פרידה קאלו ברובד אחר – תערוכה של נשיות ונצחון הרוח

פרידה קאלו הייתה אשה חזקה. חיה את החיים למרות כל הקשיים והחוליים שליוו אותה, ידעה לשים את עצמה במרכז האמנות שלה, בלי פוטושופ וברוח התרבות המיסטית המקסיקנית. בעוצמתה וביצירתיות שלה היוותה גורם משפיע ומקור לחיקוי. הומאז' לעבודתה נחנך בגלריה בתיאטרון גבעתיים

Print Friendly

פרידה קאלו, מאת בתיה גזית

לא מימשה את האמהוּת. פרידה קאלו ריקה מבפנים, מאת בתיה גזית

פרידה קאלו, ציירת מקסיקנית, נולדה בשנת 1907 לאב יהודי, צלם ידוע, ואמא קתולית ממוצא אינדיאני ספרדי, שיצרו עבורה כר פורה להיות האשה שהייתה.

בילדותה חלתה קאלו במחלת הפוליו ואם לא די בכך, בגיל 18 נפגעה קשה בתאונת דרכים שריתקה אותה חולה ונכה למיטה חודשים  רבים, ללא מרפא.

פרידה קאלו הייתה אשה-אשה. חיה את החיים למרות כל הקשיים שליוו אותה, ידעה לשים את עצמה במרכז האמנות שלה, לצד סמלים רבים מהתרבות המיסטית המקסיקנית.

אשה מאוהבת, שנלחמה על כל רגע בחיים, וגם ויתרה על חלק מחייה כדי להיות נאהבת. בעלה, דייגו ריברה, מהאמנים המובילים בזמנו, היה מבוגר ממנה בעשרים שנה. נישואיהם היה סוערים, ושניהם ניהלו רומנים מחוץ לנישואים. קאלו אהבה גם נשים וגם גברים. קאלו מעולם לא הביאה ילד לעולם, והסיבות לכך נחלקות –יש מי שגורס כי היא בחרה לא ללדת על מנת לשמר את אהבת בעלה, ויש הטוענים כי כל נסיונותיה להרות כשלו. בכל מקרה, ברור כי העובדה שלא מימשה את האימהות גרמה לה צער רב.

כמו אמנים גדולים אחרים, גם קאלו הוכרה כציירת מחוננת רק לאחר מותה, בגיל 47 בלבד, ומאז ועד היום נחשבת כאמנית מובילה ברחבי העולם כולו, נכתבו עליה ספרים ועבודות רבות, ועל חייה אף צולם סרט קולנוע.

קאלו הרבתה לצייר את האני העצמי שלה מבלי רצון או צורך "להיות יפה" או "מוצלחת", והיתה ידועה
במראה הייחודי שלה – גבות מחוברות וחתימת שפם עדינה.

פרידה, עבודה של תמר נחשון

היא חקרה את זהותה על יתרונותיה וחסרונותיה ושיתפה בכך את הצופים ביצירותיה. השתמשה בצבעים עזים, ובעיקר דיוקנאות עצמיים, עטורים בסמלים של התרבות המקסיקנית, הרוחנית, וגם סמלים שיהא יצרה – למשל – ציפור יונק הדבש , שנחשב סמל לאהבה וזוגיות, צוייר על ידה מת, בשרשרת קוצים התלויה על צווארה כסמל לקשיים באהבתו של ריברה אליה (או להיפך).

פרידה על פי רבקה אייזנשטאדט

פרידה על פי רבקה אייזנשטאדט

ציוריה מהווים מייצג לאמנות המקסיקנית המודרנית בשילוב הסגנון האתני-התרבותי של מקסיקו, בשילוב חיבוטי הנפש ויסוריי הגוף שלה עצמה.

פרידה קאלו על פי תמי רכטר

פרידה קאלו על פי תמי רכטר

יהיו מי שיכנו אותה "פמיניסטית", אם כי ייתכן שהפמיניסטיות עלולות להתנגד לכך.

במהלך חודש יולי תתקיים בגלריה העליונה בתיאטרון גבעתיים תערוכת מחווה לחייה וליצירתה של פרידה קאלו. אוצרת התערוכה, איילת אמוראי-בירן, עוסקת כבר שנים בנשיות, מיסטיקה, העצמה נשית וההשפעה של הנשיות על האמנות המודרנית. זוהי התערוכה השנייה בסדרה של אמנים יוצרים בהשראת אמנים אחרים. אירוע הפתיחה התקיים בהשתתפות קהל רב ביום חמישי שעבר.

תמצית התערוכה נובעת מאישיותה ויצירתה של פרידה קאלו, כפי שתיארה דר' גנית  אנקורי בהקדמה לביוגרפיה שלה משנת 2003:

 "…קאלו הסתתרה במהלך חייה מאחורי מסכות רבות. כאשתו הקטנה של הצייר המפורסם דיייגו ריברה, כציירת חובבנית ונאיבית וכמקסיקנית טיפוסית, אך מתחת לחזות זו הסתתרה אישיות מורכבת בהרבה. התבוננות מעמיקה ומשולבת בציוריה וביומניה של קאלו, מאפשרת להסיר את המסכות ולחשוף את המשמעויות המורכבות והמרתקות של האמנית, כתביה וסיפור חייה. פרידה קאלו הקדימה את זמנה. ביצירתה היא עסקה בפוליטיקה של זהויות, במגדר וברב-תרבותיות, שנים לפני שמושגים אלה הפכו למילות צופן שכיחות ואופנתיות. היא
הבינה בטרם עת שהזהות איננה קבועה, אלא משתנה, מומצאת חמקמקה ורבת פנים. באמצעות
אמנותה היא הציגה עצמה כיישות מתהווה, רבת רבדים ועתירת סתירות, כגוף וכנפש, כבת
של מהגר יהודי, כצבי פצוע וכאלה ההינדואית פרווטי…"

פרידה - מחווה של תמנע מוסט

פרידה - מחווה של תמנע מוסט

בתערוכה "רובד אחר" מתחקים אחד עשר אמנים ישראלים, רובן נשים, ביצירות ציור, צילום, פיסול
ווידאו, להיבטים השונים של יצירתה, כפי שהם רואים אותה בעיניהם.

במרכז התערוכה בולטת עבודתה של רבקה אייזנשטאדט, ציור גדל ממדים בצבע אדום לוהט המכיל דיוקנאות קטנים של קאלו, ומסביב סמלים רבים בהם השתמשה קאלו ביצירותיה השונות – יונק הדבש, ציפור גן עדן, קונכיות, קוף, וגם התסכול של קאלו שלא יכלה ללדת בא לידי ביטוי בציור המעניין הזה.

לצידה, יצירות של אחותה, מטפלת באמנות, תמר דן, שציירה את דמותה של קאלו כיוצאת מן הסירים (או אולי
כלואה בין הסירים…) סוג של דיוקן עצמי של אמא ל-7 ילדים המנסה למצוא בציור חלון לנפש. לדבריה "קאלו טיפלה בעצמה באמנות, ולא התביישה לשים את האני העצמי שלה במרכז היצירה".

תמר דן - השתקפות בין הסירים

תמר דן - השתקפות בין הסירים

שתי פסיכולוגיות מציגות בתערוכה – תמר רכטר ותמי נחשון יצרו דיוקנאות עצמיים ברוח יצירותיה של קאלו. תמר רכטר ציירה דיוקן עצמי יפהפה, שמשקף את מה שמרגישים ולא את מה שרואים. עבודתה של תמר נחשון כוללת פוטו-קולאז' שנוצר במיוחד לתערוכה זו ובו דימויים רבים מיצירתה של פרידה קאלו עם דיוקנאות עצמיים שלה המורכבים מהשתקפויות של אובייקטים בתוך ציוריה של קאלו בפניה של האמנית. מרתק.

מחווה לפרידה קאלו מאת ציפורה רונן ז"ל

מחווה לפרידה קאלו מאת ציפורה רונן ז"ל

ציפורה רונן ז"ל, ילידת מקסיקו, ואיתי אלטשולר (יבדל"א) ששהה במקסיקו תקופה ארוכה, יצרו ציורים עזים בצבעם, ומתכתבים עם יצירותיה החושניות של קאלו ושל יוצרים מקסיקאים נוספים, במבט ובצבע ששייך למקסיקו המיסטית, הרוחנית.

בתיה גזית, שכאשר התאלמנה חיפשה מקור לשמחה ותשוקה לחיים, כמו קאלו, מצאה כלי ביטוי בפסליה הצבעוניים והמרגשים ובדמויות שנראות כאילו נלקחו מציוריה של קאלו.

שני צלמים מציגים בתערוכה: עידו רוזנטל, צלם ותיק שזו התערוכה הראשונה שלו, מציג צילום יפהפה של שחקנית/אשה הכרוכה על סולם. אנחנו רואים רק את גבה, היא משתמשת בסולם כאילו כדי לטפס עליו,  אך למעשה היא תקועה במקום ללא יכולת תזוזה. רוזנטל מעיד על עבודתו שהוא "תופש אנשים כשהם לא מוכנים ולא מודעים, וכך הוא מחפש את הזהות שמתחת למסכות. בדיוק כמו פרידה".

עבודה של רנטה ריבלין-גל

פרידה - מחווה מאת איתי אלטשולר

פרידה - מחווה מאת איתי אלטשולר

לרנטה ריבקין-גל יש אוסף יפה של צילומים העוסקים בנושא הגוף, שלמותו או מוגבלויותיו ("חרדה קיומית") בהקשר לאידיאל היופי באמנות ובדיוקן הנשי, לפעמים בעירום כזה או אחר, המתכתב עם הדיוקן העצמי של פרידה קאלו. ריבקין-גל אומרת שהיא חשה בעצמה את החשש "שכל יום יכול לקרות לנו משהו" ומרגישה מחוברת "לנשיות של פרידה ולסבלות הגוף שלה".

תמנע מוסט, גם ציירת וגם משוררת, אמנית בדיו צבעוני ומביעה ביצירותיה את היסוד המיסטי וההיבטים
השונים של הנשיות: מצד אחד האשה הרוחנית, הנביאה, ומנגד – האשה החושנית, הארצית, המניפולטיבית. לדבריה, "כמו פרידה, גם היא מתארת נשים רבות פנים, יצריות וחזקות, עם עוצמה רוחנית". ביצירותיה הנשים הן במרכז, ודמויות גבריות נמצאות ברקע וכמעט ולא מורגשות.

שתי נשים צעירות כבשו את ליבי, אחת בהומור שביצירתה והשנייה ברצינותה.

תמר בנין, מאפרת במקצועה, וסטודנטית לאמנות, מספרת שתערוכה של קאלו לפני כעשר שנים גרמה לה לדמעות. כשביקשו ממנה לבצע הומאז' לאמן, "היה לי ברור שזה יהיה על פרידה. אני פשוט אוהבת אותה". בנין יצרה וידאו מקסים בו היא מצלמת את עצמה בביתה, בפעולה הכי פשוטה של ביס בלחם עם גבינה היוצר שפם ומיקום מתחת לאגרטל פרחים מעל ראשה כך שנוצר פורטרט היתולי כהומאז' אמיתי לאחת התמונות היותר מפורסמות של קאלו. כמובן, את הסרטון פותחת תמר בנין במריטת גבות, גם כאן, הרמז מאוד ברור.

עבודה של רעות טרוים

עבודה של רעות טרוים

רעות טרוים, הצעירה שבחבורה, סיימה בשנה שעברה לימודים בבצלאל ועוסקת באמנות בזכוכית ותכשיטים. בתערוכה זו מוצגות מספר עבודות שלה, יוצאות דופן בעדינותן ובייחודן. ברישומיה מציגה טרוים טכניקה מעורבת של עט ועיפרון היוצרים משחק של דו-ממד ותלת-ממד מרתקים בעדינותם. בפסליה הקטנים והעדינים העשויים זכוכית היא מדמה את השלד השברירי של הגוף, סגור בתוך קופסה – ספק כלוא ספק מוגן. לשאלתי כיצד היא מתחברת ליצירתה של קאלו ענתה בחיוך: "אני מתעסקת בעוצמה כמו פרידה. מתחברת לעולם הפנימי ולדימויי הגוף, וזאת מבלי להתבייש להיות במרכז".

 התערוכה תינעל ב-27.7.13. מומלצת בחום לאוהבי פרידה קאלו, ולחובבי אמנות נשית ועוצמתית.

הגלריה העליונה, של תיאטרון גבעתיים, רחוב רמז 40, פתוח מידי יום בין 10.00 – 17.00 ובשעות המופעים.

[related-posts title="כתבות נוספות"]

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה אהבה וזוגיות, ד, יחסים, נשים, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על פרידה קאלו ברובד אחר – תערוכה של נשיות ונצחון הרוח

  1. מאת ענת מנדל‏:

    תודה לך יערית :)

  2. מאת יערית‏:

    פרידה קאלו – אמנית מופלאה ואישה מעוררת השראה.
    מהכתוב ומהמצולם (כי טרם ביקרתי בתערוכה) הדבר ניכר גם ביצירות להן היא שמשה השראה.
    תודה על ההמלצה ועל ההסברים המחכימים.