הנוסטלגיה אינה מועילה לספרים מנייר, והקוראים בהם הולכים ומתמעטים. במפתיע ובניגוד לציפיות, דווקא המעבר לספרים אלקטרוניים יושיע את הוצאות הספרים. כל הנתונים מלמדים על כך שבזכות הטכנולוגיה הדיגיטלית אנחנו חוזרים לקרוא טקסטים מכל הסוגים ובכל הפורמטים
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
כשהיינו ילדים, קפטן קירק וסקוטי דיברו בסמארטפונים וד"ר מקוי (בונז) קרא נתוני בדיקות רפואיות בסורק שלו, וכל הגזעים והמינים ברחבי הגלקסיות ניהלו את מערכות היחסים שלהם דרך טאבלטים ומסכים בחדרים שלהם. הכל התרחש בעתיד, אולם זה נראה לנו שלב טבעי לחלוטין באבולוציה האנושית, גם אם צפינו בהם בסדרה "מסע בין כוכבים" בשחור-לבן במכשירי טלוויזיה כבדים. היום כל זה כבר כאן, חלק חיוני מחיינו ובצבעים טבעיים. אנחנו לא זזים מבלי שהחיים שלנו יאוחסנו בסמארטפונים וכל התקשורת שלנו זורמת במהירות ברשתות חברתיות ודרך מכשירים דיגיטליים. למרות זאת, בכל מה שקשור לספרים דיגיטליים אנשים מתבצרים עדיין באזור נוחות נעים למדי, השזור בזיכרונות נוסטלגיים הרבה יותר משמעותיים מטלפון חוגה או קלטת שמע. בדיוק לשם כך ארגנו את אירוע "אינדי ספר" בלילה הלבן בתל אביב, ב-27.6, שהתארח בקמפוס גוגל ישראל ובחסות פרויקט איציקידנה (פרויקט לשיתוף הקהל ביצירת ספר).
האירוע נועד להציג אלטרנטיבה לשבוע הספר המודפס בישראל, מפגש פסגה בין כותבים ויוצרים לבין טכנולוגיה ונציגיה. הוא נוצק ברוח הקוד הפתוח כך שיוצרים הוזמנו לתרום לו ולשתף את הקהל ביצירות האלקטרוניות המגוונות שלהם על ידי סריקה, לדוגמה. בקהל נכחו גם סטארט-אפיסטים והוצאות לאור דיגיטליות שכבר פועלות בשטח, כמו הוצאת מנדלי והוצאת e-pub, כדי להציג את האפשרויות החדשות לפני הכותבים והיוצרים. בנואמים היו אנשים שכבר הגו והוציאו לפועל בשנים האחרונות מיזמים המשלבים פורמטים שונים וחידושים טכנולוגיים המאתגרים את הדרך שבה הורגלנו לחשוב על יצירה, קהילה, זכויות קניין רוחני והפעלה של המוח האנושי, כמו המשורר, התוכניתן ואמן הרשת ערן הדס, ואייל דסאו-צפריר (http://www.imaginemachine.com/) וליבי כץ (http://livechar.com/), יזמים ובעלי חברות לתכנות ויצירת ספרים ומשחקים דיגיטליים אינטראקטיביים במיוחד.
נהוג לקונן על כך שיוקרתם של ספרים מנייר נגוזה והם כבר אינם מכניסים כסף או כדאיים בהשקעה, משום שכבר אין יותר קהילת קוראים משמעותית. אולם מתברר שדווקא הפלטפורמה הדיגיטלית היא זאת שהחזירה לתחייה את המילה הכתובה, אבל בצורתה החדשנית, ולכך אנשים חוששים להסתגל, לתחושתי כמי שמקימה הוצאת ספרים דיגיטליים בעצמה לאחר 12 שנים בעיתונות הפרינט. הרי גם מי שמצהיר על עצמו שאינו קורא ספרים קורא בכל יום חדשות באינטרנט במחשב או בסמארטפון, בודק מה קורה ברשת החברתית הקרובה ללבו, ומה כותב בלוגר זה או אחר. כלומר, מתוך שלא לשמה בהחלט באנו לשמה וחזרנו להיות חברת קוראים וכותבים נלהבים, אלא שהיום אנחנו עושים זאת בפורמטים ובפלטפורמות עתירי ידע ואמצעים שמזמנת לנו הטכנולוגיה העכשווית. הנתונים מדברים בעד עצמם: איגוד המו"לים האמריקאי, AAP, פרסם באפריל 2013 דו"ח על נתוני מכירות ספרים דיגיטליים ב-2012 של קרוב ל-2,000 מו"לים, ולפיו כ-23% מסך המכירות מגיעים מספרים אלקטרוניים. ב-2002 הנתח היה רק 0.05% וב-2012 כבר הגיעו ל-22.55%.
ספרים אלקטרוניים אפשר לקרוא במחשב הביתי או הנייד, בסמארטפונים, בטאבלטים (מחשבי לוח) או בקוראים אלקטרוניים ייעודיים, כמו קינדל ונוק. מכיוון שהמתווך הטכנולוגי הוא מחויב המציאות, הדו"חות אינם מתעלמים מהם ומתייחסים במיוחד לקוראים שטרחו ורכשו את הקורא האלקטרוני או הטאבלט המועדפים עליהם. מהדו"חות עולה בבירור שהמכשירים הייעודיים מגדילים את הנגישות לתוכן כתוב והם קוראים יותר תוכן כתוב. 30% מקוראי התכנים האלקטרוניים דיווחו כי הם קוראים יותר תוכן מבעבר, בכל הפורמטים, במיוחד אצל אנשים שרכשו טאבלטים וקוראים אלקטרוניים ולא הסתפקו בקריאה במחשב הביתי או בסמארטפונים.
ככלל, מחזיקי קוראים אלקטרוניים ייעודיים מדווחים על קריאה מוגברת של ספרים בכל הפורמטים, גם מנייר. כך שלא זו בלבד שהמעבר לא הרתיע ולא פגע בהרגלי הקריאה אלא הוא אף חיזק אותם והגדיל את מספר הספרים שדווח כי קראו: 24 ספרים ב-12 החודשים שקדמו לסקר אצל רוכשי המכשירים, לעומת מי שאינו מחזיק בהם – 15 בלבד. בנוגע לספרי נייר, אנשים הקוראים בשתי הצורות מעדיפים ספרים אלקטרוניים כשמדובר בזמינות מיידית ובניידות, אולם מעדיפים ספרים מנייר כשהם מקריאים אותם לילדים או חולקים אותם עם אנשים אחרים. כ-45% מהאנשים מעדיפים לקרוא במיטה ספר אלקטרוני, 43% יאחזו בספר מנייר.
כ-21% מהאמריקאים רכשו עד היום מכשירים כאלה, כלומר כל אמריקאי חמישי, והנתון הזה גדל לאחר עונות החגים שבהם קונים אותם כמתנות. אפשר להסיק מכך שאנשים אינם מסתפקים בקריאה במחשב הביתי ולכן מדובר בדפוס הזהה לקניית ספרים על ידי מי שאוהבים לקרוא בהם בבית קפה או בים או בכל מקום שבו אפשר לקרוא ספר. המסקנה המתבקשת הנוספת היא שהאנושות אינה משתנה בבסיסה, כך שהצורך הנצחי בסיפור טוב לא נכחד, הוא רק מסתגל לפורמט חדש, אולי אפילו נוח יותר. עדנה נרשמת גם לצורת ה-long form של תוכן: מאמרים ארוכים ומעמיקים מכפי שמוצעים כיום לקורא גם בעיתונות המודפסת וגם בדיגיטלית, במיוחד בעידן שבו דורשים לקצר ולתמצת את המסר מבלי להעמיק בו, בזכות הספרים האלקטרוניים.
הטענה שתם זמנו של הספר העשוי מנייר, גם משום שזה לא אקולוגי וגם משום שהטכנולוגיה מאפשרת דרכים מרתקות ומגוונות הרבה יותר לספר סיפור הייתה משותפת לרבים מאנשי המיזמים הדיגיטליים שהשתתפו בפאנל. בהם דב אלפון, לשעבר עורכו הראשי של עיתון "הארץ" והוצאת "כנרת-זמורה-ביתן", וכיום העורך הראשי של "אלכסון" – מיזם תוכן באינטרנט המחזיר לתחייה את ה-long form.
בדיוק בשל פרספקטיבה ארוכת טווח זו אלפון גורס שהספר המודפס אינו אלא הערת שוליים בהיסטוריה האנושית. לדבריו, ההמצאה של גוטנברג היא רק אחת מהדרכים שבהן מספרי סיפורים סיפרו את הסיפור שלהם מאז ומתמיד. קדמו לה האפקטים הפרימיטיביים של אינטונציה מגוונת ומשחקי אור וצל של ה-story-teller במדורת השבט, או הסיפורים הארוכים של הדמויות העלומות שאיישו את השם הגנרי "הומרוס", עם העלילות האפיות שלהן, וכן הלאה. מכאן נובע גם השימוש בניו-מדיה, כמו שהוא עושה במיזם שלו בשיתוף עם אתגר קרת- storyvid.co.il – המביא סיפורים קצרים בשלל אופנים אודיו-ויזואליים, משום שכתיבה אינה הדרך היחידה לספר סיפור.
אתרי תוכן יכולים להציע היום טקסטים בעלי אורך נשימה, מאתגרים באפשרויות שלהם לשילוב אמצעים אודיו-ויזואליים, ושיתוף קוראים המוכנים לעקוב בעיון וברוב קשב אחר הלך המחשבה של הכותב, מה שאינו פופולרי במיוחד בעידן התוכן הקליט, המהיר והקצר. משום כך הם בעלי זכות קיום ותוקף בעיקר באינטרנט, גם משום שקל יותר להגיע אליהם וגם משום שכבר החלו להתגבש סביבם קהילות של חובבי תוכן המחפשים את המורכב שאינו מתפשר על איכות בגלל הפורמט. כזה הוא הבלוג "ארץ האמורי", שהוקם ונערך על ידי עפרי אילני וגל כץ, אנשי אקדמיה בהווה ועיתונאי פרינט לשעבר. אילני השתתף בפאנל וחלק על כך שספרים מודפסים הגיעו לסוף דרכם. עם זאת, ברור לו בהחלט כוחו של מאמר פופולרי, לעומת מאמרים העוסקים בנושאים "כבדים" יותר יחסית. העניין הוא שבאינטרנט אתה מקבל מייד את כל נתוני הצפייה שלך ואתה יכול להבין מייד מה שאי אפשר לדעת כשאתה מפרסם בנייר – כמה אוהבים לקרוא אותך וכמה נשארים עד הסוף.
היווצרות קהילה סביב כותבים או אתרים היא מאפיין נוסף של תרבות הקריאה והשיתוף באינטרנט, והיא משמעותית במיוחד לסיכויי ההישרדות של מיזמי תוכן לסוגיהם. בפאנל שנערך בחלק השני, סיפרה הסופרת והעורכת רנה ורבין כי בענף המו"לות בארה"ב המגמה כיום היא להעדיף סופרים ויוצרים הבאים אליהם עם קהילת קוראים ומעריצים מן המוכן. זאת הסיבה שבגללה למדיה החברתית יש תפקיד מכריע ביכולת של היוצר להגיע לקהל שלו. אם אינך סופר מוכר וידוע שיש לו גם כושר מכירה, רוב הסיכויים שתתקשה למצוא הוצאת ספרים שתוציא את ספרך מבלי להשתתף בחלק גדול מההוצאה הכספית. התמורה שלך תהיה בכל מקרה זעומה, כפי שהסביר אחר כך הנרי הראל, מבעלי הוצאת הספרים מנדלי. כשאתה מוציא את הספר שלך בפורמט אלקטרוני, מלבד התועלת האקולוגית שבחיסכון בנייר, לא זו בלבד שאתה מקבל את רוב הרווחים ממכירות ספרך, לא זו בלבד שאתה מגיע בלחיצת כפתור לכל רחבי העולם, אתה גם שומר על זכויותיך ומנהל למעשה את הוצאת הספר שלך. מתברר גם כי יותר ויותר הוצאות מציעות לכותביהן את שתי הצורות – פרינט ודיגיטל.
ההישענות הישירה על קהילת קוראים ומעריצים, הוכיחה את עצמה כשעוזי וייל הוציא לאור את ספרו האחרון "חמישה חלומות" בהוצאת מודן ופנה לקהל שלו בשיטת מימון המונים כדי להרוויח לעצמו עוד מעט זמן כתיבה. בשיטת מימון ההמונים פונים יוצרים ויזמים לקהל ישירות דרך פלטפורמת גיוס כספים, ומציגים את הפרויקט שלהם ואת הסכום שהם נזקקים לו כדי להוציאו אל הפועל. לפרויקט המימון שלו באתר Headstrat נלוותה סערה משום שאנשים חשבו שהפרויקט שלמענו הוא מגייס כספים יוצא לאור בהוצאה פרטית שלו ולא בהוצאה ממוסדת. על כך הסביר אחר כך יוסי מאירי, ממייסדי האתר, שהטעות של וייל הייתה שהוא החליף את הטקסט הראשון שבו נכתב בפירוש שהספר ייצא בהוצאת מודן, בטקסט אחר שבו הפרט הושמט בתום לב.
שיטת המימון הזאת נפוצה ברחבי העולם ומבטיחה לאמנים שאינם מצליחים לזכות במימון של גופים מוסדיים את הכספים הנחוצים להם. אתרים כאלה נשענים על גילוי נאות ועל אמון מוחלט של המשקיעים-האוהדים, על פרויקטים הראויים בעיניהם למימון שלא היו זוכים לו במקום אחר, בעיקר אם הם בעלי ערך מוסף כפרויקטים חברתיים, ותוך כדי כך מגלים את כוחו של הקהל הנאמן לאותו יוצר בעקיפת החסמים ששיקולי כדאיות הכלכלית מעמידים בפניו.
הערב היה עמוס במידע מרתק וחדשני, שפקח עיניים גם למי שכבר מצוי בתחום זה, ובמיוחד למי שבא לשמוע על העתידנות הזאת שהתחילה זה מכבר. רגע לפני שסגרתי את הכתבה, הגיע סרטון קצר זה מאתר TED, שבו מציג מתכנת וממציא צעיר עוד מעט מהעתיד לבוא כבר כאן, אבל למיטיבי לכת: אחרי שצמצמנו את המרחק העצום בינינו לבין המידע הדיגיטלי, הוא מציע לאנשים להכניס את ידם לתוך המסך, לאחוז בפיקסלים המאוד לא וירטואליים כאן, ולהניע אותם כרצונם. אולם עד שזה יתפשט ויהיה זמין, אסתפק בכך שיותר אנשים יחזרו לקרוא באמצעות המסכים, לפחות.
הכתבה מתפרסמת גם בבלוג "פוליטיקלי לא קורקטית" http://www.ayeletmariamitsch.com/