שלום לכולם, אני טל ואני נרגשת להתחיל את הטור הראשון שלי.

כל מי שמכיר אותי תמיד אמר לי "את חייבת להיות סופרת או עיתונאית!"  אני נוטה להסכים, אך החלום להיות סופרת (עיתונאית לשמחתי ולמזלי אני כבר שנתיים..) עוד נראה רחוק ממני. עד אז אני שמחה מאוד ומרגישה בת מזל על ההזדמנות שניתנה לי לכתוב בפלטפורמה הזו. כידוע אנשים כותבים עושים את זה פשוט כי הצורך הזה קיים ובוער בהם, אז חייבים. אנחנו הכותבים נרקומנים של אהבה ותשומת לב, אז תודה לכם דילרים יקרים שלי.

אז מה אני הולכת לכתוב כאן במדור הספרות? ­­­על הדבר שאני הכי אוהבת בעולם, כתיבה, שירה וספרות. כן, אני תולעת ספרים. בגיל 10 כבר סיימתי את כל הספרים בספריית הנוער של בית אריאלה ונאלצתי לשקר בקשר לגיל שלי כדי שיתנו לי להשאיל ספרים מספריית המבוגרים. אז בין השאר אני אשתף אתכם בדברים שאני קוראת ובהתרשמות שלי מהם. ספר טוב יכול לגרום לי להרהר עמוקות, לבכות, או לחלופין לצחוק בקול רם.

מאז שהייתי ילדה קטנה, עוד לפניי שידעתי לקרוא, אימא הייתה קוראת לי סיפורים לפניי השינה והם היו לוקחים אותי להרפתקאות ולמחוזות רחוקים שלעולם לא הייתי מגיעה אליהם במציאות. דרך דפי הספר נישאתי על כנפיי הדמיון והדמויות בספרים היו לי לחברים.

עם אן שירלי, האסופית האדמונית שיחקתי משחקים דמיוניים בין עצי הדובדבן באיי הנסיך אדוארד, התאהבתי נואשות ב"אורי" ירוק העין ויפה הבלורית של אסתר שטרייט-וורצל, ומספרי דבורה עומר למדתי יותר שיעורים בהיסטוריה מכל שנותיי בתיכון. כשהתבגרתי התאהבתי בטולסטוי, דוסטוייבסקי,  צ'ארלס בוקובסקי, פול אוסטר והרשימה עוד ארוכה. כל האנשים האלה והדמויות שלהן הם כבר חלק מעולם האסוציאציות שלי ומה-DNA  של הנפש שלי. מכל אחד איתי לקחתי משהו להמשך חיי.

בעידן הטלוויזיה, האינטרנט, והריאליטי, לאנשים כמעט אין צורך להחזיק ספר אמתי ביד, להריח את הדפים ולהתכרבל אתו מתחת לפוך, וזה חבל. כי לדעתי אין לזה תחליף, ואני שמחה להמליץ ולהפיץ את הבשורה. אולי זה באמת מיושן, אבל גם בעידן האינטרנט יש לי כבוד לכתיבה בפרינט בין עם זה על דפי עיתון, ספר, או מגזין ואני מקווה להגיע לשם יום אחד ושהספרים לא יהפכו לדינוזאורים של המאה ה-21. אין לי באמת נימוק משכנע או הסבר מספיק טוב שיניח את דעתם של ה״אקולוגים״ ומחבקיי העצים למיניהם ויצדיק את העובדה שאני מתעקשת לאחוז בספר או עיתון עם דפים אמתיים. אני רק יודעת שזה ככה, ושום מדיום דיגיטלי לעולם לא יוכל להחליף את הקסם שיש לי ברכישת ספר חדש.

זוהי כמובן דעתי האישית, אך בבואי לכתוב את הטור הזה חשבתי שיהיה מעניין לשמוע דעה של אנשים מובילים בתחום ולכן פניתי לגילי בר-הלל, מתרגמת ידועה מאנגלית לעברית המזוהה בעיקר בשל תרגומה של סדרת הספרים הארי פוטר, פיטר פן-הנוסח המוער והקוסם מארץ עוץ-הנוסח המוער. בימים אלה שוקדת גילי על הקמת  הוצאת הספרים "עוץ" לספרי ילדים קלסיים. בעיניה לספרים אלקטרונים יש יתרונות רבים:

"מבחינת המו"ל הם חוסכים הוצאות דפוס, אחסון, שינוע, וניהול מלאי. מבחינת הקונה, אפשר לרכוש אותם בלחיצת כפתור ולקבל אותם מידית, לערוך בתוך הטקסט חיפושים ולסמן סימונים, ולשאת ספרייה שלמה בלי משקל. עוד יתרון חשוב הוא היכולת להתאים טקסט אלקטרוני לצרכים מיוחדים של קוראים: לחומרה שממירה טקסט לכתב ברייל לעיוורים, או שמגדילה את האותיות ומשנה את צבעם לכבדי ראייה ודיסלקטים. כשמדובר בספרי עיון, יש אפשרות לעדכן את הספרים אוטומטית".

אך יש בעיניה גם לא מעט חסרונות למדיום הזה: "לקרוא ספר אלקטרוני יכול רק מי שעומדת לרשותו הטכנולוגיה המתאימה, ונכון לעכשיו יש בכך יתרון לעשירים, אם כי אני מאמינה שבעתיד זה יתאזן כי ברגע שהתשתית קיימת הספרים עצמם זולים יותר. את המו"לים והיוצרים מדאיגה הקלות הבלתי נסבלת של העתקה והפצה של טקסטים אלקטרוניים, מה שמקל מאוד על יוזמות פיראטיות – אבל אני מאמינה שגם זה יתאזן ויתנרמל בעתיד.  יש קוראים שסבורים שספר אלקטרוני לא עולה כלום להפיק ועל כן לא צריך לעלות להם כלום כצרכנים, הם שוכחים שיש עלויות תקורה, השקעה ראשונית ומערכת שלמה שצריכה להתקיים על מנת שהספרים האלקטרוניים יופקו. בישראל, נקודתית, אין כרגע קורא ייעודי נוח בעברית עם תמיכה טובה שקל לרכוש בשבילו ספרים. אני מאמינה שזה רק עניין של זמן עד שזה ייפתר."

כששאלתי אותה האם לדעתה הספרים האלקטרוניים עתידים להשתלט על השוק ולהעלים את הספרים המודפסים עם הזמן, ענתה בר-הלל: "כן, לדעתי הספרים האלקטרוניים ישתלטו על השוק, אבל אני לא סבורה שהספרים המודפסים ייעלמו כליל. כמו שהעט והנייר לא נעלמו עם כניסת המחשבים. ספרים מודפסים יהפכו להיות חפץ יוקרתי שנשמר מדור לדור. הם ימשיכו להיות המדיום המועדף לספרים מאוירים: ייתכן שתהיינה אפליקציות נפלאות לילדים עם גרפיקה נהדרת, אבל הן לא יחליפו את הספרים המודפסים, כפי שגם הטלוויזיה לא החליפה את הספרים. ספרים מודפסים יהיו הרבה פחות נפוצים ותשתנה הצורה שבה אנחנו רוכשים אותם, אבל הם לא ייעלמו. אנחנו נתייחס אליהם יותר כחפץ אמנותי."

 ובעניין העדפתה האישית: "תלוי איזה ספר. ספרים שאני קוראת פעם אחת או דוגמת ולא מצליחה לגמור, אני מעדיפה לקרוא באלקטרוני כי הם לא תופסים מקום. ספרים שאני שומרת בשביל יופיים והקשר הסנטימנטלי, אני מעדיפה להחזיק במהדורה מודפסת. לדעתי ספרי לימוד צריכים לעבור למהדורות אלקטרוניות ויפה שעה אחת קודם, שהילדים לא יצטרכו לשבור את הגב, ושלא נזרוק בכל שנה טונות של נייר רק כי ילדים שרבטו עליו. ספרים לגיל הרך הם חסרי תחליף, ואין כמו חווית דפדוף ביחד עם פעוט: שום אייפד לא נותן אינטימיות כזאת. אני מאמינה גם באלקטרוניים וגם בדפוס. בהוצאת הספרים שאני מקימה, המדיניות תהיה להדפיס ספרים במהדורות כמה שיותר מושקעות ויפות, ובמקביל למכור מהדורה אלקטרונית זולה בשביל מי שרק רוצה לקרוא ולשכוח. אני מאמינה שיהיו אנשים שיקנו גם וגם, כפי שיש אנשים שהולכים לראות סרט בקולנוע ואחר כך קונים לעצמים את הדי.וי.די, בין כי הם רוצים לצפות בו שוב ושוב, בין כי הם רוצים לטפח אוסף נאה".

 אני חייבת להודות שדבריה של גילי שכנעו אותי ביתרונות שיש בספרים הדיגיטליים וגם הרגיעו אותי בו זמנית. שמחתי לגלות שעידן הספרים המודפסים לא תם, שתמיד יהיו אנשים שייהנו להחזיק ביד מהדורה מודפסת.

 אני מקווה שתיהנו מהגיגיי, אני בכל אופן נהנית רק מלהיות פה.

להתראות בטור הבא

טל

*******

טל סנדלר, עיתונאית וסטודנטית בת 23. כותבת קוראת ומדברת יותר מהאדם הממוצע. חובבת ציטוטים כמו:

Logic will get you from A to B. Imagination will take you everywhere" – Albert Einstein"