Skip to content

משאל עם, ראו ערך ירייה ברגל

ביהודה ובשומרון, שטחים שבהם לא מיושם או מפוקח החוק הישראלי – כפי שקבע מבקר המדינה, אין מקום למשאל עם, אלא אם תכליתו הוא להאריך את חייה של הקואליציה הקיימת. לעומת זאת, רמת הגולן סופחה לישראל על פי החוק. אבל חוק ישראלי לא מחייב אף מדינה בעולם, ומועצת הביטחון קבעה חד משמעית שאין בסיס לסיפוח
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

ישראל נמנית עם המדינות שאין בהן משאלי עם, בניגוד לשווייץ למשל, בה רווח משאל עם – עד שלעתים נראה שהם יתשאלו גם לגבי הגודל של החורים בגבינת אמנטל. עם זאת, ניתן להביא נושאים חשובים למשאלי עם בארץ, כאשר הסוגיה עולה בקנה אחד הן עם החוק הישראלי והן עם החוק הבינלאומי. יהודה ושומרון לא נמנים עם קטגוריה זאת. שטחי איו"ש כבושים מכורח מלחמה, אבל אינם חלק ממדינת ישראל.

הבאת הסכם שלום בפני הכנסת הוא דבר אחד, אך הבאתו בפני העם הוא דבר אחר. מה לעם ולהסכם עם הפלסטינאים על שטח שהוא לא שלו, גם אליבא של כל ממשלות ישראל. האם החוק הישראלי מעולם לא הוחל עליהם? העובדה שנשיא המדינה, בריאיון עם רשת טלוויזיה אמריקנית, תמך במשאל עם – אינו פסק הלכה. חבל שהיועץ המשפטי של הנשיא לא השכילו בסוגיה זאת.

משאל עם כחלק מחוק יסוד

דנה בלאנדר ("המכון הישראלי לדמוקרטיה", 24 ביולי, 2013), כותבת בין השאר: "… בהקשר זה יש לציין, כי "חוק משאל עם" כבר אושר בכנסת הקודמת. לפי החוק, הממשלה לא תחתום ולא תאשרר הסכם ולא תקבל החלטה שמשמעותם היא שהמשפט, השיפוט והמִנהל של מדינת ישראל לא יחולו על שטח, אלא אם כן ההסכם או ההחלטה אושרו בכנסת ברוב חבריה ובמשאל עם. על הפרק עומד עכשיו הדיון האם להפוך חוק זה לחוק יסוד. זה המקום להזכיר שבטרם נחקק "חוק משאל עם" כתיקון לחוק סדרי השלטון והמשפט (ביטול החלת המשפט, השיפוט והמינהל) התשנ"ט-1999, נאמר בחוק כי יש לעגן את משאל העם בחוק יסוד (סעיף 4 לחוק המקורי). תיקוני החקיקה שהתקבלו בכנסת הקודמת מסמסו את רעיון חקיקת החוק כחוק יסוד.נוסח החוק כפי שהוא מנוסח (שורה של תיקוני "הגייה" לחוקי הבחירות לכנסת) אינו יכול להפוך לחוק יסוד בספר החוקים של מדינת ישראל. יתרה מכך, חקיקת חוק יסוד אשר יטמיע את מנגנון משאל העם בארגז הכלים החוקתי של הדמוקרטיה הישראלית אינה עניין ל"חקיקת בזק", אלא לדיון ציבורי מעמיק וענייני".

פרשנים כבר ציינו, כי רעיון הצעת החוק של משאל עם נועד כדי לאפשר לנפתלי בנט ולמפלגתו, "הבית היהודי", להמשיך לשבת בממשלה, בתקווה כי מן המו"מ עם הפלסטינאים לא ייצא דבר, ברוח התקדימים עד כה, והקואליציה תשמור על נשמתה בטהרה. העובדה שראש הממשלה תומך נמרץ בהצעה זו, ובהבאתה בהקדם בפני בית הנבחרים שלנו, מלמדת יותר על נימוקים לטנטיים שלו, אפשר אפלים, מאשר על הצורך בחוק כזה. אם הוא רוצה ב"אמת ובתמים" להגיע להסכם שלום עם הפלסטינאים, עליו לחתוך את העניינים מה שיותר מוקדם – אצלנו ולא אצלם. פירוש הדבר לתת ל"בית היהודי" ללכת, ולהביא במקומו את "העבודה" ואפשר את "ש"ס", ומובטחת לו תמיכה רחבה בהסכם שלום. זאת, גם אם בקרב מפלגתו תהיה התנגדות, כפי שהייתה בהסכמי "קמפ דיוויד" לגבי סיני. גם מבחינתו של ראש הממשלה, שהכיסא כה חשוב לו, זהו רגע קוניונקטוראלי. מי שיצא נשכר זה לא הליכוד, שסביר להניח יתפרק, אלא בנימין נתניהו – האישיות. הוא ה-Ticket של הליכוד ולא ציפי חוטובלי, זאב אלקין, אופיר אקוניס או דני דנון, שייעלמו מן האופק המדיני. משאל העם הטוב ביותר הוא בחירות, ונראה את הח"כים האלו שורדים אותן. נתניהו לא זקוק למשאל עם, הכנסת תתמוך בו במהלך מדיני. לפיכך, הזריזות שאותה מגלה ראש הממשלה בעניין הצעת חוק למשאל עם מדיפה ריח לא טוב, בלשון המעטה. משאל העם במקרה זה, לא יקרב הסכם, אלא עלול לחבל בו.

מזרח ירושלים – סיפור בפני עצמו

אם בהסכם שלום, השכונות הערביות בירושלים ובסביבותיה תועברנה לידי הפלסטינאים, יש מקום למשאל, ולו רק לגבי סעיף זה בהסכם. מזרח ירושלים סופחה על ידי ישראל ותושביה, גרידא, אזרחי ישראל. העולם לא מכיר בסיפוח, אבל עסקינן במשאל העם. אם כך לגבי מזרח ירושלים, על אחת כמה וכמה שהדבר חל על רמת הגולן. חוק רמת הגולן, התשמ"ב-1981 הוא חוק שחוקקה הכנסת ב-14 בדצמבר, 1981. בחוק נקבע, כי "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בשטח רמת הגלן. החוק שהביא לסיומן 14 שנים של ממשל צבאי ברמת הגולן, הוא אחד משני חוקים בהם ניסתה מדינת ישראל לקבוע בעצמה את גבולותיה משמעותו המשפטית של החוק נתונה במחלוקת בקרב מומחי משפט בישראל. בתגובה לחוק קיבלה מועצת הביטחון את החלטה 497 שקבעה כי לסיפוח אין שום משמעות מבחינה בינלאומית" (על פי ויקיפדיה).

לעגה ההיסטוריה, שדווקא בנושא החזרת רמת הגולן, תושבי ישראל התאחדו יחד, יותר מאשר כל הסכם שלום עם הפלסטינאים. כמה ראשי ממשלות, כולל נתניהו, ניהלו משא ומתן בנושא שהגיע לסף הסכם. במכלול הזה, כפי שקורה לעתים בנושאים מדיניים, חבויים נימוקים לאו דווקא מעשיים, אלא היסטוריים, דתיים ואף מיסטיים. יהודה ושומרון נחשבים אצל המתנחלים ותומכיהם כחלק מארץ ישראל, ואילו הגולן לא. יש אף כאלו שעדיין טוענים, שגם השטחים וגם הגולן חשובים לביטחון ישראל – אך נימוקים אלה מופרכים.גם יהודה ושומרון וגם רמת הגולן אינם ערובה לביטחון ישראל ולא יגנו עליה. להיפך, הם מעמסה ביטחונית וכלכלית, וראינו זאת בין היתר במלחמת יום הכיפורים. כיום בעידן הטילים זה הזוי.

סוריה תדרוש את הגולן עם אסד או בלעדיו

העובדה שהעולם היה יותר סובלני וסבלני לגבי הכיבוש של הגולן מאשר בנושא הפלסטינאי, היה קשור בראש וראשונה בשליטי סוריה, אסד האב והבן, ובאליטה העלאווית השולטת. לאסד האב, שהיה מדינאי חכם ומחושב, לא בער הגולן. הוא שמר את השקט על גבול סוריה וישראל והיה לו "שליח מצווה" בחיזבאללה. השליטה בלבנון הייתה בעדיפות ראשונה בהשוואה לגולן, ששעתו יגיע. אשר למערב, מבחינתו תשומת הלב הופנתה בראש וראשונה בצורך הדחוף יותר לתת לפלסטינאים מדינה משלהם. רמת הגולן היא רק חלק קטן מסוריה. באחרונה, נוסף גורם חדש, והוא מלחמת האזרחים בסוריה שהקץ לה עוד דחוף יותר מאשר סוגיית רמת הגולן. אבל יבוא היום, ובמקרה הרע, זו תהיה מדינה ג'יהאדיסטית – גרועה מעזה, ובמקרה הטוב והדמיוני כמעט, תקום ממשלה פרו מערבית בדמשק – ואף זו תבקש להחזיר לעצמה את הגולן שנכבש ממנה על ידי ישראל.

העולם לא יוכל לעמוד מנגד, ואירופה וגם ארצות הברית ייכנסו לתמונה. או אז יהיה מקום לערוך משאל עם לגבי החזרת שטח שישראל סיפחה. משום כך, אם כבר הנושא של משאל עם הועלה, מן הראוי לתת את הדעת על משמעות רמת הגולן. אחרת, שוב נעמוד בפני מציאות שלא חזינו, כמו החלטת האיחוד האירופי להחרים  מוצרים משטחי יהודה ושומרון. בבוא היום, החרם אמנם לא יחול על הצימרים ברמה עבור ישראליים, אבל הוא יחול על יקבי הגולן המשובחים וכל המוצרים האחרים שהרמה מייצרת, ואפשר שגם לגבי מפעלים הקשורים בצורה עקיפה בתעשייה בגולן. בסופו של יום, דגלנו לא יינשא ברמה, אך קודם לכן יש לשאת ברמה את דגלה של המדינה היהודית, יהודית ולא דו-לאומית. לזה לא דרוש משאל עם, אלא החלטה של הממשלה שתגיע לאישור הכנסת.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן