לאחר שנפרדו מרבים מעמיתיהם, מתפשטת שוב במסדרונות מעריב חרדה לעתיד העיתון משום שהכתובת על הקיר: אי תשלום שכר לפרילאנסרים, התעלמות מהסכמים ומהבטחות והעברה חד צדדית של מערכת מוסף סופשבוע לירושלים במין תהליך זוחל שכל כולו אומר דבר אחד: תם עידן מעריב. 

לא זו בלבד ששלמה בן צבי , המו"ל החדש, לא הביא עימו בשורה, אלא שככל שהזמן נוקף, כך מתחזקת השמועה שמטרתו להביא למותו של העיתון – וזה עצוב. בבתים רבים היה מעריב, במשך שנים, העיתון הנקרא ביותר. עיתון ששמו הצביע על זקיפות קומה, מקצועיות, מארג מקורות וידע שנרקמו במשך שנים ונמחו כלא היו, עד שהפך מעריב לעיתון המרופט שמאבד את מעמדו ואת עוצמתו.

בעיקר, אפשר לומר היום, איבד מעריב את עצמו.

ובאמת, למה יש לצפות אחרי מסכת ההתעללויות שעבר העיתון הזה? נדמה שהמשוואה של רוברט מקסוול יכולה להמחיש טוב מכול את הטרגדיה של מעריב. מקסוול הגיע, כבר באמצע שנות השמונים, "להציל את מעריב". הזרים לעיתון כסף גדול והכניס מכונות  חדישות. באותה עת התרוצצה הסיסמה "מקסוול, תקנה אותי", עד שהתגלה הפלופ הגדול לאחר מותו המסתורי ב-1991 כש "נפל" מהיאכטה שבבעלותו וכשנחשף עומק חובותיו הכבדים.

מאז, מה שקורה במעריב נראה, פעם אחר פעם, כמו שידור חוזר של פרשת מקסוול. שידור חוזר שבכל פעם מעמיק את החור השחור שאליו צונח העיתון. עושה רושם שבן צבי הגיע כדי לגמור את העבודה שהתחילו קודמיו. היום, יממה לאחר שהורה ועד העיתונאים לעורכים להפסיק להעסיק פרילאנסרים משום שאיש אינו ערב לכך ששכרם ישולם, כתבו לבן צבי עיתונאי מעריב מכתב אישי: 

"לפני שמונה חודשים קיבלנו אותך למעריב בזרועות פתוחות…לצד צער הפרידה מחברים רבים, שמחנו מהאפשרות שהצעת להמשך קיומו של מעריב.

סמכנו על ההבטחות שלך להמשך העסקתנו .. במשכורות הוגנות, במערכת שתמשיך לפעול בתל אביב, ועם מחויבות לניהול יחסי עבודה תקינים עם נציגינו וחתימה על הסכם קיבוצי חדש …לא עברו שמונה חודשים מיום כניסתך לעיתון, ואנחנו נאלצים לתהות האם טעינו בקבלת הפנים החמה שהצענו ובאמון שהענקנו לך. שלוש פעמים הלנת את שכרנו, שכרם של פרילנאסרים רבים לא שולם כלל בחודשים האחרונים, חלקים מהמערכת מועברים לירושלים מבלי שהעובדים יפוצו על כך, תנאי עבודה משתנים .. נציגינו נתקלים בחומות בצורות בניסיונותיהם לדבר עם ההנהלה ונגררים בעל כורחם פעם אחר פעם לבית הדין לעבודה .. הסכם קיבוצי חדש לא נראה באופק, ואתה עצמך לא חשבת אפילו פעם אחת לבוא ולדבר אתנו – לעודד, לתמוך, לענות לשאלות ולפרוס את חזונך.

בימים האחרונים… שמועות בבניין ובאתרי החדשות מספרות על תכניות התייעלות נוספות, על אפשרות של סגירת העיתון או מיזוגו הסופי עם מקור ראשון תוך פיטורים מסיביים בשני העיתונים, בניגוד להסכמים עליהם אתה חתום עמנו ובפני בית המשפט… אנחנו שומעים ממנהלינו שאין כסף לשלם לפרילנאסרים.. ושספק אם משכורות החודש ישולמו. בכל סבך השמועות הזה נפקד לגמרי מקומך כמו"ל וכעורך. גם עכשיו אתה לא מדבר עם עובדיך, לא מעדכן, לא תומך ולא מקשיב…"

במקביל נמסר מאיגוד העיתונאים כי הנהלת מעריב-מקור ראשון ניסתה למנוע מנציגי ארגון העיתונאים לקיים אסיפת עובדים במקור ראשון. מידיעה זו עולה, כי עובדי מקור ראשון חולקים עם עובדי מעריב את הדאגה והחשש לעתידם.