סוף עידן מעריב

התמונה הנשקפת ממעריב בחודשים האחרונים הולכת ומתקדרת. העיתון, שחדל מזמן להיות מעריב הוותיק והמוכר, פשט את צורתו והפך למין יצור כלאיים חסר יחוד ונטול אישיות משל עצמו. ידיעות ממוחזרות לעייפה מגלובס וממקור ראשון מאכלסות את אתר האינטרנט של העיתון שנדמה כי הדבר היחיד ששימר הוא את שמו NRG

Print Friendly

לאחר שנפרדו מרבים מעמיתיהם, מתפשטת שוב במסדרונות מעריב חרדה לעתיד העיתון משום שהכתובת על הקיר: אי תשלום שכר לפרילאנסרים, התעלמות מהסכמים ומהבטחות והעברה חד צדדית של מערכת מוסף סופשבוע לירושלים במין תהליך זוחל שכל כולו אומר דבר אחד: תם עידן מעריב. 

לפני פחות משנה, בערב ראש השנה, הפגינו נגד נוחי דנקנר. ועכשיו? (צילום: רפי מיכאלי)

לא זו בלבד ששלמה בן צבי , המו"ל החדש, לא הביא עימו בשורה, אלא שככל שהזמן נוקף, כך מתחזקת השמועה שמטרתו להביא למותו של העיתון – וזה עצוב. בבתים רבים היה מעריב, במשך שנים, העיתון הנקרא ביותר. עיתון ששמו הצביע על זקיפות קומה, מקצועיות, מארג מקורות וידע שנרקמו במשך שנים ונמחו כלא היו, עד שהפך מעריב לעיתון המרופט שמאבד את מעמדו ואת עוצמתו.

בעיקר, אפשר לומר היום, איבד מעריב את עצמו.

ובאמת, למה יש לצפות אחרי מסכת ההתעללויות שעבר העיתון הזה? נדמה שהמשוואה של רוברט מקסוול יכולה להמחיש טוב מכול את הטרגדיה של מעריב. מקסוול הגיע, כבר באמצע שנות השמונים, "להציל את מעריב". הזרים לעיתון כסף גדול והכניס מכונות  חדישות. באותה עת התרוצצה הסיסמה "מקסוול, תקנה אותי", עד שהתגלה הפלופ הגדול לאחר מותו המסתורי ב-1991 כש "נפל" מהיאכטה שבבעלותו וכשנחשף עומק חובותיו הכבדים.

מאז, מה שקורה במעריב נראה, פעם אחר פעם, כמו שידור חוזר של פרשת מקסוול. שידור חוזר שבכל פעם מעמיק את החור השחור שאליו צונח העיתון. עושה רושם שבן צבי הגיע כדי לגמור את העבודה שהתחילו קודמיו. היום, יממה לאחר שהורה ועד העיתונאים לעורכים להפסיק להעסיק פרילאנסרים משום שאיש אינו ערב לכך ששכרם ישולם, כתבו לבן צבי עיתונאי מעריב מכתב אישי: 


"לפני שמונה חודשים קיבלנו אותך למעריב בזרועות פתוחות…לצד צער הפרידה מחברים רבים, שמחנו מהאפשרות שהצעת להמשך קיומו של מעריב.

סמכנו על ההבטחות שלך להמשך העסקתנו .. במשכורות הוגנות, במערכת שתמשיך לפעול בתל אביב, ועם מחויבות לניהול יחסי עבודה תקינים עם נציגינו וחתימה על הסכם קיבוצי חדש …לא עברו שמונה חודשים מיום כניסתך לעיתון, ואנחנו נאלצים לתהות האם טעינו בקבלת הפנים החמה שהצענו ובאמון שהענקנו לך. שלוש פעמים הלנת את שכרנו, שכרם של פרילנאסרים רבים לא שולם כלל בחודשים האחרונים, חלקים מהמערכת מועברים לירושלים מבלי שהעובדים יפוצו על כך, תנאי עבודה משתנים .. נציגינו נתקלים בחומות בצורות בניסיונותיהם לדבר עם ההנהלה ונגררים בעל כורחם פעם אחר פעם לבית הדין לעבודה .. הסכם קיבוצי חדש לא נראה באופק, ואתה עצמך לא חשבת אפילו פעם אחת לבוא ולדבר אתנו – לעודד, לתמוך, לענות לשאלות ולפרוס את חזונך.

בימים האחרונים… שמועות בבניין ובאתרי החדשות מספרות על תכניות התייעלות נוספות, על אפשרות של סגירת העיתון או מיזוגו הסופי עם מקור ראשון תוך פיטורים מסיביים בשני העיתונים, בניגוד להסכמים עליהם אתה חתום עמנו ובפני בית המשפט… אנחנו שומעים ממנהלינו שאין כסף לשלם לפרילנאסרים.. ושספק אם משכורות החודש ישולמו. בכל סבך השמועות הזה נפקד לגמרי מקומך כמו"ל וכעורך. גם עכשיו אתה לא מדבר עם עובדיך, לא מעדכן, לא תומך ולא מקשיב…"

במקביל נמסר מאיגוד העיתונאים כי הנהלת מעריב-מקור ראשון ניסתה למנוע מנציגי ארגון העיתונאים לקיים אסיפת עובדים במקור ראשון. מידיעה זו עולה, כי עובדי מקור ראשון חולקים עם עובדי מעריב את הדאגה והחשש לעתידם.

Print Friendly

על אודות אורה עריף כץ

עיתונאית, ספרנית, מידענית, כותבת, מתמקדת בתקשורת, חקר תרבות ושאר ירקות. לבלוג שלי ב'רשימות' טחנות הרוח: https://ora21.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מדיה, מדיה בחדשות, פנאי, תקשורת-הון-שלטון, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על סוף עידן מעריב

  1. מאת צדוק התקוה‏:

    מעריב כנראה בסוף דרכו האמת שכך יהיה סופם של כל העיתונים המודפסים היום החדשות עוברות דרך האינטרנט וסמארטפונים כמובן כל המדיה אנשים הפסיקו לקנות עיתונים וזו האמת אין מה לעשות זהחלק מהקידמה

  2. מאת חנה גרוסברד‏:

    למה לא יוצג? מה המניע?

  3. מאת חנה גרוסברד‏:

    לא מסכימה כלל וכלל . אני ומשפחתי קוראים מעריב, עתון של כתבים ועיתונאים מעולים ..

  4. מאת רם‏:

    יש להפוך את מעריב לשבועון בדומה לסופהשבוע. אני קונה מעריב בסופש אחלה עיתון עדיף שיצא בסופש מאשר לא יצא בכלל

  5. מאת צדוק התקוה‏:

    אין מה לעשות עתונות [הניר] תעלם לאט לאט ותשאר עיתונות האנטרנט שהיא יותר מעודכנת ויותר מהירה לתגובות הקוראים וכמובן נחסוך ביערות הגשם בדרום אמריקה זו האמת העולם נכנס לעידן חדש לכולם יש אינטרנט אנשים הפסיקו לקנות עיתונים הינה קם מגפון וזו דוגמא לעשרות עיתוני אינטרנט שצצים זכות הקיום שלהם תהיה באיכות החדשות איכות הכותבים חופש כתיבה לכותבים וכמובן הבעת חופש הדעה שזה הדבר הכי חשוב לקורא עיתונט[כל הזכיות שמורות למילה הזוC] חחח

  6. מאת חגי קמרט‏:

    חבל על עיתון שכל כך אהבנו. אדם הולך בדרך כל בשר. כנראה שעיתון הולך בדרך כל נייר.

    חבל.