שמעון פרס כמראה הפוכה לכולנו

פה ושם נשמעו ונכתבו בתקשורת דברים מאוזנים ושקולים יותר בזכות נשיא המדינה ו'הצרמוניה' סביב יום הולדתו, אך הקו השליט היה מתלהם ובלתי ראוי

Print Friendly

אילו הייתה מוטלת עליי המשימה לסכם את פועלו של שמעון פרס, הייתי מגדיר אותו כסיפור מדהים. מובן שאין בכך התעלמות מכשלונותיו של האיש ומנקודות החולשה שלו במסכת חייו הארוכה והייחודית עד מאוד, שמצטיירת היום בנופנו הצחיח כפסגה המתנשאת מעלה מעלה מעל כולנו.

שמעון פרס עם ביל קלינטון (צילום: משה מילנר/לע"מ)

שני נשיאים. שמעון פרס עם ביל קלינטון (צילום: משה מילנר/לע"מ)

אח, כמה אנחנו אוהבים לשנוא וכמה אנחנו מצטיינים בלא לפרגן לאיש מתוכנו, ובוודאי שלא לנשיא המדינה, שמעון פרס. אבל בימים האחרונים הצטיינו בכך במיוחד. יצאנו מעורנו כדי למצוא פסול בחגיגה שנערכה לכבודו של פרס לרגל מלאות לו 90 שנה, וזאת במסגרת ועידת נשיא ישראל החמישית. ועידה שהיא יוזמה של הנשיא המכהן והמכון לתכנון מדיניות עם יהודי, שהחלה לראשונה בשנת 2008 ומטרותיה לדון במגמות ובתהליכים שישפיעו על מדינת ישראל ועל העם היהודי כולו.

פה ושם נשמעו ונכתבו בתקשורת דברים מאוזנים ושקולים יותר בזכות האיש ו'הצרמוניה' סביב יום הולדתו. סימה קדמון מידיעות אחרונות היטיבה לעשות כן. דברים יפים שמעתי ברדיו גם ממבקר תרבות אחד ששמו נעלם ממני. אך הקו השליט היה מתלהם ובלתי ראוי.

השוואה עם דיקטטורים שונים בעולם בעבר ובהווה

שני עיתונאים מובילים הצטיינו בכך במיוחד: ירון לונדון וגדעון לוי. את לונדון שמעתי ברדיו ואת דבריו של לוי קראתי בעיתון הארץ. הם באו בחשבון ארוך ימים עם האיש, מבלי לשים את הדברים בהקשר מתאים, על רקע התקופה ובהשוואה למנהיגים ישראלים אחרים, ויצאו בשצף קצף נגד מה שמכונה בפיהם פולחן האישיות סביב פרס ושגעון הגדלות שאחז בו, עד כדי השוואה עם דיקטטורים שונים בעולם בעבר ובהווה.

ראוי לציין כי שני הג'נטלמנים האלה מפגינים נוכחות תקשורתית רבת שנים בקהלנו,  שבמרכזה מצגת אגו ענקית שעולה לאין שיעור על צרמוניית יום הולדתו ה-90 של הנשיא. ירון לונדון הוא "החכם באדם" וגדעון לוי הוא "האדם המוסרי עליון", ואנחנו כולנו נחותים לידם. האחד מרומם ומפאר את עצמו ביכולת דיבור גבוהה ובידענות רבה, והשני בשרוכי הנעליים של הערכים האוניברסליים.

זה שאנשים קמים בבוקר וסבורים שהחוכמה, היכולות האנושיות והכישרון ניתנו רק להם  צריך להדאיג את כולנו. הגיעה העת ששני הברנשים האלה ישחררו קצת את עצמם מאיתנו.

הבוטות הבלתי נסבלת של לונדון והאגו הענק שלו מהווים מכשול בפני אנשים חדשים ורעיונות חדשים. כאדם פרטי זה עניינו האישי, אך כאיש תקשורת, הממלא את המרקע ללא הפסקה, זה כבר ענייננו. ופוזת האדם המוסרי העליון של גדעון לוי, המתנשאת והמטיפה,  מגוחכת ואיננה עומדת במבחן מציאות חיינו הסבוכה והמלאה בדילמות מוסריות. היא איננה יותר מאשר פינוק וילדותיות המתאימים לתנועת נוער.

השתלחותם של שני אלה בשמעון פרס חייבת לחזור אליהם כבומרנג ולהעמידם במקומם, ולהוות בכך מסר לכולנו שאין לאפשר עוד את קיומה של מציאות, בה קבוצה קטנה של אנשים אוחזת במונופול על הדעת ועל השיח הציבורי בתוכנו.

הביקורת כשלעצמה היא חיונית ביותר לחיינו. אדרבה, עלינו לטפחה בקרבנו. אך כמו במקרים רבים אחרים, הדרך בה נעשים הדברים היא הקובעת. עלינו לבוא אליה בידיים נקיות ככל שאפשר ולזכור תמיד, שכל אחד מאיתנו נושא גם הוא באחריות לדברים. הביקורת היא חלק מהתרבות שלנו, ופניה הם פנינו. ביקורת עניינית ואיכותית תייצר כאן גם חברה טובה יותר.

[related-posts title="עוד בנושא שמעון פרס"]

_____________________________________________________________________________

נמרוד נוינמרוד נוי עוסק בפיתוח עסקי ובייעוץ ארגוני ואסטרטגי, הוא בוגר הטכניון בחיפה בהנדסת תעשייה וניהול ובוגר לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב. נמרוד עבד בתעשייה המתקדמת בארץ, היה פעיל במועצה הציונית בישראל והשתתף במשך מספר שנים בפורום האסטרטגי שלה בראשותו של פרופסור יחזקאל דרור. הספר שכתב, "לקראת פרדיגמה חדשה" (הקליקו לקריאת הספר בפורמט דיגיטלי), מציג תפישה חדשה לחיים פוליטיים במדינה. הספר הוא ניסיון לפענח את צופן חולשתה של המערכת הפוליטית בישראל, המניח תשתית למחשבה סדורה ומושכלת באשר לחיינו הפוליטיים ומתווה עקרונות, עיקרים וקווים מנחים מעצבי מדיניות לפרדיגמה חדשה של חיים פוליטיים במדינת ישראל.
Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת התקשורת, ג, מאמרי עמדה, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.