במשך שבוע ימים, הקשבתי, קראתי וצפיתי בהצגה תקשורתית ישראלית בזויה ברמה שלא תתואר. אי אפשר היה לפספס את ההשפעה של הדיקטטורה ממשלתית המחלחלת לתקשורת הישראלית באופן חסר תקדים, במקרה זה, בנוגע לבחירות לנשיאות באיראן.

השמצות ופרשנויות עלובות ומגמתיות אנטי-איראניות באופן קיצוני, ברמה של שטיפת מוח, שלא היתה כמוה, לציבור הישראלי. חוסר מקצועיות מוחלט מצד כלי התקשורת וסירוב מוחלט לספק לציבור הישראלי דיווחים מהימנים בנושא.

איני יכול לומר מלבד משפט אחד: הפצצה הגרעינית – כבר כאן. את הנזק שלה, היא עשתה בארץ מזמן.

במשך שבוע ימים, פרשנים בטלוויזיה, ברדיו בעיתונות ובאתרי החדשות השונים ברשת, תיארו את מערכת הבחירות באיראן כמערכת בחירות חופשית, רק למראית עין. הם תיארו אותה כמערכת בחירות דמוקרטית "לכאורה" וציינו והדגישו שהכל מכור מראש. זו פשוט דיקטטורה שהתוצאות פשוט ידועות מראש, ושרק המועמד, שהמנהיג הרוחני, עלי חמינאי, חפץ ביקרו – הוא זה שייבחר. וזה לבטח לא יהיה מי שאיננו רואה עין בעין עמו ועם משמרות המהפכה – את עתידה של איראן.
אהוד יערי, (שאני מתקשה לקרוא לו פרשן) מערוץ 2, , הגדיל ואמר בתוכנית "אולפן שישי". שכעת השאלה באיראן היא באיזה משני הסיבובים יזויפו התוצאות. ומגיש התוכנית, דני קושמרו, אף הגיב לו "עד כדי כך הכל ברור…". יערי, והעדר, טענו במשך שבוע שיהיו זיופים "ענקיים" כדי שהמועמד של חמינאי יבחר. והשאלה היא לא איך הוא יבחר, אלא מתי.

וראו איזה פלא: חסן רוחאני, המועמד המתון מבין כל המועמדים, ומי שתומך ברפורמות שונות עבור הציבור האיראני, הוא זה שנבחר כנשיא המדינה האיסלמית כבר בסיבוב הראשון של הבחירות. מועמד שעל פי פרשני ישראל המהוללים היה אמור להיות מובס שוק על ירך עקב זיופים. כן?

שבוע שלם שאני פעור פה נוכח רמת הטפשות, ה"פרשנות" העלובה, המלל הנמוך ביותר שיכול להיות אבל בעיקר נוכח המקהלה התקשורתית שמשרתת בעיוורון את הממשל ומעבירה לציבור הישראלי תעמולה עלובה במסווה של עיתונאות. ואולי זו סתם טפשות אחרי הכל היתה כאן התעלמות מוחלטת מהעובדה שמדובר במועמדים חופשיים.

אינני מאמין שיש דבר כזה שנקרא דמוקרטיה. לדעתי אין ולו דמוקרטית אמיתית אחת בעולם כולו. לטעמי, יש דיקטטורה סופר לייט, דיקטטורה לייט, דיקטטורה, סופר דיקטטורה או דיקטטורה קיצונית. אבל דמוקרטיה? אין דבר כזה. מדינת ישראל מנסה נואשות לשכנע את הציבור שיש כאן דמוקרטיה. אזרחים רבים אפילו מאמינים באמת ובתמים שהעובדה שמהות הדמוקרטיה היא חופש הבעת הדיעה. כל זאת בגלל שכל שמוק (ויסלח לי על הביטוי שר האוצר של מדינת ישראל), יכול לכתוב בסטטוס על הפייסבוק מה מתחשק לו.

הנקודה שלי אינה מופע ההשמצות האנטי-איראני שהתחולל כאן. הנקודה שלי היא  שטיפת מוח מהחמורות ביותר שנעשו אי פעם במדינה על-ידי התקשורת ובחסות הממשל, במסגרתה זו ניסו בכל דרך להשחיר את הממסד האיראני והציבור האיראני באופן נבזי. הניסיון להחדיר בכח לגולגלות הציבור הישראלי, שאיראן היא דיקטטורה קשה וקיצונית, ומערכת בחירות הוגנת איננה אפשרית, היתה מעשה אונס מנטלי קבוצתי. הניסיון להפוך את הציבור האיראני למטומטם שהולך להצביע בבחירות בהמוניו עם הידעה שהכל מזויף, הוא מעשה של אנשים שכל מטרתם לזרוע שנאה, ולקצור גזענות.

אינני מאלו החוששים מפצצת אטום איראנית, הרבה יותר מפחיד אותי הנסיון למחוק את יכולת החשיבה של הציבור הישראלי, מבחינתי זה הרבה יותר חמור מפצצה גרעינית, פצצות ניתן עדיין לנטרל, אבל בניית שנאה מחד והזרקה מסיבית של דיסאינפורמציה מאידך, מבטיחים פיצוץ במקום בו הוא איננו חייב להיות.

הממשל הישראלי באמצעות התקשורת (קשה לפספס את ההקבלה בין ה"פרשנות" לכאורה לבין המסרים של בכירים בממשלה) מנסה לזרוע פחד בציבור בין היתר על ידי הנצחת הבורות והטפשות.

אינני יודע כמה מוצלחת היתה השפעת ה"מריחה" התקשורתית על הציבור הישראלי, וכולי תקווה שלפחות חלק ממנו המשיך לעקוב וגילה כמה פתטי היה הנסיון וראה את הביצה מרוחה על פינהם של כל האחראים.

ברור לי שהשימוש בפיגורות כמו אהוד יערי להפצת הרעל איננו מיועד לצעירים בישראל אלא לדורות הבוגרים יותר, אני משוכנע שהצעירים, ישראלים וערבים כאחד כבר אינם ניתנים להשפעה שכזו, הם אינם קונים יותר את שטיפת המוח שהיתה מנת חלקם של הדורות הקודמים להם, הם דור העתיד שאולי אולי יוביל את האזור לשלום, אם כי זה לא כל כך פשוט שמולך ממסד שלם, שמגובה בתקשורת מכורה, עם מנטליות מקובעת המבוססת על הפחדה בכל מחיר.

ואולי אולי יש סיכוי שמישהו לא רק הקשיב לפרשנים אלא גם הבין שמדובר בחרחור מלחמה ושאין הרבה הבדל בין השלכת פצצה לבין הסתה של עם שלם, ושלפחות חלקם שם לב שהלכה למעשה, או כמו שאומרים "התוצאות בשטח", הוכיחו בדיוק את ההיפך.