Skip to content

קליף ביום וקליף בליל, וקליף הוא מלך ישראל

אנרגטי כמו מיק ג'אגר, קופצני כמו רקדן משופשף וג'נטלמן כמו שאביר בריטי יכול להיות, כך קליף ריצ'ארד, שבגיל 73 העניק לקהל הרב באולם נוקיה בתל-אביב מסיבת ריקודים בלתי נשכחת. יובל אראל לא רצה שהחגיגה תיגמר
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
אין רגע דל. צילום: יובל אראל

אלביס פרסלי או קליף ריצ'ארד, מכבי או הפועל, עפרה חזה או ירדנה ארזי. כך ניתן לתאר ולחוש את המרחק הרב שבין שני קטבים מוזיקאלים שחצו מחנות מעריצים משנות השישים והלאה. אז, בתחילת הקריירה שלו, קליף ריצ'ארד היווה את התשובה של בריטניה לאלביס פרסלי האגדי וכל שיר שלו שודר ברדיו בסמיכות לשיר של אלביס.

סר קליף ריצ'ארד הוא אליל הרוק הראשון שקיבל ממלכת אנגליה את תואר האבירות. מדובר בסוג של פיטר פן, צעיר נצחי. כבר למעלה מחמישה עשורים הוא מופיע, מקליט ומשיק אלבומים, 57 במספר, הכוללים 134 להיטים שכבשו את מצעדי הפזמונים ברחבי העולם. לבחור הזה יש רומן מיוחד עם ישראל. כבר בשנת 1963 הוא הופיע כאן לראשונה, באולם קולנוע תל אביב, מאז הוא חוזר לא פעם ולא פעמיים לארצנו.

פוזות של כוכב רוקנ'רול אמיתי. צילום: יובלאראל

ההערצה המקומית לקליף ריצ'ארד אפילו הונצחה על ידי יורם טהר-לב, שכתב את מילות השיר "ישנן בנות": "ישנן בנות ישנן בנות, שמשתגעות ממש על קליף, ולא רוצות הן שום תחליף, רק קליף ביום וקליף בליל, וקליף הוא מלך ישראל…"

אז מה היה לנו בחמישי בערב בהיכל נוקיה בתל-אביב? קהל מעריצות ומעריצים, רבים כאלה שפיזזו בשנות השישים במסיבות סלוניות, כך קרו לזה אז. היום, חלקם פוליטיקאים ידועים, כוכבי זמר ותיקים ואנשי הון שלטון. בכלל, הקהל היה מגוון וססגוני. אחד הגיע במיוחד מאילת וסיפר שהוא גאה לאחוז בכל האלבומים, התקליטים, הקלטות והתקליטורים של קליף. אני רואה אישה במיטב שנותיה, לבושה בהידור, נושאת מוט עם שלט משל הייתה צעירה בהפגנת צדק חברתי. גם זרי פרחים מצאו את מקומם היישר לבמה.

קליף כבר לא ילד, ליתר דיוק הוא יחגוג בסוף הקיץ את יום הולדתו ה- 73, אבל למה לעניינים פעוטים כמו ותק וגיל לפגוע בחגיגה שלו? אנרגטי לא פחות ממיק ג'אגר, קופצני כמו רקדן משופשף וג'נטלמן  כמו שסר בריטי יכול להיות, כך קליף, עולה לבמה כמה דקות לאחר השעה תשע בערב בחליפה כהה ונוצצת, פוצח בסדרת להיטים ומראה לכולם שאצלנו אין רגע דל. לא עומד במקום, לא עוצר לשניה, תזזית אנרגטית מלאה בפוזות של כוכב רוקנ'רול אמיתי, ידיים למעלה, רגליים מעכסות, גו חמקמק ומתפתל, ממש כמו חתול המהדס בין הנגנים על הבמה, משתדל לא לעצור, להגיע לכל פינות הבמה, לא לקפח את הקהל באגפים.

הלהיטים רודפים זה את זה, הנה הוא מבצע את  I Could Easily Fall In Love With You, ורגע אחרי הוא כבר בתקופה אחרת עם Livin' Doll, הוא מזגזג בין התקופות השונות בקריירה שלו ובין הלהיטים הרבים.

כך חולפת לה השעה הראשונה והוא יוצא להפסקה, עניין שכבר נשכח ממני לחלוטין. מתי בפעם האחרונה קיבלנו הפסקה במופע מוזיקאלי או בהצגת תיאטרון? אולי זה הנימוס הבריטי, אולי זה תרגיל של ההפקה לשלוח את הצופים למזנונים ובעיקר לדוכני התקליטים והמזכרות, ואולי סתם הפסקת ריקון שלפוחית למתקשים, קהל לא צעיר במיוחד כבר אמרתי?

רגעים של אושר. צילום: יובל אראל

והנה הוא, האביר הבריטי, מגיח בשנית על הבמה, הפעם עם ג'ינס כחול, חולצה שחורה ובלייזר אדמוני, ונעלי ספורט אדומות הי, זה נראה לי קצת שנות השמונים, אף אחד לא עדכן אותו לגבי התאריך?

אבל קליף ממשיך לקפוץ, הוא יורה להיטים, אני שומע את Congratulations, ואחר כך  את Devil Woman, ומיד בהמשך את The Young Ones. קליף מצליח לשלב בין להיטי רחבת הריקודים לבין בלדות בנוסח ריקודי סלואו. הקהל לא נותר חייב, ההמון מצטרף בשירה, כמעט אין שיר שלא יודעים את מילותיו, הכל מוכר, הכל בהיר ונהיר, הזדמנות פז שמי יודע מתי תחזור לרגעים כאלו של אושר.

אחרי שעתיים תמימות של שטף להיטים בלתי פוסק, המופע מגיע לסיומו, אבל לא. קליף והנגנים מלאי אנרגיות, פוצחים בשרשרת להיטי ריקוד משנות השישים המוקדמות. עכשיו באמת המופע מסתיים ופשוט קשה, קשה לצאת החוצה, רוצים עוד!

מי שרוצה עוד ומי שלא השיג כרטיסים למופע הראשון, יכול להספיק לרכוש כרטיסים לסיבוב השני, שיתקיים באותו מקום במוצאי שבת.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן