[rating=4]

הסרט "ריאליטי" אמנם זכה בפרס הגדול של חבר השופטים בפסטיבל קאן 2012, אבל אל תאמינו למה שכתוב על הפוסטר: הסרט החדש של מתאו גארונה, לא "מצחיק מאוד", ואין לו כוונה להיות "בנוסח פליני". אם כבר, "ריאליטי" מעוגן בריאליזם החריף של ויטוריו דה סיקה, בשילוב תנועות המצלמה המרשימות של פרנסיס פורד קופולה. זהו מבט אכזרי, כן, כואב ומוקפד ביותר על אדם מן השורה, שעובר משבר מאוד מודרני בתוך חיים פשוטים למדי.

לוצ'יאנו (אניאלו ארנה) הוא מוכר דגים בכיכר יפהפייה בשכונה של מעמד פועלים בנאפולי. יש לו זוג ילדות צעירות; יחד עם אשתו מריה (לורדנה סימולי) ועמית בשם מיקלה (ננדו פאונה) הוא משלים הכנסה מהונאה קטנה המקדמת מכירות של מכשירי מטבח. אין פה פשע מאורגן, וגם אף אחד לא ממש נפגע מהמזימה, אבל זה משמש לו כתוספת של כמה שטרות מזומנים לחייו הצנועים. במהותו של דבר, הוא מרוצה מהחיים, אם כי סצנת הפתיחה המרהיבה מרמזת שהוא מתוסכל, וכי פעם חלם להיות בדרן.

יום אחד בנותיו מזעיקות אותו לקניון העירוני. תוכנית המציאות בטלוויזיה, "האח הגדול" בגרסתה האיטלקית, עושה אודישנים לעונה הבאה. משפחתו מתעקשת שהוא יגיע מהר כדי להיבחן. הוא מגיע, ומאותו רגע חייו משתנים לנצח, אך לא בדרך שניתן לחזותם.

גארונה הוא במאי חשוב מאוד בדורנו. סרטו הקודם, "גומורה", היה אחד הסרטים הטובים ביותר שהוקרנו בארץ בשנת 2008. העלילה הרחבה עסקה במבט מציאותי על הפשע המאורגן באזור נאפולי, ונחשב כסרט המאפיה המציאותי ביותר שנעשה אי פעם.

x

"ריאליטי" הרבה יותר מאופק, ובשל כך עוסק באבחון דמותו של הגיבור; אבל גארונה מצלם זאת כסרט אפי, עם מנופי מצלמה אדירים, שימוש במסוק, או תחבולות צילום בתנועה אחרות אשר לוכדות את היופי המדהים אך הבלוי, הקרוע והעמוס של דרום איטליה, הנחשב איזור מרוחק מאוד ממה שרואים התיירים המגיעים לרומא או לטוסקנה.

לא זכור לי אף סרט מהשנים האחרונות, שבו הבמאי הניע את המצלמה כל כך הרבה ובאופן כה עדין ומלכותי; נוסף על כך, המצלמה כמעט שאינה סטטית. גארונה מעדיף לצלם מכיוון שמאל לימין, ומלמעלה למטה, המזכיר את סגנונו של קופולה, וכך חושף טיפין טיפין פינות ארכיטקטוניות מוסתרות של מבנים עתיקים, פרצופים איטלקים מקומטים או אנשים העוסקים בחיי היומיום. שחקני הרחוב שלו נראים כשחקנים מקצועיים – הם אמינים בכל מבט, והתוצאה היא כאילו אנו מתבוננים בדמויות מתוך סרט דוקומנטרי, הבנוי במסגרת מבוקרת לחלוטין ומצוחצחת למשעי.

אבל הסיפור האמיתי והלא ייאמן הוא כוכב הסרט, אניאלו ארנה, אסיר עולם, שיושב בכלא האיטלקי כבר 22 שנה. באחד הראיונות שנתן הבמאי גארונה הוא סיפר: "כשהוא היה בן 20, ארנה היה מעורב במלחמת כנופיות של הקאמורה, אחד מפלגי המאפיה האיטלקית, של נאפולי, והרג שלושה חברי כנופיה יריבה". גארונה השיג את אישור השב"ס האיטלקי, וגייס את ארנה לצורך צילומי הסרט.

מי ששואל למה גארונה בחר דווקא בארנה, שזה תפקידו הראשון בקולנוע, לגלם את הגיבור לוצ'יאנו, מקבל את התשובה בגוף הסרט: ארנה הוא עילוי. תפקידו המסובך עשוי להרוס קריירות של שחקנים מנוסים ביותר, אבל ארנה טבעי לחלוטין בדמותו ולא מפסיק למשוך את אהדת הצופים. יש לו כריזמה טבעית מבלי שמץ של ראוותנות. די בטוח שעוד נראה הרבה ממנו בעתיד.

הסרט "ריאליטי" הוא לא סאטירה על תוכניות "ריאליטי" בטלוויזיה, ואם זה מה שאתם מחפשים – זה לא הסרט הנכון. הוא אפילו לא סאטירה (למרות השיווק הלקוי) ובהחלט אינו קומדיה. זוהי בחינה עצובה של משמעות החלומות בחיי היומיום העכשוויים, וזה נהדר. אני מתכנן לעקוב אחרי הקריירה של גארונה באדיקות, ואני מודה לו על כך שסרטיו כה מדויקים.