסי הדרומי

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירופה, ב, מאמרי עמדה, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הו אמסטרדם: טעימות קולינריות וסיגריה זו או אחרת

  1. מאת אורי גפני‏:

    סוף סוף נחשפת לכל היפה והטעים והנעים הזה, ועוד עם מדריך צמוד ומדופלם כל כך…

    בראבו, אהבתי!