במקום שבו שוכנת עוצמת הרגש הדרמטי נוצר הבלט ה"פסיכולוגי" של הכוריאוגרף-הרקדן בוריס אייפמן. כל הבלטים שלו הם סביב סיפור של חיבוטי נפש וייסורים. דומה שאייפמן עצמו הוא אחד מגיבוריו של דוסטוייבסקי ועל רקדניו מוטלת המשימה  להעלות תוך כדי מחול את נפתולי הנפש.

לאחר שהשתחרר מעול איסורים של המשטר הישן הקים ב-1977 את להקתו המונה 60 רקדנים – כולם באיכות עילאית ועם בסיס קלאסי איתן. הוא יצר 40 בלטים וזכה בפרסים רבים ובהם הפרס היוקרתי של מסיכת הזהב ברוסיה ואביר מסדר האומניות בצרפת. בפעם ה-13 חוזר הבלט של אייפמן לארץ, הפעם עם שתי יצירות: "רודן", שתועלה במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב,  ו"אנה קרנינה" – בהיכל האמנויות בהרצליה.

אייפמן בחר הפעם בסיפור אהבתה של קאמי קלודל לפסל רודן. המוזה והמאהבת של רודן – פסלת בעצמה – הייתה ביחסי אהבה-שנאה סוערים ומלאי תשוקה עם האמן הדגול במשך 15 שנים. קלודל לא הייתה רק ההשראה של רודן, אלא גם פתחה את היצירתיות שלו וסייעה לו למצוא סגנון חדש. היא עצמה הפכה לאמנית דגולה. לאחר פרידתם בילתה קלודל את 30 שנות חייה האחרונות בבית חולים לחולי נפש. חדורת אובססיה שנקשר קשר נגדה הלכה לעולמה ערירית ובודדה.

 אייפמן מנסה להבליט ביצירתו את המסתורין שבתהליך היצירה. לצלילי מוזיקה מאת ראוול, סן-סאנס וז'יל מאסנה יוצרים הרקדנים בגופם את הפסלים המוכרים ואת האייקונים של רודן. לדבריו, הוא מתייחס לכל האספקטים האנושיים והאמנותיים שקלודל ורודן הצליחו להעביר באמצעות שיש וברונזה. הוא מנסה להפיח רוח חיים ברגע ההוא שהוקפא באבן ולהפכו לרצף תנועות  גוף חושניות ובלתי ניתנות לריסון. הבכורה של "רודן" הייתה בסנט-פטרבורג בנובמבר 2011 וקצרה הצלחה מרובה גם במוסקבה, בניו-יורק ובפריז.

"אנה קרנינה" מועלית בישראל בפעם השלישית. אייפמן: "ב'אנה קרנינה' אנו מסוגלים לא רק לרדת לעמקי נפשה של אנה, אלא גם להבין את הדחפים הפסיכו-ארוטיים שלה. הספרות של היום לא מסוגלת לרדת לעומקים כאלה של הבנה, תשוקה, מטמורפוזות ודמיון". האישה הנשואה שהעזה לצאת נגד החברה השמרנית והעדיפה את חיי התשוקה והאהבה על פני חיי משפחה קרים – סיפור טראגי שהסתיים בהתאבדותה של אנה.

לצלילי המוזיקה של צ'ייקובסקי מעלה אייפמן בבלט את שני צדדיה של אנה: מצד אחד הליידי של החברה הגבוהה והאם המסורה, ומצד שני – אישה הנמשכת ללנסקי, אהוב-ליבה האסור שנוטש אותה. לבסוף, לאחר שגם החברה מפנה לה עורף וגם אהובה זונח אותה, היא מתאבדת על מסילת הרכבת.

בשלל תלבושות מרהיבות ותפאורה של ארמונות המביעים יותר מכל געגועים לרוסיה הצארית של פעם, שוטף אייפמן את הבמה בגלי רקדנים, שיכולתם הווירטואוזית מהממת. הרגשות הקיצונים של אהבה/תשוקה/קנאה ואפילו שנאה באים לידי ביטוי בגמישות, בעוצמה ובדייקנות של הרקדנים הממריאים אל על ומותחים את גופם עד קצה גבול היכולת ומעבר לה. לא הייתי מחמיצה את ההזדמנות הנדירה להיפגש עם שיכרון היכולת של וירטואוזיות נדירה.