כמה כיף להבריז מהחיים לנתק מוחלט וכל כך קרוב, שלוש שעות באוטו, ועוד לחגוג כל הסופ"ש. החיים דבש. וואי וואיוואי, מזמן לא חגגנו ככה

מאת זיו טרנר

"מתאים לי צימר בסופ"ש. בא לך להזמין לנו יומיים? נבריז מהעבודה בחמישי צהריים עד שבת בערב".

טוב, למה לא בעצם? אני שואל, מה רע בבית מלון פרטי מפנק, צמוד קרקע, שקט ושלווה, והכי חשוב זה הג'קוזי! נמצא משהו יוקרתי ומפנק ב-300 שקל לילה, עם DVD וסרטים, אולי אפילו כבלים. כולם יודעים מה עומד מאחורי שם הקוד "הצימר", ואין פלא שזו מילה גרמנית. צימר בהרים עם הסרטים של RTL בלילות הסופ"שים החמימים. חווה אימנו במבטא גרמני, מדלגת בין הרים ובין פרחים. זה צימר!

את אורזת גם לי? אני תוהה, למעשה יותר מבקש, כי אמא שלי אחראית על האריזות עד עתה. בחמישי בבוקר אני כבר מעמיס את המזוודה של שנינו בבגאז', רנו קליאו חדשה ואדומה, ויוצאים לעבודה. אחרי שעה אני כבר טורח לבדוק האם צריך לבקש מבעלי הצימר למלא את הג'קוזי מעכשיו. היא יורה חזרה שבטח לבדוק עכשיו, עדיף שיהיה מוכן איך שנגיע. יאללה חגיגות!

"אתה מכיר מסעדה באזור לשישי בערב? משהו טוב כזה".

אני מבטיח לבדוק בספרי הטיולים והמלצות מחברים. כבר יוצא דוא"ל לתפוצה מצומצמת, מעבר למסעדות שאני מכיר.

"גם נקנה לנו כמה דברים לצימר באיזה סופר באזור, ולאישה".

מ'כפת לי מה היא קונה, שתקנה, יש ג'קוזי!!! עצרנו בסופר אלונית איפשהו באזור קריית שמונה, בערב חמישי אכלנו טייק-אווי מנרגילה, למחרת צהריים יצאנו מהצימר, כי חייבים, ואכלנו בדג על הדן.

"איפה הייתם בסופשבוע האחרון?!", אמא שלי לא ידעה על ההברזה ולא טרחנו לענות לפלאפונים. בפעם הקודמת זה נגמר עם חצי צה"ל על הרגליים כי הבן שלה, הג'ובניק מגלילות, לא חזר הביתה בזמן. מזל שלא הייתה גם קליטה טובה. כמה כיף להבריז מהחיים לנתק מוחלט וכל כך קרוב, שלוש שעות באוטו, ועוד לחגוג כל הסופ"ש. החיים דבש.

* * *

"אולי ניסע לצימר?", היא שואלת.

עם היורש? אני שואל חזרה במבט מלא תחינה של “תעני לי לא (!)”. היא אמרה לא, בחיי ששומעים אותי למעלה, יש עלי השגחה. אני צריך לבדוק עם אמא שלי אם שירותי השמרטפות עומדים הכן לנכד הראשון. אחרי שלוש דקות בערך התיק שלו היה ארוז בהמתנה לצימר שלנו בעוד שבועיים. לא יודע מה הוסכם, אבל אני מפקיד אותו בגן בחמישי בבוקר ומקבל אותו בבית בשבת בערב.

"אתה אחראי על המסעדות". אמרה.

ביצעתי, אני חזק בביצועים.

שוב חיפשנו "מסעדה-גלילית-חדשה-מעניינת-מומלצת". אני חלמתי על פרות מדושנות שמנפיקות אנטריקוטים נימוחים, והיא בכלל על מסעדה גלילית צמחונית-טבעונית. שויין, הסתפקנו בסקס. כל מה שאומרים על "זוגיות, ולעבוד על זה, וקצת זמן לעצמנו, והמון סקס", הכל נכון. I’m a believer. וואי וואיוואי, מזמן לא חגגנו ככה. מי ידע שילד זה מנגנון שאיבת אנרגיות מתקדם כל כך? ממש לא שמנו לב לזמן, ואנחנו כבר שלוש שעות בחזרה, שואלים את עצמנו שתי שאלות פשוטות. למה לא קודם? מתי הפעם הבאה?

* * *

"שיהיה לך ברור שאני באה גם לנוח ולא רק לראות תקרה, אז אל תעשה לי פרצוף אומלל מדי".

אבל יש ג'קוזי, גדול, חיפשתי במיוחד גדול….

"אז יש, אני לא דג שחי במים. ג'אקוזי פעם אחת, אולי פעמיים, תלוי איך תתנהג".

הלו! לא זכור לי שאמא שלי מוזמנת! איך תתנהג עאלק, פחחח.

"כדאי לך לשתוק. אני רק ממליצה לך, עכשיו לפני שאנחנו נכנסים לאוטו. שעתיים וקצת כולל כביש 6, זה מספיק. תזכור שאנחנו באים לנוח, לשקט. תתחיל מעכשיו".

תגידי, בגלל שיש לנו שני ילדים, זה אומר שלא חוגגים? נהפוך הוא! תחשבי שזה יהיה כמו איטליה, רומא שלנו אחרי שלושה חודשים יחד, נובמבר 1995. היה קדוש, אפילו ראינו את הקדוש. היה לנו בבוקר, ובצהריים, אפילו בעמידה ועל השטיח. גם באמבטיה. אפילו במיטה. אל תשכחי את רומא! אפשר בבוקר, בצהריים, בבוקר, בלילה, בבוקר. גם בבוקר. לא צריך לתזמן לנו רבע שעה שאולי אחד מהם יבכה בדיוק באמצע.

"אתה חולה. אפשר לחשוב שחסר לך בבית ופתאום יש לך תלונות. רגע, אתה מתלונן?! מה פתאום יש לך תלונות?! למה עכשיו אתה מתלונן?! למה לא אמרת לי כלום עד עכשיו?! סע כבר, לפני שאני נוסעת לבד. ס-ע!!!!".

שיהיה ברור, אני לרגע אחד קל לא מתלונן, גם לא בטעות. לא מתלונן. רוצה עוד זו לא תלונה.

אחרי שעתיים עצרנו לתדלוק של 'לאישה', 'את', סודוקו, שש פחיות זירו ומסטיקים. ככה חוגגים בגדול.

* * *

יש חופש בסופ"ש הקרוב. אולי נארגן את אחותי לבייביסיטר על השניים הגדולים, ואת הקטנה נשים אצל סבתא? יהיה לנו אחלה שקט.

"רעיון גדול! אני מחפשת לנו צימר! כמה אני צריכה קצת שקט, ואולי יהיה לך כיף, יותר מהתלונות שלך".

 למה צימר? לא חבל לבזבז שעתיים וחצי בדרך בשביל מיטה? עדיף לישון צהרי….ZZZZZZZZZZZZ

האמת, ואל תגלו לה, ג'קוזי זה אוברייטד.

• הבלוג של זיו טרנר