ד"ר אבי רוזן, המוביל את אמנות המדיה החדשה בישראל, טוען כי המדיה הדיגיטלית תעלים את כל סוגי האמנות האחרים: "מה שמוצג בגלריות ובמוזיאונים זו למעשה ארכיאולוגיה, לא אמנות, כיוון שניטל ממנה אלמנט החדשנות והטריות. אבל האמנות לא מתה. בזכות הרשת, האמנות חיה ובועטת מתוך ענן בכל מקום ובכל זמן". אודי סלמנוביץ, אמן עכשווי, נפגש עימו […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
ד"ר אבי רוזן הוא אמן חדשן ופורה במיוחד, שמוביל את אמנות המדיה החדשה בישראל. את עיקר עבודתו הוא מציג באתרי אינטרנט ישראלים ובחו"ל. רוזן עובד כמהנדס במעבדה לעיבוד אותות ותמונות, בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון. הדוקטורט שלו עוסק בדחיסת זמן ומרחב באמנות הסייברספייס.
כמו את רוב מכריי וחבריי החדשים בעשור האחרון, גם את ד"ר אבי רוזן הכרתי תחילה באינטרנט, תוך דיונים וירטואליים סוערים בבלוגים ובפורומים על אמנות. מאז ניפגשנו כמה פעמים פנים אל פנים בהזדמנויות שונות. אבי סיקרן אותי עם טענתו המקורית, שהמדיה הדיגיטלית תעלים את כל סוגי האמנות האחרים, או כלשונו, "מותה" של האמנות, טענה שבעיני, כאמן עכשווי, היא מלהיבה, מסקרנת ומעוררת התנגדויות בד בבד.
אבי הוא מראשוני אמני המחשב בישראל. כבר כסטודנט ב"בצלאל" בשנות השמונים המוקדמות של המאה הקודמת, החל ליצור אמנות באמצעות תוכנות מחשב, וכצפוי הוא מיסיונר נלהב בשליחותה של אמנות המדיה הדיגיטלית. את חייו הוא מתעד בעשרות אלפי סרטי וידאו קצרים ובתמונות מעובדות, שהוא מצלם באובססיביות בסמרטפון לאורך היום, ומיד מעלה אותם לאינטרנט. כל האמנות שהוא עושה ניתנת לצפייה ולהורדה ללא תשלום כחלק מאותה אידיאולוגיה. את הראיון הזה, כראוי לאמן מדיה דיגיטלית, עשינו כמובן בצ'ט לאורך מספר ימים ממקומות שונים בארץ.
אבי, האם באמת האמנות מתה?
"המדיום הוא המסר. הנה אני בטיול ג׳יפים משתכשך במאגר רז ליד גלעד בגליל. ועונה לך אודי אי שם בתל אביב. האמנות לא 'מתה', היא שינתה את המדיום שלה למדיום חדש – 'new media art' לעומת האמנות המסורתית ה'ישנה'. בדו-שיח המסורתי, שהיה פנים מול פנים, אחד לאחד, הצופה והאובייקט היו תלויים בזמן ובמקום ספציפי כמו במוזיאון. היום האמנות הדיגיטלית נעשית, מופצת ונצרכת בסופרפוזיציה, שרויה בענן מידע, בו-זמנית בכל מקום ובכל זמן.
"האמנות המסורתית, תלויית אובייקט ממשי, סטטית, שאינה משתנה בזמן – 'מתה'. היא ו'חנוטה' בבתי קברות כמו מוזיאון, גלריה, או אוסף של בעלי ממון, שיוצרים באמצעותה מניפולציות ללא קשר לכוונת היוצר המקורי. על האמן היום להשתמש בכלים של תקופתו כדי להביע את ההוויה העכשווית. לא ייתכן שבעידן הסייברספייס יצור אמנותי ייעשה בכלים של סוף ימי הביניים
"כאשר אני יוצר אמנות ומעלה אותה לסייבר היא מצויה בסופרפוזיציה, דהינו, האמנות שוכנת בענן מידע דיגיטלי, כאן ושם, בו-זמנית בכל מקום ברשת, נצרכת בצורה חופשית וחינמית ע״י הכלל, כך שכל אחד יכול ליצור, להציג ולצרוך אותה בזמנו החופשי ובמקום הימצאותו".
עבודת גמר במדיה החדשה, בהנחיית רוזן, במכון לאמנות "אורנים"
אני רוצה לחדד את המסר שלך למי שעדיין לא הפנים. האם לדעתך האמנות המסורתית, דהיינו יצירה של אובייקטים אמנותיים פיסיים כגון ציור ופיסול, תיעלם לחלוטין, כפי שנעלמו תקליטים וקלטות אודיו?
"לדעתי גורל האובייקט האמנותי הסטטי דומה לזה של העיתונות הכתובה. בשלב ראשון חינמון ובשלב הבא הופכים לווירטואליים ברשת. כל יום מתנפלים עלי מחלקי חינמונים מ'ידיעות', 'ישראל היום' ואחרים, ודוחפים לי ערמת ניירות ליד.
"הבעיה שכל הסצנה האמנותית הקיימת כאן, החל מבתי הספר, מערכת ההפצה והצריכה, עדיין נשלטים ע״י הקונספט המסורתי, שקובע את האופנות. האמן נמצא בתחתית שרשרת המזון, תוך שמופעלות עליו מניפולציות, שאינן קשורות בהכרח לאמנות".
אבי רוזן – חלוקה אגרסיבית של חינמונים בטכניון
אתה מתאר עולם אמנות אידיאלי, שבו החופש האמנותי הוא מוחלט, והיצירה מנותקת לגמרי מכל מניפולציה ביורוקרטית וערך כלכלי. אך במציאות אמנים פועלים בשוק האמנות שיש בו צריכה. יש מוזיאונים, גלריות, אוצרים. יש היררכיה, קובעי טעם וערך. יש סוחרים ואספנים היוצרים ביקוש והיצע. אמנות היא מוצר צריכה נסחר בעל ערך כלכלי רב. כיצד האמנים יכלכלו את עצמם בעולם בו כל האמנים יפעלו כמוך ויפיצו את אמנותם חינם באינטרנט? המדיה האינטרנטית תיצור אמנות חובבנית, פחות טובה שתתאר אג'נדה מסויימת מאוד, כיוון שהיא לא תוכל לקיים אמנים מיקצועיים.
"קיים משפט הזנב הארוך באמנות הרשת, לפיו אפשר לעשות יותר כסף משלושה מיליון תפרנים מאשר משלושה מיליארדרים. כלומר, אם צרכן אמנות יהיה מוכן לשלם כמה סנטים עבור יצירה שהוא אוהב, הוא יעשה זאת, ואם לא, פרסומת שתוצג ליד היצירה תניב את אותו הסכום. האמן יתפרנס מהתמלוגים ביותר מכבוד, כמובן מבלי לעבור את שומרי הסף וקובעי הטעם."
לא ענית לי על השאלה. ונעזוב רגע את חוק הזנב הארוך, כיוון שביוטיוב למשל היחידים שזוכים במיליוני צפיות הם או זמרי פופ מפורסמים ומוכרים, או מיני קוריוזים מוזרים שהופכים לבדיחה ויראלית. אין ספק שאמנים לא יוכלו לחיות מצפיות, אבל נניח שכן. יש כאן עניין עקרוני יותר. אם כטענתך הרייטינג/הקהל הוא שיקבע איזה אמן ישרוד כלכלית, זה לא מצביע על נטיה לרדידות ובינוניות כפי שאנחנו מכירים מהטלויזיה? מצד שני, זה גם לא משחרר את האמן מההיררכיה, כיוון שכעת הוא כפוף לגחמת ההמונים.
"השאלה מהי הצלחה אמנותית? האם זו הצלחה אצל 'מאכר' אמנות כזה או אחר? או אולי בקרב ההמון, למרות שלפעמים יש קורלציה ביניהם. הרשת מאפשרת לכל אמן ליצור ולהציג לכול את אמנותו. זו ההצלחה! הפן הכלכלי הוא משני בעיניי. אם נחזור לדוגמה של העיתון, בימי העיתון המודפס נשמע רק קולו של בעל העיתון או בעל הממון. בעידן הסייברספייס נשמע קולו של כל אחד. הקהל בוחר את מי לשמוע ולראות.
"בעידן 'חוכמת ההמון', האיכות נקבעת ע"י ההמון. כמובן שיש היום הרבה יותר נישות בהן האמן יכול להתבטא, לרכוש קהל ולהשפיע, דבר שלא היה קודם. אם קימות רק עשר גלריות ושלושה מוזיאונים, מי שיזכה לחשיפה הוא זה המקורב לקובעי הטעם. ראה את מקרה חברי האמן דני שושן התובע את מוזיאון ת"א על כך שביטלו לו את התערוכה עליה החליט האוצר פרופ' מוטי עומר ז"ל. היום מכהנת אוצרת חדשה, 'שלא ידעה את יוסף' ומתכחשת, לפי התביעה, להסכם. במצב הקיים רוב היוצרים לא יזכו לעולם לחשיפה של יצירותיהם, ומכאן נובעת האנומליה שבסצנה האמנותית. הסייברספייס מסתמן כמוצא הטבעי לבעיה".
לא מטריד אותך שחוכמת ההמונים היא בעצם מעין ממוצא משוכלל, בזמן שאמנות עוסקת לפחות במצויינות אם לא בגאונות?
"חוכמת ההמונים זה גם אני ואתה, ושאר האמנים. מנגד, עומדת חכמת ה'מבינים' באמנות, מאיישי תפקידים ומוסדות האמנות למיניהם, שמבינים עוד פחות באמנות. יצירת האמן חושפת את אמנות ההווה והעתיד, ואילו ה'מבין', רואה ולרוב אינו מבין, אלא רק את האמנות שהייתה, שנוצרה בעבר ע"י האמנים ומסיק שזו אמנות. הוא אינו יורד לעומקה, כיוון שאינו מודע לתהליכים שהביאו להיווצרותה, ולכן מתייחס לקליפתה בלבד, לסממנים השטחיים שלה.
"לרוב, 'מבין' אם ייחשף לאמנות מחוץ לגלריה מוזיאון או סטודיו, לא יזהה אותה כלל, כיוון שלגביו היא מחוץ לקונטקסט. אגב, רוב האיזמים באמנות מאז המודרניזם נתפסו בתחילה ע"י ה'מבינים' כאמנת 'המונית', 'נמוכה', לא ראויה וכו', ראה ערך ריאליזם, אימפרסיוניזם, קוביזם, פוביזם, דאדאיזם, פוטוריזם, סוראליזם, פופ, מופשט, וכעת מדיה חדשה. כלומר, בפועל, בסצנה האמנותית המסורתית, גאונותם של האמנים נחסמת ע"י שומרי הסף, כיוון שאינם מבינים אותה למעשה. עקב היותם מופקדים על השיבר, מתאפשרת חשיפתו של קצה קרחון היצירה, לצערי לרוב לא מהסיבות הנכונות. כאן חזרנו למניעים פוליטיים, כלכליים, כוחניים, קליקאיים, אך לא אמנותיים".
אוקיי, אז האמנות מתה, יש לך איזה מילות סיכום, או תנחומים לשומרי הסף, לאוצרים, למנהלי המוזיאונים והגלריות, לסוחרים שיאבדו את פרנסתם ולאספנים שהשקיעו מיליונים ממייטב כספם ביצירות אמנות שמעתה יחולקו חינם לכל.
"אותן העצות כמו למשקיעי מניות בבורסה. למה להשקיע הון במשהו שאתם לא מבינים בו באמת, קונים בשיא ומוכרים בשפל, כאשר מספקים לך חופשי בכל מקום אמנות מעולה ובחינם, רק תבחר. מצאה חן בעינייך? תוריד אותה למחשב שלך ותהנה ,גם אם אין לה 'תעודת כשרות' של 'מביני' אמנות. אתה יכול אפילו לשנותה, להוסיף משלך, להמשיך ולהפיץ.
"מכאן, שהשמועות על מותה של האמנות, היו מוקדמות מדי. בזכות הרשת, האמנות חיה ובועטת מתוך ענן בכל מקום ובכל זמן. מה שמוצג בגלריות ובמוזיאונים זו למעשה ארכאולוגיה, לא אמנות, כיוון שניטל ממנה אלמנט החדשנות והטריות. במוסדות אלה היא הפכה לאובייקט מן המניין, ואלה החוקרים והמקטלגים אותה, משולים לפתולוגים, המנסים לקבוע את סיבות 'מותה'".
אודי סלמנוביץ הוא אמן וצלם מקצועי, שעבודותיו הוצגו בתערוכות ובגלריות בישראל ובעולם, ונמצאות באוספים שונים. משתף את קוראי "מגפון" בהגיגיו על אמנות, תרבות והחיים בכלל
איצו רימר
9 בפברואר 2014 @ 17:32
כל מה שרואים בדוגמה של תלמידך מאורנים, הם דימויים לא מקוריים המיובאים ממקורות שונים ומודבקים יחדיו לעיסת תנועה וירטואלית חסרת משמעות וחסרת מובן כלשהו.
אתה באמת מאמין שזה מה שיכחיד את האמנות ה"מסורתית"?
רק האיכות תשרוד ותנצח.
תגובה זו אינה דורשת תשובה
אבי רוזן
2 ביולי 2013 @ 8:36
הי תמי,
תודה על התגובה, כאמור יש מקום לכל סוגי היצירה, העניין שהמדיה(החדשה) משנה את כללי היצירה, ההפצה והצריכה, למשל כמה אמנים מכינים היום בעצמם את הצבעים שלהם, מערבבים עופרת ביצה ועצמות חיות, ומניחים על בד שייצרו בעצמם??? יש אולי מעטים 🙂 הרוב משתמשים בפלטות של מיליוני צבעים זוהרים שמציע הצג האלקטרוני… עליו הם יוצרים מפיצים וצורכים…
Tammy Mike Laufer
5 ביולי 2013 @ 17:42
היי אבי,
אני יכולה לשאול אותך באותה צורה…כמה אמני מדיה דיגיטלית מתכנתים לעצמם את התוכנות בהם
הם עובדים ויוצרים?…
העברת המידע בוודאי שהשתנתה, העולם הפך להיות כבר גלובלי קטן ויש אפשרות להפיץ את היצירות בצורה טובה יותר, לקבל חשיפה. זה כן. זה תהליך שהתפתח מאד בשני העשורים האחרונים.
תמר
אבי רוזן
9 ביולי 2013 @ 15:55
הי תמי,
כל אמן והיום למעשה זה כל אחד מאיתנו שגולש, מתכנתים לעצמם את התכנות בהם הם משתמשים, האפליקציות הפכו ל"שקופות" מבחינת המשתמש, לא צריך לדעת לתכנת, המשתמש פועל על מידע בצורה ישירה, ע"י קליק, הזזת אצבע, דיבור ושאר מחוות ובכך "לש" אותו כאילו היה חמר, או צבע על בד.
אבי רוזן
22 ביוני 2013 @ 17:22
אני נמצא עכשיו בקורפו יון בכנס של מדיה חדשה ורב תרבותיות אוניברסיטה איונית. הכל כאן אמנות מדייה חדשה תענוג גדול
רונית חדד
21 ביוני 2013 @ 0:57
אודי ואבי ידידי היקרים עוד מימי "הקפה"… נהניתי מאד מהראיון והרעיונות המובאים כאן.
אני לא בטוחה שיש סתירה בין ההבחנות השונות. אפשר לאמר שהאמנות המסורתית מתה , כבר דנו בכך רבות עוד לפני האפשרות להציג אמנות דיגיטלית ב"סופרפוזיציה" שהרי כבר אמרו על מרסל דושמפ בזמנו שהרג את הציור עם הרדי מייד שלו וכו'… ובאמת הייתה תקופה, שלא יכולנו להציג למשל במדרשה ציורים בעלי אלמנטים ריאליסטים או ציורים בכלל. ובכל זאת הציור חזר למרכז הבמה בשנים האחרונות דרך הדלת האחורית של טעם הקהל… מה שבטוח, שניתן לפחות לשלב בין כל המדיומים וליהנות מכל העולמות, לרשום בעפרון למשל כמו שאני עושה רבות, (באופן המסורתי) להעלות על המחשב, לעבד את הרישום בתוכנות שונות, ליצור ממנו משהו חדש, להדפיס על קנווס ולהציג בגלריה… או במרחב הוירטואלי … אני מאמינה שגם אם העולם כולו ישאב אל המרחב הוירטואלי ומי יודע עוד יבואו ימים שלא נדע באיזה מרחב בדיוק אנחנו מתקיימים, עוד יהיו כאלו שיתגעגעו ל"תפארת העבר" ותגענה תקופות של עדנה מחודשת לציור ולפיסול ולאמנות פלסטית מוצגת בחלל מוזיאלי ממשי… אלא אם לא יהיה עוד ממשי כלל אבל את זה עוד קשה לי לדמיין:-)
אבי רוזן
27 ביוני 2013 @ 10:58
הי רונית,
כמובן גם אני רושם בעיפרון וצבעים, אבל פחות ממה ש"רושם" בעכבר ומקלדת (פה זה היה הפוך). נראה שכל מרחב ממשיך להתקיים כל עוד מישהו מאכלס אותו. ההיסטוריה מלמדת אותנו שיש מרחבים כמו יבשות, מדינות, ערים, שכונות ובתים שעם הזמן מתרוקנות והופכות למקומות רפאים, כאשר אחרים מתמלאים…
אדי
20 ביוני 2013 @ 21:22
לדעתי
האמנות המסרותית ציור, פיסול וכו' . לא רק שלא מתה אלא מתפתחת יותר ויותר.
יש המון ציירים שמציירים על קנווס ופסלים מדהימים לתקופתנו לדוגמא
הפסל ron mueck
http://www.flavordesigns.com/wp-content/uploads/2011/12/Big-Man.jpg
הצייר greg craola
http://4.bp.blogspot.com/-MTlg042T4pk/UPle-TEroBI/AAAAAAAA2yo/Jf3bIRHHPxQ/s1600/Greg+Craola+Simkins++(2).jpg
ויש עוד רבים וטובים. והעבודות שלהם בטח שלא חנוטות במוזיאון. הם מטיילות בכל העולם בתערוכות ואלפי אנשים רואים אותם כל שנה גם מחוץ לאינטרנט. כי יש משהו בלראות עבודות מהסוג הזה ב"לייב".
עיתון זה דבר פחות מרגש שלא איכפת לנו להחליף לדיגיטלי . חוץ מזה עצם הדפסת העיתון זה לא משהו שהייתי מחשיב בתור אומנות . כתיבת הכתבה עצמה היא האומנות. לכן גם את זה לא הייתי לוקח בתור דוגמא לאומנות שאבדה
בנוסף יש כאלו שעושים שילובים של עבודת יד ועיבוד דיגיטלי . לדוגמא:
http://www.behance.net/gallery/Paper-Dragon/8946751
בנוסף, צורות בידור או אומנויות לא נעלמו מהעולם. אולי הטכנולוגיה משתנה אבל שום דבר לא נעלם
כשהמציאו את המצלמה חשבו שזה הסוף של הציור. אנחנו יודעים היום שזה לא נכון.
המעבר מפילם אנלוגי לדיגיטלי זה לא דוגמא לאומנות שנעלמה. זוהי טכנולוגיה שהתחלפה.
נשווה את זה לעריכה. פעם היו עורכים אנלוגי קאט טו קאט. היום העריכה דיגיטלית . עדיין עריכה זה עריכה. אותה אומנות כך גם צילום.
עוד דבר אחד.
לא יודע מי החליט שכבוד הד"ר מוביל את אומנות הניו מדיה בישראל אבל העבודות שלו דיי ברמה של מתחיל מלפני 15 שנה לפחות. יש רבים וטובים שגם הם לא "מובילים את אומנות הניו מדיה" כי זה לא משהו שצריך מנהיג זה פשוט קורה.
ולסיום. ככה נראת סריקת תלת מימד היום. http://www.youtube.com/watch?v=yeNkN3dGRVY
Tammy Mike Laufer
20 ביוני 2013 @ 11:36
לבקשתו של אבי, אני מעלה את תגובתי כאן.
כאמנית מדיה דיגיטלית, מזה כשני עשורים (מראשונות האמניות שהמירו את העיפרון המסורתי לדיגיטלי). אני חושבת שהאמנות המסורתית לא תמות.
מדיה דיגיטלית, היא סוג של חדשנות אך היא רק עוד דרך של אמן להבעה.
מה גורם לאדם שצייר כל חייו במכחול וצבעים, טושים, רפידוגרף, עפרונות, לעבור לעשות זאת במחשב?
במילה אחת – הקידמה או המהפכה הטכנולוגית..
אנחנו חייבים להבין שככל שהשינויים הטכנולוגים ילכו והתפתחו, הם ישפיעו גם על האמנות הדיגטלית כפי שהתפתחות הציור הקלאסי היתה קשורה בהתפתחות הטכנולוגיה של הצבע, הבד והמכחול.
אמן שבחר במחשב ככלי ביטוי, יתקדם גם עם התפתחות הטכנולוגית של הכלי בו הוא יוצר.
אני המייסדת ובעלת מגזין דיגיטלי במרחב הקבירנטי, שמציג אמנים ישראלים, ציירים קלסים ופסלים שמפסלים באבן, פלדה פסיפס, ובטון. ואני אמנית מדיה דיגיטלית ומציגה יחד עם צלמים ואמנים קלסים. אף אחד לא הורג אף אחד.
כולם מציגים בהרמוניה אמנות ישראלית.
הטכניקה היא לא העיקר, יש אמן שמחזיק מפסלת, יש צייר שמחזיק מכחול
ויש אמן שמחזיק עכבר או עט דיגיטלי. התכנים הם העיקר.
מוזמנים לאתר המגזין DEGREES44
http://www.44degrees.net
האתר הרישמי של תמר מייק לאופר
http://www.tammymikelaufer.com/
אודי
20 ביוני 2013 @ 14:48
הי תמי
בנקודת הזמן הנוכחית העמדה שאת מייצגת בהחלט נשמעת הגיונית ותקפה גם עלי, השאלה היא איך היא תעמוד במבחן הזמן.
ב 1984 כשסייטקס הוציאו את הסורק הראשון שידע להפוך מידע אנלוגי (שיקופית/נגטיב) לקובץ דיגיטאלי האם כל צלם הבין שהצילום האנלוגי מת, והצילום הדיגיטאלי יחליף אותו. היום הצילום האנלוגי הוא איזוטריה. העיתונות הכתובה מתכווצת, מתי היא תעלם לגמרי ? אולי תוך 10 – 20 שנים.
קצב התפתחות הטכנולוגיות הדיגיטאליות, ההטמעה כבר כיום של סמארטפונים או משקפי גוגל כממשק שהוא חלק מהגוף , ובעתיד הטמאה של שבבים בגוף האדם, מעמידים כל עמדה פסקנית בספק.
טכנולוגיות תל מימד של חלל וירטואלי כולל מדפסות תלת מימד שידפיסו מזון או אברי אדם יתכן ויחליפו את הצורך בצבירת אובייקטים פיסיים,
יתכן ודווקא התפיסה של ד"ר רוזן את העתיד היא הנכונה.
אודי
Tammy Mike Laufer
20 ביוני 2013 @ 17:03
'ציר הזמן' זאת מילת מפתח של האנושות.
אחד השינויים המהפכנים שצוקנברג עשה בפייסבוק כשהכניס את ציר הזמן
לתבנית מדינת הפייסבוק. כל אחד כותב לעצמו את סיפור חייו על ציר הזמן.
האם אנחנו גרים בבתים שהאדם הקדמון גר? מן הסתם לא. לכן אני חושבת
שהאנושות כולה עושה שינוי בכל תחום וגם באמנות.
כל מה שהטכנולוגיה מציגה היום, מחר זה כבר מיושן…טלויזיות, מחשבים, אייפדים וכדומה. האנושות נמצאת במסע אין סופי בקידמה.
לגבי הצילום, אתה מתייחס שוב לדבר הטכני, ולא לתוכן. האם האמן הצלם שינה
את יכולתו בגלל שלא מפיקים פילים, אלא מעבירים ישירות למחשב??
אלו כלים בלבד!! אמן טוב הוא אמן טוב ולא משנה אם המצלמה דיגיטלית או מכנית.
בציר הזמן, יצוצו עוד ועוד טכניקות מדהימות שחלקן כבר קיימות היום כמו
הדפסות תלת מימדיות. אלו כלים המאפשרים עוד דרכים של הבעה.
לא כל האמנים מאמצים את המדיות החדשות להבעה.