ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר יאיר לפיד, שר האנרגיה והמים סילבן שלום ונגיד בנק ישראל סטנלי פישר החליטו, ביום רביעי השבוע, להגדיל ל-60% את שיעור הגז הטבעי המיועד לשוק הישראלי. ביום א' הקרוב תובא ההחלטה זו להצבעת הממשלה. החלטה ספגה התנגדויות מגורמים חברתיים שיצאו להפגנה ומגורמים באופוזיציה ובראשם על ידי יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ'.

השר להגנת הסביבה עמיר פרץ הוא מתנגד מובהק לייצוא הגז במתכונתו הנוכחית והוא מעדיף לשמר עוד יותר גז עבור המשק הישראלי. לצידו של פרץ חתומים עוד 59 חברי כנסת, מהקואליציה והאופוזיציה גם יחד, שביקשו להעביר את ההחלטה על יצוא הגז לידיה של הכנסת.

"מתנה מהטבע"

ביום רביעי, במסיבת העיתונאים המשותפת של ראש הממשלה, שר האוצר, שר האנרגיה והמים ונגיד בנק ישראל, אמר נתניהו, כי מדינת ישראל קיבלה מתנה מהטבע – כמויות גדולות מאוד של גז ולאחר התעמקות בנושא התקבלה ההחלטה להגדיל משמעותית את כמות הגז לשימוש המשק בישראל. "כמות הגז הזאת תספיק לצרכים שלנו ל-25 השנים הבאות. מדובר בהחלטה שמאזנת בין הצורך להבטיח מקור אנרגיה זמין וזול לשימוש אזרחי ישראל והצורך לייצא גז שממנו תפיק המדינה רווחים שיושקעו לרווחתם ולביטחונם של אזרחי המדינה. מדינת ישראל תקבל 60% מהרווחים על הגז שתייצא, ותוך 20 שנה אנו צפויים לקבל 60 מיליארד דולר", ציין נתניהו.

"אסור להתמהמה"

הוא הדגיש, כי ישנה משמעות לקידום הנושא תוך זמן קצר. "אנחנו בוודאי לא רוצים להידמות למדינות שהתמהמהו בקבלת ההחלטה ובסוף הן נשארו בלי גז. במקום שהגז יישאר באדמה, או במקרה שלנו מתחת למים, אנחנו רוצים כבר להתחיל להפיק גז ולמלא את קופת המדינה במיליארדים שיאפשרו לנו להקל על הנטל הכלכלי של האזרחים, וכמובן לדאוג לצרכים הלאומיים החשובים שלנו. הגדרנו אותם וגם הקמנו קרן כדי לטפל בצרכים הללו, באופן כזה שהכלכלה שלנו לא תינזק והמדינה שלנו תיראה הרבה תועלת".

"סדר יום אזרחי-כלכלי"

שר האנרגיה, סילבן שלום, שהיה האחראי לשינוי ההמלצות של ועדת צמח כלפי מעלה אמר, כי "היום לפני שלושה חודשים נכנסנו למשרדי הממשלה. עם כניסתי לתפקיד, נושא ההחלטה על הגז היה אחד החשובים שבו עסקתי. ביקשתי ללמוד אותו באופן מעשי ויסודי. במשך שנים השיח במדינת ישראל היה שיח ביטחוני אבל עכשיו צריך להסיח את השיח בסדר יום אזרחי-כלכלי. לאחר עיון מעמיק, הגענו לטעמי למסקנות הנכונות". 

"נס שקרה למדינת ישראל"

שר האוצר, יאיר לפיד, אמר במסיבת העיתונאים, כי "היום זה היום שבו יש לנו מזל. הגז הוא לא פחות מנס שקרה למדינת ישראל. זה לא אומר שנוכל להפסיק להיות חדשניים ויצירתיים כדי להניע את המשק קדימה ולהמשיך ולהשתנות כל הזמן בהתאם למציאות סביבה. ההחלטה לייצא גז טובה לכלכלה הישראלית ותייצר למשק 60 מיליארד דולר שיושקעו בחינוך, בבריאות, ברווחה ובהורדת יוקר המחיה, למען אזרחי מדינת ישראל". שר האוצר הדגיש כי "מיסוי הגז, הן בשימוש המקומי והן בייצוא, יהיו בהתאם להמלצות ועדת ששינסקי הראשונה".

מאות מפגינים

בעקבות ההחלטה לייצא לחו"ל 40% מהגז הטבעי חסמו ביום רביעי כמה מאות מפגינים את רחוב אבן גבירול בתל אביב ליד כיכר רבין. המפגינים נשאו שלטים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו וכרזות נגד שר האוצר יאיר לפיד: "ביבי הגזלן", "גז ולא גזרות", "ממשלה של רסיסים בתחת", "לא לשקשוקה של גזפרום ונובל-אנרג'י – הגז שייך לנו", "שקיפות בהחלטות על הגז" ו"מושחתים נמאסתם". בין השאר הונפה שם כרזה עם ציטוט מדף הפייסבוק של לפיד, שבה נכתב: "לפיד: מסקנות ועדת צמח על יצוא הגז הן שגויות ועתודות הגז צריכות להיות מופנות לטובת אזרחי ישראל, לא ליצוא יקר שמשרת רק את הטייקונים". המשטרה אפשרה את ההפגנה.

האופוזיציה לא שתקה

הפוליטיקאים מהאופוזיציה לא שתקו. ח"כ איתן כבל אמר על ההחלטה כי היא "ההוכחה שלחץ ציבורי עוזר, משום שנתניהו ממש לא רצה להגיע למצב הזה. הצהרתו של נתניהו מדגישה את העובדה, כי בנושא כל כך מהותי הנוגע לכל אזרחית ואזרח בישראל, צריך להתקיים דיון ציבורי רחב. נגמרו הימים בהם החלטות כל כך חשובות לעתידנו מתקבלות בחדרים האחוריים של הממשלה".

כבל קרא לציבור להמשיך ולהפעיל לחץ על הממשלה: "אפשר להשיג יותר עבור המשק הישראלי ואסור לנו לוותר. גם ראש הממשלה מבין שהציבור הישראלי מריח עכשיו כל שקשוקה מקילומטרים". לפני כשבוע הגיש ח"כ כבל הצעה בנושא ולפיה ייצוא גז יאושר רק לאחר שיובטחו עתודות הגז שיספקו את צרכי המשק הישראלי ל-35 שנה לפחות. 

בוטה יותר הייתה יו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ' שהכריזה, כי "ההחלטה על ייצוא הגז: שוד של הציבור בישראל – נלך לבג"ץ. זו כניעה מבישה ללחצי טייקונים ופגיעה אנושה בכלכלה, בחברה ובביטחון. ה'עובדות' שמסרו במסיבת העיתונאים – שקריות".

"ארבעה אנשים מבוססים ועשירים"

בדבריה על מסיבת העיתונאים של נתניהו, לפיד, שלום ופישר אמרה: "חזינו כעת במיצג מביש של כניעה ללחצים אדירים של ענקי הגז, במסווה קלוש של החלטה מקצועית. במחטף, ובמהירות שאין לה כל הצדקה כאשר מדובר בהחלטה הגוזרת את עתיד הילדים שלנו – קיבלו ארבעה אנשים מבוססים ועשירים החלטה אשר תפגע ברוב המכריע של אזרחי מדינת ישראל. ההחלטה הבהולה לאפשר יצוא גז בשיעור עצום של 40% כובלת את המדינה לנצח, ומונעת למפרע כל אפשרות לשינוי בעתיד של החוזים שייחתמו".

"להפקיר לזרים את כל אוצרות הגז"

יחימוביץ' ציינה עוד, כי "זו חבלה בהזדמנות המופלאה שניתנה לישראל. אוצרות הגז השייכים לכל אזרחי המדינה יכלו לאפשר למדינה עצמאות אנרגטית, הוזלה דרמטית של אנרגיה ומים, פיתוח של תעשיות חדשות, תרומה אדירה לאיכות הסביבה, שגשוג חברתי והעצמה ניכרת של ביטחון המדינה.
אם ויתור מראש על 40% מעתודות הגז של ישראל הוא ביטוי לקשב של נתניהו ולפיד להתנגדות של הציבור ליצוא, כי אז לא נותר אלא להסיק שקודם לכן התכוונה חבורה זו להפקיר לזרים את כל אוצרות הגז של המדינה".

"גם התיאורים בדבר המיסים שיזרמו לקופת המדינה הם מופרזים ואף שקריים", הדגישה יחימוביץ', "נתניהו אינו מספר שגם אם יחידות האנרגיה יימכרו בסכומים גבוהים לגורמים זרים – המס שישלמו טייקוני הגז יהיה תמיד על פי התעריף שלפיו הם ימכרו את הגז בארץ, כשכל רווחי הפער מהמכירה לזרים יזרמו לכיסיהם של הטייקונים, ולא לקופת המדינה".

המתנגדים מתכוונים ללכת לבג"ץ

יו"ר האופוזיציה הודיעה, כי החלטה זו לא תעבור בלא קרב ויש בכוונתה לסכל אותה בכל דרך. יחימוביץ', ח"כ רובי ריבלין מהליכוד, ח"כ משה גפני מיהדות התורה ויו"ר ועדת הכלכלה ח"כ אבישי ברוורמן – מתכוונים לעתור לבג"ץ נגד ההחלטה, יחד עם ארגונים מובילים נוספים. בעתירה יתבעו החכים והארגונים, כי בג"ץ יפסול את ההליך שבו התקבלה ההחלטה ויחייב את הממשלה להעביר את ההכרעה למסלול חקיקה מוסדר, יסודי ושקוף לציבור, באותו אופן שבו התקבלו וחוקקו מסקנות ועדת ששינסקי.

יחימוביץ' הוסיפה, כי "בשולי הדברים אציין כי ייתכן שהציבור כבר התרגל לכך ששר האוצר לפיד מוליך שולל שוב ושוב את הציבור שבחר בו ומפר בבוטות התחייבויות מפורשות".

"יחימוביץ פחדה מאחריות"

לשכת שר האוצר לפיד מסרה בתגובה, כי "שלי יחימוביץ׳ יכולה הייתה להיות היום שרת האוצר ולהחליט על גובה ייצוא הגז, אבל היא פחדה מאחריות, פחדה לקבל החלטות, ובעיקר פחדה מהרגע שבו תצטרך להתמודד עם בעיות במקום לשבת בצד ולמתוח בקורת. במקרה הנוכחי, מלבד הפחדנות הרגילה היא גם אינה אומרת אמת. לפיד הבטיח לבוחריו שישנה את החלטות ועדת צמח והיות ולא פחד לקחת אחריות, הוא וחבריו לממשלה אכן הרחיבו ב-20% את עתודות הגז לשימוש מקומי לעומת המסקנות המקוריות של הוועדה".

תחום מורכב ורגיש

תחום החיפושים, ההפקה, המיסוי והדילמה – שימוש מקומי, או ייצוא של הגז הטבעי – מאוד מורכב ורגיש. בתחום השימוש בגז ישנם לא מעט הטוענים, כי כל הגז הטבעי צריך להיות מיועד לשימוש מקומי. אחרים טוענים, כי חייבים גם לייצא ובתמלוגי הייצוא לפתח את התשתיות ולעודד יזמים נוספים להצטרף לחיפושי מאגרי גז נוספים. ישנם הטוענים, כי בעלי ההון שהשקיעו בחיפושים, לא סיכנו את כספם הפרטי, אלא השתמשו בכספים ציבוריים שהועמדו לרשותם (אג"ח). "יפסידו – יבקשו תספורות, ירוויחו – יבקשו הכל", הם מדגישים. הוויכוח הזה מתנהל בכמה מישורים:

• לאן יופנה הגז המופק – לשימוש מקומי או גם לייצוא.
• מסים ותמלוגים
• בעיות אסטרטגיות-ביטחוניות של הפקת הגז, שיווקו והשמירה על מתקני ההפקה. 

ועדת צמח

ועדת שאול צמח דנה בדילמה לאן יופנה הגז המופק. חישובי הכמויות בהפקת הגז הטבעי מבוטאים ביחידות של מיליארד מטרים מעוקבים – Billion Cubic Metres ובקיצור BCM. כשהתגלו מרבצי הגז הגדולים התפתח ויכוח סביב שריונו לטובת המשק הישראלי, או לייצא כמויות מוגדרות ממנו לחו"ל. ועדת צמח המליצה, למרות שהחברות המפיקות את הגז טענו כי הן יצטרכו לכמות גז 300–350 BCM עבור מימון התשתית לייצוא על ייצוא גז בכמויות של עד 500BCM, ולהפנות 450BCM לצורכי המשק הישראלי.

החלטה זו התקבלה למרות שבידי הוועדה לא היו באותה העת נתונים מוכחים לגבי היצע הגז שממנו נגזר היצוא ולפיכך כמות הפקת הגז הסופית התקבלה על ידי חישובי הערכה בלבד. הממונה על חיפושי הנפט במשרד האנרגיה הניח בפני הוועדה תחשיב, שלפיו היצע הגז המופק והמוכח בישראל הוא 520BCM בלבד, שבסבירות גבוהה יגיע ל-800BCM. אבל, בדו"ח הסופי של הוועדה נרשם, כי היצע הגז המחושב הוא 950BCM. הוועדה הוסיפה עוד 150BCM על סמך חישוב הסתברותי שלפיו מתוך עתודות משוערות של 680BCM נוספים – שאותם חזה לפני שלוש שנים המכון הגיאולוגי האמריקני במימי ישראל – קיים סיכוי של יותר מ-90% להימצאותם של אותם 150BCM הנוספים.

לאור תחשיב זה ולמרות שהחברות המפיקות הסתפקו ב-300–350 BCM לצורכי יצוא, שריינה ועדת צמח רק 450BCM לצורכי המשק, כשהיא ממליצה על ייצוא של עד 500BCM.

צמצום הכמויות לייצוא

נתניהו, שלום, לפיד ופישר החליטו שאם עתודות הגז של ישראל צפויות להגיע, על פי חישובי ועדת צמח לכ-950BCM, יש לשמור עבור השימוש המקומי כמות גז של כ-540BCM‏, כלומר כ-60% מהכמות המחושבת. מספר זה, שעליו התעקש שר האנרגיה שלום, מבטא צמצום מסוים בכמויות הגז ליצוא שעליהן המליצה ועדת צמח.

עוד מתברר, כי ראש הממשלה ושר האנרגיה יצטרכו להחליט אם מכירת גז למדינות גובלות תבוא מתוך מכסת הגז שתישמר לצורכי המשק. החלטה, שלפי ההערכות תתקל בהתנגדותו של השר שלום, הדוגל בהחלטה לאפשר ייצוא גז למדינות גובלות מחוץ למכסת הייצוא, רק אם יהיו תגליות גז נוספות.

ועדת ששינסקי

ועדת פרופ' איתן ששינסקי עסקה במישור המסים והתמלוגים. להחלטה היו שני שלבים. בטיוטה, שהתקבלה פה אחד התקבלו ההמלצות הבאות:
• השארת שיעור התמלוגים הקיים ללא שינוי – שיעור זה נקבע בחוק הנפט והוא 12.5% משווי הנפט או הגז בפתח הבאר.

• ביטול ניכוי האזילה – בחישוב ההכנסה החייבת במס הכנסה של מפיק נפט או גז מופחת מההכנסה ניכוי אזילה. הוועדה המליצה על ביטול ניכוי זה, ונימקה בהרחבה המלצה זו:

"הוועדה מצאה, כי לענף חיפושי הנפט והגז ניתנו הטבות מס משמעותיות, שאינן מתיישבות עם הפרקטיקה הבינלאומית. הטבת המס העיקרית שניתנה היא ניכוי האזילה, המקזזת ומעקרת מתוכן את התמורה שדורשת המדינה מכוח בעלותה על אוצרות הנפט והגז, שנכון למועד זה הינם תמלוגים בלבד. ניכוי אזילה, הינו בגדר הטבת מס המאפשרת לבעלי זכויות בתחום הנפט והגז, להקטין מהותית את ההכנסה החייבת במס. ניכוי האזילה אמור היה לתת ביטוי לאזילת המשאב במאגר ועל כן לירידה בשווי של הנכס. אלא שמכיוון שלא התבצע כל תשלום עבור המשאב במאגר, והנכס שאוזל הוא בבעלות המדינה, אין זו יכולה להיות הצדקה לניכוי זה, ועל כן מדובר בסובסידיה הניתנת לפעילות בענף בדרך של הטבת מס. יתר על כן, נמצא כי הטבת המס הגלומה בניכוי האזילה, מביאה לכך שבתנאים סבירים, גובה התשלום למדינה, שתידרש לשלם חברה המפיקה את הכנסותיה ממשאבי הטבע של המדינה, יהיה דומה לזה של חברה בעלת תזרים מזומנים דומה, אשר מפיקה את הכנסותיה מבלי שהדבר יהיה כרוך בניצול ואזילת מצבורי הגז של מדינת ישראל, שהינם משאבי טבע ציבוריים. כלומר, על פי עקרונות המערכת הפיסקאלית הקיימת, המדינה והציבור כמעט שאינם זוכים לתגמול המשקף תמורה בעד בעלות הציבור על אוצרות הנפט והגז".

• הנהגת היטל רווחי נפט וגז – זהו היטל פרוגרסיבי, ששיעורו ייקבע בהתאם ליחס שבין ההכנסות המצטברות בניכוי הוצאות שוטפות, תמלוגים והיטל ששולם בשנים קודמות, לבין ההשקעה הכוללת בחיפוש ובפיתוח ראשוני של המאגר. הוועדה החליטה, כי ההיטל לא ייגבה עד לשלב שבו יעמוד בסיס זה על יחס של 1.5 (החזרת ההשקעה במלואה בתוספת 50%, לפני מס חברות). שיעורו הראשוני של ההיטל יעמוד על 20% ויעלה בהדרגה עד לגובה של 60% בהתאם לגובהם של רווחי היתר.

• מימון פיתוח מאגרי הגז – הוועדה ציינה כי "אם יתברר במהלך שמיעת עמדות הציבור, כי קיימת בעיה מימונית בעקבות המלצות הוועדה, בשנים הראשונות להפקה מהמאגרים הנמצאים בשלבי פיתוח, הוועדה תמליץ על פתרונות פיסקאליים כדי לפתור בעיה זו".

• תחולה – הוועדה המליצה שהשינויים המוצעים יחולו החל מיום ההחלטה, וזאת על כל מאגרי הנפט והגז, כיוון שמדובר במיסוי רווחים עתידיים.

בהקשר זה ציינה הוועדה כי "היות שההיטל המוצע יוטל על רווחי היתר, הפגיעה בתמריצי היזמים לפעול בענף מינימאלית ואין בה כדי לגרום לאי-פיתוחם של מאגרים קיימים וחדשים. בהשוואה למערכת המס הנוכחית על רכיביה השונים, לא צפוי שינוי משמעותי בהיקף התשלומים למדינה בשנים הראשונות להפעלתו של מאגר. הגידול בחלקה של המדינה בהכנסות מצוי ברובו בשנים המאוחרות יותר לחיי המאגר ועל כן פגיעתו ביכולת החזר החוב וביסוס המאגר הינה נמוכה.

שילובם של רכיבים אלו יביא, לדעת הוועדה, למיצוי מרבי של יעדי המערכת. חלקם של המדינה והציבור ברווח הנקי לאחר החזר ההשקעות ממכירת הגז והנפט יעלה משיעור של כשליש לכשני שליש במאגרים רווחים יחסית".

ב-3 בינואר 2011 פרסמה הוועדה את המלצותיה הסופיות. ההמלצות הן אלה שהופיעו בטיוטת ההמלצות, בשני שינויים עיקריים:

• מיתונו של היטל רווחי נפט וגז, כך שרמתו המרבית תהיה 50% (לעומת 60% בטיוטה).

• הכרה בפחת מואץ בשיעור של 10% לעלויות שנצברו בפיתוח נכסי נפט וגז.

נימוקי הוועדה היו: "השינויים הפיסקאליים המוצעים ביחס לאלו שהוצגו בטיוטת עיקרי המלצות הוועדה מביאים לכך, כי גם תחת הנחות מחמירות יותר ביחס לשעורי רווחיות המאגרים ותחת מבנה השותפויות הקיים בענף, לא ייפגע תזרים המזומנים של הפרויקטים בתקופת החזר החוב, ועל כן הלכה למעשה לא תהיה פגיעה ביכולת מימון המיזמים. הפחתת שיעור המס המרבי מפחיתה את שיעור החלק הממשלתי ברווחי המאגרים ומביאה לכך ששיעור החלק הממשלתי במאגרים רווחיים ביותר לא יהיה גבוה מזה המקובל במרבית המדינות בהן מבוצעת פעילות בענף זה".‏

להמלצות הסופיות נוספו הוראות מעבר, המתייחסות למאגרי נפט וגז שכבר התגלו:

• להשקעות שיבוצעו עד סוף שנת 2013 הומלץ שיעור פחת מואץ מרבי של 15%.
• החלה הדרגתית של שיעורי ההיטל על מאגרים שכבר החלו בהפקה מסחרית ומאגרים שהפקה מסחרית תתחיל בהם עד סוף 2013.

הוועדה נימקה הוראות מעבר אלה: "הוראות המעבר שעליהם ממליצה הוועדה מאפשרות מעבר הדרגתי מהמערכת הפיסקאלית הנהוגה כיום למערכת הפיסקאלית המוצעת. מטרתו של מעבר הדרגתי זה הינה להבטיח יכולת פיתוח מהירה של מאגרים הקרובים לשלב הפיתוח וזאת לאור המאמצים שכבר הושקעו בפיתוחם והסדרי המימון המתוכננים בהם. בהינתן הוראות אלו, לא קיימת מניעה מן ההיבט המימוני בפיתוח מאגרי הגז שנתגלו עד עתה בלוח זמנים המתאים לצורכי המשק".

הכנסת אישרה את המלצות ששינסקי

ב-18 בינואר 2011 הכריז ראש הממשלה, כי הוא מאמץ את מסקנות ועדת ששינסקי במלואן תוך שהוא מוסיף סעיף להחלטה כי מחצית מהוצאות האבטחה הביטחוניות ימומנו על ידי המדינה, בתנאי שלפחות רבע מהתפוקה תופנה לצריכה מקומית. ב-30 במרץ 2011 אישרה הכנסת בקריאה שניה ושלישית את חוק ששינסקי, המבוסס על מסקנות הוועדה. 78 הצביעו בעד ורק שניים התנגדו.

"המחלה ההולנדית"

נגיד בנק ישראל סטנלי פישר בפגישתו האחרונה כנגיד עם ועדת הכלכלה, שדנה בנושא עתיד התעשייה הישראלית, התייחס לנושא הפקת הגז הטבעי ואמר, כי "ממצאי הגז צפויים להוזיל את עלויות הייצור בתעשייה הישראלית ולהגדיל את הוודאות לגבי מחירי האנרגיה עבור התעשייה, היות וחוזי הגז לתעשייה הם ארוכי טווח. להפקת הגז יש השפעה על החשבון השוטף של מאזן התשלומים: היא מביאה לירידה ביבוא חומרי האנרגיה, מה שמביא ללחץ לייסוף על שער החליפין. תופעה זו מוכרת כ'מחלה ההולנדית', המתייחסת לנזק שנגרם בדרך כלל לתעשייה בעקבות גילוי משאבי טבע והייסוף שנגרם כתוצאה מכך למטבע המקומי. הפתרון המקובל הוא הקמת 'קרן עושר', או 'קרן העתיד'. הרעיון הוא פשוט – משקיעים את תקבולי הגז בחו"ל, משתמשים בתשואת ההשקעה לצרכים מקומיים, אבל מונעים את ההשפעה של עודף חד בשוק המט"ח וייסוף חד בשער החליפין".

עוד ציין הנגיד, כי "מבחינת האזרחים, השפעת הגז לא תורגש באופן ישיר בטווח המיידי. זאת, משום שהממשלה החליקה את השינוי במחירי החשמל, כך שעליית המחירים תימשך עד שיכוסו הפסדי חברת החשמל מהשנים האחרונות, הפסדים שנגרמו כתוצאה מהפסקת הזרמת הגז ממצרים, והתייקרות מחירי הדלקים שבהם משתמשת חברת החשמל".

מעבר לתעשייה מבוססת גז

הנגיד הסביר לוועדת הכלכלה, כי "מוכרת גם התופעה, על פיה גילוי הגז מביא להתפתחות מואצת של תעשייה מבוססת גז, אולם תעשייה זו עשויה להיתקל בקשיים בהמשך כאשר מאגרי הגז מתכלים. לכן, במידה ומחיר הגז הטבעי יעודד התפתחות תעשייה מבוססת גז טבעי – יהיה מקום לשקול להטיל מס על שימוש בגז".

להשתמש בגז באופן מושכל

פישר הסביר, כי חשוב מאוד להשתמש בגז באופן מושכל. "חשוב מאוד להיות שמרניים לגבי היקפי הגז שעומדים לרשותנו, ולא להשתמש בגז בקצב מהיר מדי, על מנת לוודא שנוכל ליהנות ממנו גם בעתיד. בנק ישראל איננו מתנגד ליצוא גז. אם ישראל מעוניינת בחברות עם טכנולוגיה מתקדמת שיסייעו לנו לחפש גז, עלינו לאפשר להן ליהנות מתוצאות החיפושים, וחברות אלו אינן מעוניינות להמתין חמישים שנה כדי לראות פרי מההשקעה שלהן. עלינו לתכנן כך שהגז יספיק למשק לכ-25-30 שנה, ולהערכתנו, כמות הגז בכלל המאגרים עומדת על 900 BCM. אנו סבורים שניתן למצוא פתרון שמצד אחד יביא את החברות המתקדמות מארה"ב, אוסטרליה וכו' כדי לעסוק בחיפושי הגז, ומצד שני לוודא שנשאיר מספיק גז לצרכי המשק לשנים הבאות כפי שציינתי".

הממד המדיני-אסטרטגי

בדיון הציבורי בנושא הגז חסר הממד המדיני-אסטרטגי, קובע ד"ר עודד ערן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי וטוען, כי "מעט מדי תשומת לב ניתנה בוויכוח הציבורי להיבטים הכלכליים-מדיניים ואסטרטגיים. היבטים אלו קשים, בחלקם, למדידה ומכאן שקשה להעריך את תועלתם. בעיה נוספת כרוכה בלוח זמנים שונה. ועדת צמח העניקה עדיפות ברורה להבטחת האספקה המלאה של צרכי המשק הישראלי בגז טבעי והתנתה את היצוא במילוי צרכים אלו. תהליך זה יימשך כמה שנים ותלוי בגילוי מאגרי גז כמו גם בהשמשתם. עם זאת, קיימים יתרונות אסטרטגים וכלכליים, לפחות בחלק מהמקרים, ביצוא מיידי והדבר אינו תואם את המלצות הוועדה וקביעותיה. דוגמה בולטת היא הקביעה שהיצוא הכרחי על מנת להשיג את המימון החיוני לפיתוח שדות הגז והתשתיות הנלוות. ההמלצה לאפשר יצוא רק אחרי שיהיה ביטחון מוחלט בנגישות ל-450 מיליארד מטר מעוקב עלול לגרום לקשיים במציאת משקיעים חיצוניים לטווחי הזמן הנלווים להשקעתם". 

היבטים מדיניים אסטרטגיים נוספים

ערן מביא במאמרו היבטים מדיניים אסטרטגיים נוספים:

א. מרבצי הגז בים התיכון משתרעים בשטחן הימי של כמה מדינות – מצרים, ישראל, לבנון, קפריסין, ויתכן שגם סוריה. קרוב לוודאי שגם בשטח הימי שמול עזה מצוי גז טבעי. עלויות ההקמה של תשתיות יצוא גז טבעי הן אדירות והן "מזמינות" שיתופי פעולה. אמנם קשה לצפות לשיתוף פעולה ישיר בנסיבות המדיניות האזוריות הנוכחיות, אך הוא יתכן דרך מדינות וחברות שלישיות. אך אלו ייטלו את הסיכונים הנלווים רק אם הכמויות שתזרמנה בצינורות או במיכליות יצדיקו זאת.

ב. שיתופי פעולה, אפילו עקיפים, עם יצואניות גז נוספות באזור, מגדילים את האינטרס של השחקנים האזוריים ביציבות. גם ארגונים תת-מדינתיים אזוריים כגון החמאס וחזבאללה יהיו מעוניינים ביציבות זו, כדי להבטיח תזרים הכנסות שממנו ייהנו לבנון ועזה, אם אלו יפתחו את הגז בשטחן הימי. על אף שמדובר באפשרות קלושה, מדינות וחברות שלישיות יוכלו לסייע בגישור בין המדינות שאינן מקיימות קשרים ביניהן, אך הן ידרשו ניהול וניצול מוסכמים של מאגרים חוצי גבולות. ניצול משאבים כזה מצריך בדרך כלל הסכמים בין המדינות שלהן הזכויות במאגרים.

ג. שכנותיה הקרובות של ישראל ובעיקר ירדן והרשות הפלסטינית זקוקות, ברמות שונות, לאספקת גז. מצבה של ירדן הוחמר מאותה סיבה שממנה נפגעה גם ישראל, היינו, החבלות התכופות בצינורות הגז בסיני. הקשיים באספקת מקורות האנרגיה גרמו ללחץ ניכר על כלכלת ירדן, שגם כך עומדת בקשיים, שנוצרו מן הצורך לטפל בחצי מיליון פליטים סורים רשומים ובמספר דומה של פליטים לא רשומים. משרד האנרגיה הירדני צופה צריכה של 4.5 מיליארד מטר מעוקב בשנת 2015 וכמויות בסדר גודל זה לא ישנו באופן מהותי את שיקולי הוועדה והמלצותיה. חיבורה של ירדן לרשתות הולכת גז בישראל אפשרי בשני אתרים – מדרום לכנרת ובאזור המפעלים בים המלח והוא פרויקט קל ומהיר לביצוע. הוא מתעכב, בין השאר, בשל העיכוב באימוץ המלצות ועדת צמח ואי-הבהירות בכל הקשור ליצוא הגז.

מאזן של אינטרסים משותפים

ערן טוען, כי "חיבורה של ישראל לשכנותיה ברשתות מים, אנרגיה, תקשורת ותחבורה עולה בערכו האסטרטגי על מרכיבים אפשריים בנורמליזציה המוצעת לישראל ביוזמת הליגה הערבית. חיבורים כאלו יוצרים מאזן של אינטרסים משותפים, שמהם לא יוכלו מתנגדי הנורמליזציה להתעלם. שעל כן מוצע, שכבר עתה תפעל ממשלת ישראל, באישור הכנסת, להחרגת האספקה של גז טבעי למדינות השכנות מן הדיון הכולל בדבר היחס הכמותי בין צריכה מקומית ליצוא. את אספקת הגז לפלסטינים ניתן יהיה לבצע בעתיד תמורת הגז שתקבל ישראל ממאגר הגז בשטח הימי שמול עזה".

שווקים פוטנציאלים

"לישראל ישנם כמה שווקים פוטנציאליים לגז הטבעי שברשותה מעבר לשווקים האזוריים הקטנים. היעדים האפשריים הם סין, הודו וגם טורקיה ואירופה. מעבר לשיקולי מחירים ועלויות, צריך להכניס למערכת השיקולים גם את המרכיב המדיני. יצוא גז לכל אחד מהיעדים המוזכרים עשוי לשפר את מעמדה הבינלאומי של ישראל, על אף שהמדובר בכמויות קטנות בהשוואה לצריכת הגז הטבעי בשווקים פוטנציאלים אלו. יתר על כן, במימוש כל אחת משתי האופציות – יצוא מזרחה ויצוא מערבה – אפשר לייצר שיתופי פעולה אזורים בתחום שינוע הגז", מדגיש ערן וטוען, כי "טורקיה מהווה בשלב זה אניגמה בכל הקשור לשיתוף פעולה בנושא הגז הטבעי, הן כצרכן גדול והן לצורך העברת הגז לאירופה. על אף הצהרות מנהיגיה, כי לא ישתפו פעולה עם ישראל, מוצע שיתקיים דיון פנימי בגוף בין-משרדי על מנת לבחון לעומק את כל ההיבטים של שיתוף פעולה עם טורקיה בתחום האנרגיה".

צרות של עשירים

גילוי והפקת הגז הטבעי, בכמויות גדולות מאוד, כשלפי הערכת גיאולוגים צפויים גילויים נוספים, הכניס את ישראל לוויכוח על יעוד הגילויים. למרות שלגבי כמות ההפקה הסופית מדובר בהערכות ולא בדיוק כמותי מעורב הציבור עמוקות בוויכוח על יעוד הגז הטבעי, המסים והתמלוגים. ההפגנות וההתייחסויות הציבור לנושא הם שהתניעו את התיקון של מסקנות ועדת צמח. עכשיו נותר לבחון מחדש את נושא המיסוי והתמלוגים, בעיקר בתחום ייצוא גז (מסים על פי המקובל בחו"ל ולא לפי המיסוי המקומי). נקווה שבישיבת הממשלה ביום א' הקרוב ימצא תיקון חשוב זה.

הוויכוח סביב נושא זה לא קל ומלווה לעיתים בביטויים קשים. אבל אלו הן צרות של עשירים וטוב שהגענו סוף סוף גם למועדון הזה.