עובדים קוראים לפטר את הנהלת רשות השידור

הניוון והסאוב, האתיקה והיושרה שנזנחו מזמן, חלוקת טובות ההנאה והרדיפה האישית, בעיות התדמית והמיתוג, כל אלה נושפים בעורפה של רשות השידור שהנהלתה מצליחה, בכל פעם מחדש, לגלות לנו שהמציאות עולה על כל דמיון. האם ממשלת ישראל תחליט לעשות כמעשה ממשלת יוון ולסגור את הרשות, או שמא הממשלה עצמה מתבוססת עמוק בתוך ההוויה שיצרה לאורך שנים בערוץ הציבורי

Print Friendly

תחקיר רשות השידור: כתבה שנייה

* אליעזר יערי, עורך ומגיש בערוץ 1 עד שנת 1997. שירת כטייס קרב בצה"ל: "מדובר בכספי ציבור. מה התמורה שנותן לציבור הערוץ הזה? היו מועמדים לניהול ערוץ 1 , לפחות על הנייר. אף אחד לא חשב באמת למנות אותם. אני אומר את הדברים בצער".

* יאיר שטרן, מנהל ערוץ 1 עד שנת 2000: "כנראה שמראש הייתה גישה שאיש מהמועמדים לא מתאים לתפקיד מנהל הטלוויזיה. אנחנו חשבנו שיש מועמד מתאים. תנו לעסק לרוץ כי אין מנהל. כואב לי על זה".

 * עובדים בכירים בטלוויזיה: "די! כולם צריכים להבין שעם ההנהלה הזו וכל תיאטרון האבסורד של המינויים שלה, שום דבר לא יזוז. אם רוצים רפורמה, צריך קודם כל להחליף את כל ההנהלה הזו ואת המליאה ולמנות מחדש אנשי מקצוע. אחרת, אין לרפורמה שום סיכוי. לחלופין ואם לא יתבצע הצעד המקצועי הנדרש, יש לשלול את  סמכויות הניהול של מנכ"ל רשות השידור ואת סמכויות חברי הוועד המנהל שלא ביצעו את תפקידם כדירקטורים שעליהם חלה חבות מנהלים".

חשבנו לעשות כתבת תחקיר על העובדה שזה שנים לא מונה לערוץ 1 מנהל בהליך תקין וגילינו, לא להפתעתנו, שמחדל אי מינוי מנהל לטלוויזיה הוא רק קצה הקרחון. 

אליעזר יערי: כואב לי על מה שקורה בערוץ 1

 אי אפשר לנהל שיחה שפויה עם עובדים ברשות השידור בלי לשמוע את אותם דיווחים על ציד מכשפות, על נפוטיזם, על מינוי מפיקה שכישוריה הסתכמו בהיותה מוכרת חזיות בעבר, על הקפצה של עובדים זוטרים לעמדות מפתח בלי שהם יעמדו בדרישות סף מינימליות של השכלה, ניסיון מקצועי או ניהולי, על עיוותי שכר שמסדירים למקורבי ההנהלה שכר שערורייתי על חשבון עובדים ותיקים ומקצועיים.

"הם ממנים אנשים חסרי כל כישורים במקום אנשים עם ניסיון שאין להם תחליף. אני לא קיבלתי תוספת שכר בעשרים השנים האחרונות ואני עובדת מוערכת" מספרת לנו בכירה בטלוויזיה. היא אינה היחידה. מקום עבודתה מאוים. לה ולעמיתיה מקצצים בתשלומי שעות נוספות ומצ'פרים את המקורבים. לדברי עובדים בטלוויזיה, גם הפקות חוץ ניתנות למקורבים: שם לא חסר תקציב. אם מישהו צפה במקרה בתכנית הבידור של ערב שבת עם יעקב כהן ושמואל וילוז'ני, הוא יבין על מה אנחנו מדברים – וזו רק דוגמה אחת.

ההגיון העקום הזה מלווה גם את אי מינוי מנהל לטלוויזיה. תהליך שמעורר תחושת קבס, בעיקר כששומעים תיאור מפורט שלו מאנשים שהיו נוכחים בחדר של ועדת המכרז הראשונה, השניה, השלישית או… תספרו לבד.

למעשה, מאז התפטר יאיר שטרן מתפקידו כמנהל הטלוויזיה בשנת 2000, לא מונה לטלוויזיה מנהל קבוע שעמד בדרישות הסף, ולחלופין מונו אנשים כממלאי מקום, כ"מנהלים בפועל". מאז נשמעו הרבה קולות המדברים בחשיבות המינוי. דבר לא השתנה.

יאיר שטרן, אחרון המוהיקנים (צילום: ויקימדיה)

 במאי 2011 פורסם דו"ח חריף של מבקר המדינה בעניין אי מינוי מנהל קבוע לטלוויזיה הישראלית. אגודות העיתונאים בירושלים ובתל אביב מתריעות על חוסר תקינות הליכי המכרזים לתפקידי ניהול ובראשם המכרז לתפקיד הבכיר ביותר בערוץ הציבורי – קרי מנהל הערוץ הראשון. והנהלת הרשות בשלה: הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

המנהל האחרון בפועל בחמש השנים האחרונות, מושון מצליח פרש בראשית מארס השנה. כל העולם ואשתו ידעו מראש כי התפקיד עומד להתפנות שוב, אך המערכת החלודה מתעקשת על מינוי המועמד מטעמה: משה נסטלבאום, שכידוע, נציבות שירות המדינה בגיבוי פרקליטות המדינה הורתה שלא ימשיך בתפקיד ניהולי עקב חשדות להתנכלות ממושכת ולהטרדה מינית מילולית של עובדים.

היו מועמדים אחרים במכרז, אבל ועדת המכרז החליטה להשהות את המינוי עד לסיום הבירור בעניינו של נסטלבאום, כאשר במקביל נעשות פעולות למינויו של עוזר המנכ"ל, זליג רבינוביץ', הנעדר כישורים לתפקיד כמנהל טלוויזיה. "הוא ממילא מנהל את הטלוויזיה בפועל", אומרים עובדים, "הצחקתם אותנו".

מועמדים פנימיים רבים  נדחו במקביל במכרזים פנימי ופנימי-חיצוני, שנערכו במהלך השנים  2011-2012. מועמדים אלה לא קיבלו שום נימוק מקצועי לאי בחירתם לתפקיד, לא זומנו לועדת האיתור שהוקמה לאחר פרק המכרזים, והתאמתם לתפקיד לא נבחנה באמצעות גורם בדיקה חיצוני אוביקטיבי ומקצועי. כל זאת למרות פניות של אגודות העיתונאים לבצע את ההליך כדי לבחור מועמד מקצועי מתאים.

הטענה המרכזית שאפשר לקרוא בין השורות של דחיית המינוי של מועמדים ראויים קשורה לקשריהם ולא לכישוריהם, או ליתר דיוק להעדר קשריהם עם מנכ"ל הרשות יוני בן מנחם ועם אנשי חצרו. דווקא מועמדים אלה עמדו בדרישות הסף למכרז. דרישות המחייבות תואר אקדמי, ניסיון ניהולי של עשר שנים לפחות וידע במגוון תחומי הניהול של תכניות, אמצעים, כוח אדם ותקציבים. מועמדים אלה היו אורי לוי, אלי בבא, איתי לנדסברג, מיקי קליין, גלעד זוננשיין, שמואל כורזים, יואב צוקר, יצחק אשכנזי ומשה נסטלבאום שהסיר את מועמדותו.

מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ומנהל קול ישראל מיקי מירו (צילום: ציפי מנשה)

מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ומנהל קול ישראל מיקי מירו (צילום: ציפי מנשה)

"תפקיד מנהל הטלוויזיה על פי נהלי הרשות ועל פי חוק, הוא השני בחשיבותו אחרי המנכ"ל. איך יתכן שבמשך שנים לא נמצא ולא מונה אדם מתאים לתפקיד המרכז בתוכו אחריות כוללת לניהול השוטף ולשידורי הערוץ הראשון?", שואל עובד בערוץ.

המועמדים, כאמור, נפסלו ללא נימוק ולדברי אחדים מהם פסילה זו מסבה להם נזק תדמיתי קשה. מדוע איש מהם, מלבד נסטלבאום, לא נבחר?  מדוע ועדת האיתור שקמה לאחר הפסילה הגורפת של ועדת המכרז הראשונה לא המליצה על איש מהם לאחר שכשלה באיוש התפקיד בידי מועמד מבחוץ?

בחיר ליבה של ההנהלה, משה נסטלבאום (צילום: ציפי מנשה)

 לעובדים בטלוויזיה נראית התשובה ברורה: הם רואים בגישה זו אמצעי שליטה של המנכ"ל ועוזרו, זליג רבינוביץ', המבקשים למנוע הגעתו של גורם מקצועי לתפקיד מנהל הערוץ. "זאת כדי שיוכלו להמשיך לחלק כספים ללא פיקוח, לחלק תפקידים לפי ראות עיניהם וללא ביקורת וניהול של איש מקצוע. כך יוכלו להמשיך לשלוט בתכני השידור ללא מעורבות של עורך אחראי בטלוויזיה" אומר עובד.

גם מליאת רשות השידור משתפת פעולה עם ההנהלה הנוכחית ומגבה את החלטותיה וצעדיה, תמוהים ככל שיהיו –  גם אם אלה גובלים בעבירה על הנוהל התקין, בהפרת הנחיות מבקר המדינה ולעתים אף מעוררת חשש לעבירה על החוק.

יאיר שטרן היה נציג אגודת העיתונאים בוועדת המכרז: "הוועדות האלה נמשכו כשלוש שנים ומועמדים הופיעו לפניהן תחילה במכרז פנימי. אני הייתי שם מהישיבה הראשונה. כולם נשאלו שאלות מקצועיות, רק שהיתה כנראה גישה מראש שאיש מהם לא מתאים והוציאו את התפקיד למכרז פנימי-חיצוני. המועמדים שבאו למכרז החיצוני היו לא רציניים. אמנם היו כמה מועמדים שכן התעניינו, אבל אמרו למה להכניס ראש בריא למיטה חולה. הישיבה האחרונה היתה ללא נציגי אגודת העיתונאים. אותי האגודה רצתה להחליף ורשות השידור לא הסכימה, כך שלא הגעתי. אליעזר יערי חיכה בחוץ אחרי שהזמינו אותו לשעה שלוש. הוא חיכה עד שש וחצי ולא הוזמן פנימה, ואז הלך. ואחרי שהוא הלך החליטו על בחירת נסטלבאום: בחירה על תנאי. מאז לא קרה כלום. אני לא יודע להסביר את התופעה. כואב לי על זה. אני מעריך שהיתה מלכתחילה גישה כזו שלא רצו מועמד פנימי. אנחנו המלצנו על מישהו מהמועמדים הפנימיים. אמרנו: תנו לעסק לרוץ כי אין מנהל. לא שעו לדעתנו".   

המוכתר הבלתי רשמי, זליג רבינוביץ' (צילום: ציפי מנשה)

אליעזר יערי היה גם הוא חבר ועדת המכרז כנציג אגודת העיתונאים . הוא מספר למגפון: " נפגשנו פעם אחת לדיון ואז בסיבוב הראשון של המכרז הפנימי הוחלט לא למנות אף אחד. אחר כך יצאו למכרז חיצוני ומשם התחילה מהומה שאנחנו עדיין בתוכה, כי ועדת המכרזים לא השלימה את עבודתה. בישיבה האחרונה של ועדת המכרזים, באתי לשם בתמימותי וחיכיתי שיזמינו אותי לדיון, אבל אף אחד לא התכוון לקיים את הדיון הזה. עזבתי את המקום. עקב כך, נציגי האגודה לא היו בישיבה והבחירה נעשתה על ידי הוועד המנהל, שלמעשה לא בחר אלא הוציא אמירה שאדם אחד נבחר, אך היות ויש נגדו בירור משמעתי בנציבות שרות המדינה, בחירתו תיושם אם הוא יזוכה. זו הייתה בחירה בניגוד למקובל. כל המהלך הזה מניב כמובן ריח שלא רוצים למנות מנהל טלוויזיה. היו מועמדים מעניינים לפחות על הנייר. אף אחד לא חשב באמת לבחור בהם. זו הבעיה. צורת מכרז מאוד חפוזה.  אבל השאלות האמתיות הרבה יותר עמוקות: כמה שנים אתה מוכן לסבול ערוץ שנראה ומנוהל כפי שהוא מנוהל. מדובר בכספי ציבור. מה התמורה של הערוץ הזה? זו השאלה. אני חושב שיש כאן זלזול בציבור. אני חושב שלציבור יש זכות לדעת. הוא שותף בערוץ הזה. בכל המוסד הזה יש חוסר התחשבות בפלורליזם. אין בו אמונה פנימית בצורך בערוץ. אין חזון שמוביל אותו. אני אומר את הדברים האלה בצער. הייתי עובד נאמן של הערוץ. עשיתי כל מאמץ שהוא יתקדם וזה חבל".

יו"ר הרשות אמיר גילת: כרטיס צהוב מהמנכ"ל

 עובד רשות השידור, שהיה נוכח בחדר ועדת המכרזים, מספר למגפון: "יושבים בוועדת מכרז שוטר, פרסומאית ואחד שמוכר מכוניות ויושב המנכ"ל שהיה איש רדיו ודעתו היא הקובעת. אנשים ללא כל רקורד של עשייה טלוויזיונית ממנים מינוי פוליטי של אדם שצריך לחלוש על תקציב של כארבע מאות מיליון שקל ולנהל כשמונה מאות עובדים". כידוע מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם לא עבר בהצלחה את מבחני פיל"ת. את המועמדים למשרת מנהל הטלוויזיה אפילו לא שלחו למבדקי התאמה לתפקיד החשוב הזה. טוב, אם ממילא לא מתחשבים בתוצאות המבדקים, מדוע באמת לשלוח אנשים להבחן?"

מועמד במכרז מספר: "לא שאלו שום שאלה מקצועית. כשמועמד נשאל אם יעזור למנהל שיבוא אחריו ומהן התכונות השליליות שלו, מה ניתן ללמוד מכך?  הם לא שאלו שום שאלה עניינית על רעיונות לייעול, על תכנים, על הייחוד של ערוץ ציבורי. השאירו את כל המועמדים על הקרח. איש לא יודע מה הנימוקים לפסילתו והם צריכים להסתובב עם התווית הזו".

אחד המועמדים במכרז היה איתי לנדסברג, מנהל מחלקת התעודה המוערך העומד מאחורי הפקת שורת תכניות תעודה חשובות, שהעלו את קרנו של הערוץ הראשון. הנהלת רשות השידור הוציאה את תפקידו למכרז. לנדסברג נאלץ לעתור לבית המשפט, שהוציא צו מניעה כדי שיוכל להמשיך ולמלא את תפקידו. כאמור, מועמדותו, כמו זו של אחרים לתפקיד מנהל הטלוויזיה, נדחתה על הסף. רצון ההנהלה להחליפו בתפקיד הוא רק סימפטום של תופעה שברשות השידור קוראים לה "רענון". מלה מכובסת להחלפת אנשי מקצוע עם ניסיון באנשי שלומנו. עובד שאינו מזוהה עם ההנהלה מסכן, אוטומטית,  את כסאו.

"ההנהלה לא רוצה מנהל טלוויזיה שיהיה מקצועי וכאשר יש לה גב פוליטי, היא עושה כבתוך שלה", אומר לנו איש אקטואליה בטלוויזיה המונה באוזנינו, אחד לאחד, אנשים שהורחקו מתפקידם בטענה "מיצית את עצמך". אנו נמנעים פה לפרט שמות מפאת כבודם של עובדים אלה. "כל הניסיון המקצועי שלהם נזרק לפח. ממילא לא תמיד מוצאים להם מחליף".

באווירה כזו, של ציד מכשפות, שרויים רבים מעובדי רשות השידור. "לוקחים סמל מחלקה והופכים אותו למג"ד" מתאר זאת עיתונאי במוסד – וכשמדובר באנשי מקצוע התוצאה ברורה: "אין מנהלת הגשה, אין מנהל עריכה, אין מנהל טלוויזיה. כאוס מוחלט. זה מה שקורה כשקודם בוחרים וממנים ראשי מחלקות ואנשי שלומנו, ורק אחר כך ממנים מנהל טלוויזיה כדי שלא יהיה מעורב במינויים המקצועיים. הכל קורה הפוך". ובינתיים, בישיבות הסגל יושב זליג רבינוביץ' על כס מנהל הטלוויזיה החסר.

במכתב שנכתב עוד לפני עזיבת מושון מצליח והופנה אל יו"ר הרשות אמיר גילת ואל המנכ"ל יוני בן מנחם, העלתה אגודת העיתונאים בירושלים, באמצעות עו"ד אופיר טל, את התביעה למנות מנהל טלוויזיה קבוע מבין המועמדים שהגישו מועמדות לתפקיד. במכתב, שבו מפורטת חשיבות התפקיד, נאמר: "והנה, במשך שנים ארוכות, "מתקשה" רשות השידור לאתר מועמד מתאים (בין פנימי ובין חיצוני), תוך ביזוי התפקיד, והתעלמות מכוונת ושיטתית משורה של עובדים בכירים ברשות השידור, הראויים לתפקיד. ייאמר כבר עתה כי עצם העובדה שרשות השידור לא בחרה מועמד מתאים למשרה נחשקת וחשובה, מעידה על התנהלותה הקלוקלת. ..מכרז פנימי לתפקיד מנהל הטלוויזיה. למכרז ניגשו מספר מועמדים בעלי תואר אקדמי וניסיון עשיר, אך וועדת המכרזים – אף שסברה כי לפחות חלקם ראויים – העדיפה לצאת למכרז פנימי-חיצוני. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבניגוד לפעמים קודמות, ובניגוד למקובל, לא נשלחו המועמדים למבחני התאמה מקצועיים אובייקטיביים אצל "פילת" או גוף אחר. הדבר מעיד על חוסר כוונה או רצון לבחון במקצועיות את מועמדותם של מי שניגשו למכרז, ומעורר תחושה כבדה של אי נוחות...לדעתה של מרשתנו, מדובר בכשל ניהולי חמור, ובחוסר יכולת של הוועד המנהל ומליאת רשות השידור ליישם את הוראות דו"ח מבקר המדינה, ובעניין זה לא נכביר מלים…דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח הוראות דו"ח מבקר המדינה, ונוכח התחושה ההולכת וגוברת כי גורמים מסוימים ברשות השידור מעדיפים להמשיך במצב של מינוי זמני, על מנת לשלוט בטלוויזיה ובתקציביה".

בתגובה לפניית מגפון נמסר מרשות השידור, כי "נציגי אגודת העיתונאים השתתפו גם במכרז הפנימי וגם במכרז החיצוני, ומשהחליטה הוועדה כי לא נמצא מועמד מתאים, הוחלט למנות ועדת איתור לתפקיד מנהל הטלוויזיה".

ועוד מהקורה ברשות השידור: היחסים העכורים בין המנכ"ל והיו"ר, הקיצוצים והרפורמה המתאיידת, כאן.

Print Friendly

על אודות אורה עריף כץ

עיתונאית, ספרנית, מידענית, כותבת, מתמקדת בתקשורת, חקר תרבות ושאר ירקות. לבלוג שלי ב'רשימות' טחנות הרוח: https://ora21.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת התקשורת, מאמרי עמדה, מדיה, תקשורת-הון-שלטון, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על עובדים קוראים לפטר את הנהלת רשות השידור

  1. שלום איתן. אתה צודק כמובן. השאלה תלויה בקונטקסט: מוכרת חזיות יכולה ודאי להיות גם מנכ"ל מצליחה של חברה. השאלה אם קידומה בתפקיד אינו נגוע בנפוטיזם ובהצנחה לתפקיד מעל לראשם של אנשי מקצוע מנוסים. באותה מידה נוכחנו לדעת שעוזר צלם יכול להיות עוזר בכיר למנכ"ל או מנהל הטלוויזיה או, בעצם, כל תפקיד בכיר שיחפץ בו. הדברים נכתבו כאילוסטרציה למצב ולא מתוך חוסר אמון ביכולתם של אנשים להתקדם בחיים לכל מקום שאליו ישאפו.

  2. מאת איתן אלמוג‏:

    משפט רכילותי ומרושע מתוך הכתבה החשובה של אורה עריף דלעיל:- "ציד מכשפות …על מינוי מפיקה שכישוריה הסתכמו בהיותה מוכרת חזיות בעבר…", אהה, מעט פורנו (חזיות, שמעתם?! היא מכרה חזיות!!) זה נהדר. גילוי נאות:- אינני יודע מי המפיקה שבה מדובר, זה ממש לא איכפת לי וזה לא רלבנטי כלל. אני משער שנסיונה במכירת חזיות עזר לה בהמשך גם בהפעלת שיקול דעת בתהליכי ההפקה. חשוב לי לומר בהקשר זה כי אני מכיר היטב עיתונאי ואיש שידור ותיק, בכיר ומכובד, אפילו בעל פרס סוקולוב, שבצעירותו הרחוקה ניקה בתי שימוש ציבוריים לפרנסתו, וגם פרק ארגזי ירקות ממשאיות בשוק מחנה יהודה; עוד אני מכיר עיתונאי בכיר מאד בתחום המדיני והפוליטי, שבראשית דרכו מכר בגדי נשים ושמלות הריון; אני מכיר עיתונאי בכיר ובעבר מראשי האיגוד הארצי, שבתקופה כלכלית קשה סייע לאשתו במכירת בגדי ילדים בדרום העיר. זכיתי לעבוד ולהעסיק מפיקות ומפיקים ואנשי תקשורת מצויינים, שבקושי סיימו בי"ס יסודי, ובמהלך עבודתם השלימו השכלה אוניברסיטאית. כולנו מכירים כוכבי תקשורת ושדרנים ידועים מאד, שאין להם תעודת בגרות, שלא לומר תואר ראשון. למפיקה האלמונית ש"מכרה חזיות" לפרנסתה ולהכשרתה – כל הכבוד.

  3. מאת רונית‏:

    נראה ששר התקשורת צודק. העובדים נגד ההנהלה, ההנהלה נגד העובדים, כולם לוקחים מהקופה והאבטלה הסמויה -גלויה גדולה.
    ככה אין תמורה עבור האגרה.
    אז אפשר לותר על כל העסק, אולי אחרי כמה שנים להתחיל מחדש נקי

  4. מאת צדוק התקוה‏:

    רשות השידור[ ''הציבורי] לא משרתת את הציבור לדעתי מזמן היו צרכים לסגור את הרשות למרות שהציבור משלם"מס גולגולת" היא שוקעת בחובות יש עודף עובדים המתעסקים באותו נושא ואלה חלק מהדוגמאות
    כתבי תרבות/מירי קימלובסקי /מורן עופר-שפיצר/עומר ריטה/יואב גינאי/נתיב רובינזון/איריס לביא

    כתבי ספורט;בני פייסיק /איתם לחובר/ גדעון הוד /רוני דיאון/יואב אביב/חנן קריסטל
    כלכלה יעל אילון/ מנחם פרידמן/רן בנימני/ פארלי שחר
    כתב מדיני ציקו מנשה/ רונן פולק

    ואלה דוגמאות קטנות כנסו לקישור ותראו כמה אנשים עובדים ברשות שמתעסקים באותם ענינים ולא נכנסו לטכנאים ועובדי מנהלה

    http://www.iba.org.il/bet/bet.aspx?type=staff
    הרבה לא השתנה כתבה בעין השבעית משנת 2001
    http://www.the7eye.org.il/28960