"בלינג רינג" הוא סרט מגניב

סרטה של הבמאית סופיה קופולה, המבוסס על סיפורם האמיתי של בני נוער, ששדדו בתים של מפורסמים בהוליווד, אינו נוקט עמדה ערכית ומותיר לצופים את האפשרות לשפוט את חברי הכנופיה. הסרט אינו מעמיק כסרטיה הקודמים של קופולה, אבל הוא מרתק ומעורר עניין

"בלינג רינג" הוא סרט מגניב

סרטה של הבמאית סופיה קופולה, המבוסס על סיפורם האמיתי של בני נוער, ששדדו בתים של מפורסמים בהוליווד, אינו נוקט עמדה ערכית ומותיר לצופים את האפשרות לשפוט את חברי הכנופיה. הסרט אינו מעמיק כסרטיה הקודמים של קופולה, אבל הוא מרתק ומעורר עניין

[rating=3]

סופיה קופולה זכתה למבול של מלעיזים על כך שהיא יוצרת סרטים על "אלו שיש להם". עבור רובנו, כך נטען, לא צריך לדאוג ל"אלו שיש להם" – יש להם מספיק כסף ו/או תהילה, כך שהם יכולים להתמודד עם כל הבעיות שעלולות להתעורר בחיי הזוהר שלהם. הבעיות לא תמיד אמיתיות, מקסימום הן גוררות כותרות בצהובונים.

צעירים שיש להם הכל. "בלינג רינג". באדיבות קולנוע "לב"

עם זאת, קופולה מנסה להעביר למסך את "אלו שיש להם" ואת רגשותיהם, אשר למרבה התדהמה דומים מאוד לרגשות של כל אחת ואחד מאיתנו. מתוך ניסיון להבין רגשות אלו, היא יצרה כמה מן הסרטים היפים והמעמיקים ביותר בעשור האחרון: "אבודים בטוקיו", "מארי אנטואנט" ו"אי שם".

סרטה החדש, "בלינג רינג", לא כל כך מעמיק, אבל לא בגלל הדמויות "שיש להן" או בגלל שקופולה הפסיקה להבין אותן. הסרט מכוון נמוך בכוונה, ומביט על האנומליה שבמערכת. קופולה כנראה לא מבינה את הדמויות, כמו שהצופים לא מבינים אותן. אבל היא בהחלט סקרנית לגביהן.

הסרט מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בלוס אנג'לס, כאשר קבוצת בני נוער ממעמד גבוה החלה לגנוב פרטי ערך מבתיהם של העשירים והמפורסמים בהוליווד. הם לא תכננו את זה במיוחד: חיפוש מהיר באינטרנט גילה להם שהמטרות שלהם, פריס הילטון לדוגמה, נמצאות מחוץ לעיר, ועל כן הבית עומד ריק. נסיעות לבתים שלהם מראות שחלק מן הכוכבים הותירו את דלתותיהם לא נעולות, או אפילו השאירו את המפתחות מתחת לשטיח.

החבורה מורכבת תחילה מהנער המתבגר, מארק (יזראל ברוסארד), ביישן וחסר ביטחון בבית הספר, אבל מבין באופנה (הסרט רומז שהוא הומו, אבל בכוונה לא מתייחס לזה). הוא מתיידד עם רבקה (קייטי צ'אנג), שמלמדת אותו שיש שלל גדול בתוך מכוניות לא נעולות בשכונות יוקרה.

בהוליווד הייאוש יותר נוח. "בלינג רינג". באדיבות קולנוע "לב"

המצב מסלים לבתים פרטיים, ואל הזוג מצטרפת ניקי (אמה ווטסון) ואחותה המאומצת, סאם (טאיסה פרמיגה), ומספר ספיחים נוספים מצטרפים לכנופיה. לאחר שאגרו שלל בערך של מיליוני דולר, וגנבו מבתיהן של הילטון, מייגן פוקס ולינדזי לוהן, בני הנוער נתפסים, נעצרים ונשפטים.

דמותה של ניקי, בפרט, הופכת את החוויה הקשה של המעצר לאירוע מבדר והיא מופיעה בתכניות אירוח ופותחת בלוג. עם זאת, נראה כי אף אחד מבני הנוער לא באמת מבין את הבעיה המוסרית כאן, וזה מה שהופך את הסרט למתוק. הם גנבו, אבל הם גנבו מאנשים שיש להם כל כך הרבה כסף וכל כך הרבה דברים, שהם בקושי הבחינו שדבר נעלם.

קופולה לא ממש חוקרת את הדמויות הללו לעומק, וזה מעניין, כיוון שווטסון, שהפכה כוכבת עולמית אחרי תפקידיה בסדרת סרטי "הארי פוטר", נמהלת בצורה מושלמת בין שאר חבריה לפשע, ולא תופסת את כל התמונה. אבל קופולה גם לא מעוניינת, בכוונה תחילה, לחקור את הדמויות לעומק, אלא מסתפקת בעובדה שהיא מציגה את המעשים ואת התגובות של הדמויות  לפשע. זה מספיק כדי לעורר פרובוקציה ודיון. ברור שבני נוער אלה מתוכנתים לחשוב שהם מקבלים כל דבר, ומה שעושה אותם מאושרים זה שהם ממשיכים לקבל הכל. האמצעי להשיג את אותם דברים – לא ממש משנה.

יש אשר ישוו את הסרט "בלינג רינג" לסרט "ספרינג ברייקרס", שיצא לא מזמן לאקרנים בארץ. בזמן שיש כמה דברים משותפים ביניהם, הם שתי ישויות שונות. "בלינג רינג" משמש כצופה מהצד, שומר מרחק ולא שופט את הדמויות. חלק מן הצופים אף מצטרפים לחוויות הגניבה, ומבינים איזה כיף לבני הנוער, מדוע הם נהנים לגעת במותגים ובמיטב מוצרי האופנה, בעוד צופים מסוימים יכנסו להלם מההתנהגות המזדמנת וחסרת האחריות שלהם.

קופולה השאירה אותנו במכוון כך. למרות שהסרט אינו חודר לעומק, הוא בהחלט מרתק.

[rating=3]

סופיה קופולה זכתה למבול של מלעיזים על כך שהיא יוצרת סרטים על "אלו שיש להם". עבור רובנו, כך נטען, לא צריך לדאוג ל"אלו שיש להם" – יש להם מספיק כסף ו/או תהילה, כך שהם יכולים להתמודד עם כל הבעיות שעלולות להתעורר בחיי הזוהר שלהם. הבעיות לא תמיד אמיתיות, מקסימום הן גוררות כותרות בצהובונים.

צעירים שיש להם הכל. "בלינג רינג". באדיבות קולנוע "לב"

עם זאת, קופולה מנסה להעביר למסך את "אלו שיש להם" ואת רגשותיהם, אשר למרבה התדהמה דומים מאוד לרגשות של כל אחת ואחד מאיתנו. מתוך ניסיון להבין רגשות אלו, היא יצרה כמה מן הסרטים היפים והמעמיקים ביותר בעשור האחרון: "אבודים בטוקיו", "מארי אנטואנט" ו"אי שם".

סרטה החדש, "בלינג רינג", לא כל כך מעמיק, אבל לא בגלל הדמויות "שיש להן" או בגלל שקופולה הפסיקה להבין אותן. הסרט מכוון נמוך בכוונה, ומביט על האנומליה שבמערכת. קופולה כנראה לא מבינה את הדמויות, כמו שהצופים לא מבינים אותן. אבל היא בהחלט סקרנית לגביהן.

הסרט מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בלוס אנג'לס, כאשר קבוצת בני נוער ממעמד גבוה החלה לגנוב פרטי ערך מבתיהם של העשירים והמפורסמים בהוליווד. הם לא תכננו את זה במיוחד: חיפוש מהיר באינטרנט גילה להם שהמטרות שלהם, פריס הילטון לדוגמה, נמצאות מחוץ לעיר, ועל כן הבית עומד ריק. נסיעות לבתים שלהם מראות שחלק מן הכוכבים הותירו את דלתותיהם לא נעולות, או אפילו השאירו את המפתחות מתחת לשטיח.

החבורה מורכבת תחילה מהנער המתבגר, מארק (יזראל ברוסארד), ביישן וחסר ביטחון בבית הספר, אבל מבין באופנה (הסרט רומז שהוא הומו, אבל בכוונה לא מתייחס לזה). הוא מתיידד עם רבקה (קייטי צ'אנג), שמלמדת אותו שיש שלל גדול בתוך מכוניות לא נעולות בשכונות יוקרה.

בהוליווד הייאוש יותר נוח. "בלינג רינג". באדיבות קולנוע "לב"

המצב מסלים לבתים פרטיים, ואל הזוג מצטרפת ניקי (אמה ווטסון) ואחותה המאומצת, סאם (טאיסה פרמיגה), ומספר ספיחים נוספים מצטרפים לכנופיה. לאחר שאגרו שלל בערך של מיליוני דולר, וגנבו מבתיהן של הילטון, מייגן פוקס ולינדזי לוהן, בני הנוער נתפסים, נעצרים ונשפטים.

דמותה של ניקי, בפרט, הופכת את החוויה הקשה של המעצר לאירוע מבדר והיא מופיעה בתכניות אירוח ופותחת בלוג. עם זאת, נראה כי אף אחד מבני הנוער לא באמת מבין את הבעיה המוסרית כאן, וזה מה שהופך את הסרט למתוק. הם גנבו, אבל הם גנבו מאנשים שיש להם כל כך הרבה כסף וכל כך הרבה דברים, שהם בקושי הבחינו שדבר נעלם.

קופולה לא ממש חוקרת את הדמויות הללו לעומק, וזה מעניין, כיוון שווטסון, שהפכה כוכבת עולמית אחרי תפקידיה בסדרת סרטי "הארי פוטר", נמהלת בצורה מושלמת בין שאר חבריה לפשע, ולא תופסת את כל התמונה. אבל קופולה גם לא מעוניינת, בכוונה תחילה, לחקור את הדמויות לעומק, אלא מסתפקת בעובדה שהיא מציגה את המעשים ואת התגובות של הדמויות  לפשע. זה מספיק כדי לעורר פרובוקציה ודיון. ברור שבני נוער אלה מתוכנתים לחשוב שהם מקבלים כל דבר, ומה שעושה אותם מאושרים זה שהם ממשיכים לקבל הכל. האמצעי להשיג את אותם דברים – לא ממש משנה.

יש אשר ישוו את הסרט "בלינג רינג" לסרט "ספרינג ברייקרס", שיצא לא מזמן לאקרנים בארץ. בזמן שיש כמה דברים משותפים ביניהם, הם שתי ישויות שונות. "בלינג רינג" משמש כצופה מהצד, שומר מרחק ולא שופט את הדמויות. חלק מן הצופים אף מצטרפים לחוויות הגניבה, ומבינים איזה כיף לבני הנוער, מדוע הם נהנים לגעת במותגים ובמיטב מוצרי האופנה, בעוד צופים מסוימים יכנסו להלם מההתנהגות המזדמנת וחסרת האחריות שלהם.

קופולה השאירה אותנו במכוון כך. למרות שהסרט אינו חודר לעומק, הוא בהחלט מרתק.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן