Skip to content

שלושת המופלאים של הרוק הישראלי

מופע האיחוד של "The Flying Baby" היה שיעור מאלף איך עושים רוקנ'רול אמיתי, מתובל בפירורי פולק ומעוטר בהרבה דיסטורשן. יובל אראל היה אמש (שישי) במועדון "בארבי" בת"א

שלושת המופלאים של הרוק הישראלי

מופע האיחוד של "The Flying Baby" היה שיעור מאלף איך עושים רוקנ'רול אמיתי, מתובל בפירורי פולק ומעוטר בהרבה דיסטורשן. יובל אראל היה אמש (שישי) במועדון "בארבי" בת"א

"הפליינג בייבי" הוא טריו שאין לו הרבה מה לחפש בישראל, אלא אם חבריו חייבים לנגב כל יום חומוס ביפו או לבקר פעם בשבוע ב"אוזן השלישית" ולבדוק מה חדש במוזיקה הישראלית העצמאית. מה שחוויתי אמש (שישי) במועדון "בארבי" בתל-אביב היה שיעור מאלף איך עושים רוקנ'רול אמיתי, מתובל בפירורי פולק ומעוטר בהרבה דיסטורשן. אחרי שציפינו למופע, הוא הגיע ובגדול: גבע אלון, גדי אלטמן ואיסר טננבאום הראו לקהל הישראלי מהיכן משתין הדג. נקודה.

בליגה הבינלאומית של הגדולים. "הפליינג בייבי". צילום: יובל אראל

הקהל שמילא את המועדון ידע את מילות השירים בעל פה וחש כאילו הוא נמצא בפגישת מחזור ראשונה של התיכון לאחר השחרור מהשירות הצבאי. השלישייה הזו – וגבע אלון בראשה, במיוחד כנגן הגיטרה הווירטואוז ומבצע השירים הכריזמטי – הוכיחה שהיא שייכת לליגה הבינלאומית של הגדולים. שעתיים תמימות שכללו 18 שירים משני אלבומי ההרכב וגם שיר חדש שהושק לפני מספר שבועות, היו אחת החוויות שעליהן ניתן לומר – מי שלא היה, הפסיד, ובגדול.

אינני מוצא מקום להמשיך בתיאור איזה שיר שרו ואיך שרו וניגנו, ואיך אלטמן הלא כל כך קטן דאג מעת לעת לדו-קרב גיטרות עם גבע. לא ארחיב על עבודת הקצב המצוינת של איסר. מצורף קטע וידיאו שצילמתי ואתם תשפטו.

"הפליינג בייבי" הוא טריו שאין לו הרבה מה לחפש בישראל, אלא אם חבריו חייבים לנגב כל יום חומוס ביפו או לבקר פעם בשבוע ב"אוזן השלישית" ולבדוק מה חדש במוזיקה הישראלית העצמאית. מה שחוויתי אמש (שישי) במועדון "בארבי" בתל-אביב היה שיעור מאלף איך עושים רוקנ'רול אמיתי, מתובל בפירורי פולק ומעוטר בהרבה דיסטורשן. אחרי שציפינו למופע, הוא הגיע ובגדול: גבע אלון, גדי אלטמן ואיסר טננבאום הראו לקהל הישראלי מהיכן משתין הדג. נקודה.

בליגה הבינלאומית של הגדולים. "הפליינג בייבי". צילום: יובל אראל

הקהל שמילא את המועדון ידע את מילות השירים בעל פה וחש כאילו הוא נמצא בפגישת מחזור ראשונה של התיכון לאחר השחרור מהשירות הצבאי. השלישייה הזו – וגבע אלון בראשה, במיוחד כנגן הגיטרה הווירטואוז ומבצע השירים הכריזמטי – הוכיחה שהיא שייכת לליגה הבינלאומית של הגדולים. שעתיים תמימות שכללו 18 שירים משני אלבומי ההרכב וגם שיר חדש שהושק לפני מספר שבועות, היו אחת החוויות שעליהן ניתן לומר – מי שלא היה, הפסיד, ובגדול.

אינני מוצא מקום להמשיך בתיאור איזה שיר שרו ואיך שרו וניגנו, ואיך אלטמן הלא כל כך קטן דאג מעת לעת לדו-קרב גיטרות עם גבע. לא ארחיב על עבודת הקצב המצוינת של איסר. מצורף קטע וידיאו שצילמתי ואתם תשפטו.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן