Skip to content

שופט למשרד הפנים: יש כלל ויש יוצא מהכלל – תתגמשו

גבר ישראלי ואישה מהפיליפינים שעובדת בישראל בטיפול בקשישה מעוניינים למסד את הקשר ביניהם. משרד הפנים מונע זאת בטענה כי הם אינם מקיימים "מרכז חיים משותף" - אולם אם תגור האישה עם בן זוגה היא תפר את תנאי אשרת העבודה שלה. השופט דחה את עתירת בני הזוג אך קרא למשרד הפנים לבחון מקרים ייחודיים
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

מלכוד 22  – בני זוג מנועים בהכרה בזוגיותם כי אינם חיים יחדיו כל השבוע ורק נפגשים בימי חופשת האישה, מאחר שהיא עובדת כסייעת קשישים ומחויבת לשהות כל השבוע בבית הקשישה שבה היא מטפלת. אם תעבור האישה לחיות עם בן זוגה כדי לעמוד בדרישת משרד הפנים, היא תעבור על החוק ואשרת השהייה שלה תישלל ממנה. אבל, כשהעותרת מכבדת את החוק, אומר לה המחוקק שעקב כך היא מנועה מהכרה כבת זוגו של העותר. 

שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה, רון שפירא, דחה הבוקר (שני), עתירה המופנית כנגד החלטת משרד הפנים שהתקבלה על ידי מינהלת לשכת רשות האוכלוסין וההגירה בחיפה. משרד הפנים דחה ערר שהגישו עותרים – אזרח ישראלי ואזרחית הפיליפינים – על החלטה שלפיה נדחתה בקשה להסדיר את מעמדה של העותרת בישראל מכוח קשר זוגי וחיים משותפים עם העותר.

מלכוד 22 במשרד הפנים (צילום אילוסטרציה: שרית פרקול)

השופט שפירא דחה את העתירה מן הטעם שאין הם עומדים בתנאים המצדיקים מתן מעמד מכוח קשר זוגי, מאחר וגם לדבריהם אין הם מקיימים חיים משותפים במסגרת זוגית בעלת אופי משפחתי.

תוך כך הביע השופט את דעתו בנוגע לאותה הבעיה שבה מצויים זוגות רבים אחרים. הוא קרא לכך שהם מצויים ב"מעגל שוטה". מעגל שבו מצויים זוגות המבקשים להכיר בקשר זוגי על פי נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג ישראלים, וקבע כי על משרד הפנים במקרים המתאימים, לשים לנגד עיניו נסיבות אישיות מיוחדות, וזאת  על ידי כך שבצד הבדיקה הפרטנית, על רקע של הסדר גורף, ייבחנו גם מקרים החורגים מאמות המידה הדווקניות של הנוהל.

העותר הוא אלמן ישראלי והעותרת פיליפינית הנשואה במדינתה והשוהה בישראל כחוק באשרת ב/1 ומועסקת כעובדת סיעודית. העותרים פנו ביום 11/11/12 בבקשה להסדרת מעמדה של העותרת בישראל מכוח נוהל הנ"ל. העותרים הבהירו כי לעת זו העותרת אינה מתגוררת עם העותר, מאחר שהיא מחויבת לשהות אצל המטופלת. למעשה, היא מגיעה לביקורים אצל העותר רק בימי החופשה שלה.

כן הבהירו בני הזוג כי הם מתכוונים למסד את הקשר ביניהם, אלא שאינם רוצים לעבור על החוק. בהתאם, ממשיכה העותרת להתגורר אצל המטופלת המעסיקה אותה, והקשר הזוגי עם העותר מתממש בסופי השבוע שבהם היא זכאית לחופשה. עוד הבהירו העותרים כי בעלה של העותרת  (בפיליפינים) והיא פרודים מזה שנים, אלא שלא הסדירו את ניתוק קשר הנישואים שביניהם.

את משרד הפנים זה לא עניין. הוא קבע בהחלטתו כי העותרים אינם מנהלים תא זוגי משותף ואינם חיים ביחד ובנסיבות אלו, גם אם כוונתם לעשות זאת בעתיד, אין הם עונים לנדרש בהתאם לנוהל, ומכאן שאין לתת לעותרת מעמד מכוח קשר זוגי לאזרח ישראלי.

לגופו של עניין, קבע השופט שפירא כי החלטת משרד הפנים אינה מצדיקה את התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים ,שכן הכלל החולש על המסגרת הדיונית בעניין זה הוא, כי שיקול דעתו של שר הפנים בהחלטות על פי חוק הכניסה לישראל הוא רחב ביותר ובית המשפט אינו נוהג להתערב בו . זאת, אם ההחלטה סבירה, במובן זה שהיא מהווה אחת ההחלטות הסבירות, שאפשר היה לקבל באותן נסיבות ואם לא נפל בה פגם המצדיק התערבות.

על אף האמור, ציין השופט שפירא כי אין להתעלם מהקושי שעליו מצביעים העותרים. לכאורה, הם מצויים בסוג של "מעגל שוטה" – עקב העובדה שהעותרת חיה בישראל כעובדת סיעוד, והיא מחויבת לשהות בבית המטופלת, אין הם יכולים לממש חיים משותפים, אלא אם כן היא תעבור על ההוראות החלות עליה, בשים לב לאשרת השהייה ותנאי העסקתה כמטפלת סיעודית.

העובדה כי נרקם ביניהם קשר אשר ברצונם להביאו לכלל קשר זוגי, אין בה כדי לעמוד בתנאים הנדרשים על פי הנוהל. ככל שירצו לחיות ביחד חיים משותפים, תימצא העותרת מפרה את תנאי שהייתה בארץ, בהתאם לאשרה ב/1, שעל בסיסה היא נמצאת כאן. במצב דברים כזה, הרצון שלא להפר את תנאי האשרה מונע מהעותרים, למעשה, את האפשרות לנסות ולממש את אותו קשר זוגי שהם מבקשים למסד בצורה כזו או אחרת אשר תהיה בהתאם לתנאים הנדרשים לצורך החלת הנוהל על עניינם.

עוד הבהיר השופט כי אין זה המקרה הראשון שבו מגיעה לפתחו של בית משפט זה עתירה שעניינה בקשה להכיר בקשר זוגי, אשר לפחות בראשיתו מתפתח שלא בדרכים המותוות בנוהל וכי הנוהל שעל בסיסו מקבל משרד הפנים את החלטותיו, מביא לידי ביטוי תפישת עולם של חיים משותפים, כפי שמקובל ברובם של מקרים.

עם זאת, על הרשות המינהלית להביא בחשבון גם את האפשרויות של התפתחות קשר זוגי בצורות שונות, באופן שבו היעדר ההתאמה בין חיים משותפים, כנדרש על פי נוהל, ובין אופנים אחרים בהם מתפתחת זוגיות, לא יהווה בהכרח מחסום מפני שניים הטוענים לקיום קשר זוגי, לממש את הקשר בדרכם, באופן שיאפשר למשרד הפנים לבחון את בקשתם ולשקול את עניינם, הכול בהתאם לחוק ולנהלים.

השופט שפירא קבע לסיום כי ככל שתסדיר העותרת את מעמדה בארץ מוצאה, ותמשיך לנסות ולחזק את הקשר הזוגי עם העותר, כי אז יהיה מקום לבחון את עניינם של בני הזוג תוך התייחסות לנתונים הפרטניים ובגמישות ראויה.

[related-posts]

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן