בני הזוג היוצרים מאיה לוי וחנן אננדו מרס בוחנים את האירוטיקה במחול – ועושים זאת בהפקת העירום החדשה "רנסאנס": "ברגע שהשלנו מעלינו את הבגדים, נעלמה האירוטיקה ונשארו מבוכה ובושה, אינטימיות, חופש ויופי". בחודש הבא בירושלים ובתל-אביב במסגרת "מחולוהט"
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
שישה רקדנים בוחנים את הארוטיקה במחול, את השפעת העירום על תנועת הגוף ומציגים לקהל כיצד באים לידי ביטוי האינטימיות והיופי, כמו גם המבוכה והבושה. כל זה קורה בהפקת המחול החדשה "רנסאנס" של בני הזוג היוצרים מאיה לוי וחנן אננדו מרס, שתעלה בתחילת יולי בירושלים (בית מזי"א) ובתל אביב (נמל יפו, וסוזן דלל במסגרת "מחולוהט").
תהליך יצירת "רנסאנס" החל לפני שלוש שנים. לדברי היוצרים, העיסוק בעירום אינו חידוש גדול, ואינו מוגדר בזמן, גיאוגרפיה או אופנה. החידוש, אם הוא קיים, נמדד בעיניהם של החוקרים אותו. אמנית המיצג, מרינה אברמוביץ' (בתו של פטריארך אורתודוקסי מסרביה) היא שהניעה אותם ליצירה הנוכחית, בזכות המניפסט שלה "מה אמן צריך להיות." אברמוביץ' קובעת כי "אמן חייב להיות ארוטי" וכי האירוע הבימתי הוא "הקרנה ושיקוף של מעשה המחקר בסטודיו". את זה לקחו היוצרים קדימה ועמלו על המופע שעולה כעת.
מאיה לוי וחנן אננדו מרס הם בני זוג לחיים והורים לתאומות. לוי: "ב'רנסאנס' נפגשים מוחצנות, בושה, הסתרה, גנריות וחופש, אשר מתורגמים לפעולות, למפגשי גוף, ולמחול. ברגע שהשלנו מעלינו את הבגדים בסטודיו, נעלמה הארוטיקה ונשארו מבוכה ובושה, אינטימיות, חופש ויופי." חנן אננדו מרס מוסיף: "כולם מתעסקים בעירום שלהם עצמם בשלב זה או אחר בחייהם".
הפקות קודמות, מאוד ייחודיות, של בני הזוג זכו לתשבחות רבות ברחבי העולם: "חינוך גופני" שהתקיימה על טרמפולינה, והדגימה את עבודת כוח המשיכה; ו"שקיפות עורפית", כטקס המדגים את אלמנט הזמן, ונמשך לילה שלם.
רקדנים ושותפים ליצירה "רנסאנס": סתיו מרין, שני בן חיים, אשר לב, איריס נייס, טקנורי קוואהרדה (מיפן) ודויד מרקס (מפורטוגל). מלבד מעצב הסאונד (אורי בנקהלטר) ועיצוב תאורה (אורי רובינשטיין). למרות העירום יש מעצב תלבושות (שיהיה מה להוריד) ושמו אפילו אדם (קלדרון). האם המופע יביא איתו את הרנסאנס למחול הישראלי?