אחרי יום שידורים ארוך מברצלונה וקצת מהמכביה, מפתיע אותנו הערוץ הראשון עם סרט דוקו. ועל החברה החרדית דווקא. ב"בת מלך", במסגרת "הסיפור האמיתי", נערות חרדיות מדברות בגילוי לב על משיכה מינית. זה שונה? זה יוצא דופן? חרדים שאינם צופים בטלוויזיה אך מסכימים שיצלמו אותם. נשים חרדיות שמגדלות עשרה, 12, 14 ילדים, מספרות הכל, או כמעט הכל, על חייהן, על הריונות ולידות, האם מותר או לא, שהבעל יהיה נוכח בלידה (לפחות לפני הטלוויזיה, נמסר שהרב אמר שרצוי שלא).

"בת מלך" הוא מסמך מרתק על החברה החרדית, מקרב, מוכיח שהחברה החרדית היא שונה, אבל דומה לזו שלנו. לכולנו יש יצרים אנושיים, כולנו רוצים להיות יפים, לחיות טוב ולהיות מאושרים. גם אם אמות המידה והכללים שונים, המטרות דומות. אנחנו מאושרים כשהחברה נותנת לנו אישור לאושר. בחברה החרדית, זה, בין השאר, כשנולדים ילדים. ילד אחר  ילד אחר ילד. יפים, חכמים, תלמידים של בית רבם.

אצלנו זה אולי מורכב יותר, אבל גם אנחנו נמדדים בלי הפסקה, וגם אנחנו מאושרים כשהחברה שלנו נותנת לנו להבין שאנחנו ממלאים את הציפיות מאתנו.

בסרט של שרי מקובר בליקוב ואורה מימון פילבסקי נשים וגברים חרדים מדברים על שוביניזם. הגבר מסביר מדוע לגבר מותר להסתכל על נשים אחרות, וללכת איתן, ולאישה אסור להסתכל על גברים זרים. אשתו היפהפיה עומדת לידו. דוגמנית, קרא לה צעיר חילוני רגע קודם, והם מתמוגגים. מדברים על הבגדים שהיא קונה בקניון רמת אביב ובכיכר המדינה בתל-אביב. גם היא רוצה להיות יפה, מאושרת ונאהבת. גם הנערה היפהפיה, שהייתה נשואה חצי שנה והתגרשה, היא חלק מהחברה הזאת. והיא דווקא בתה של מדריכת כלות. זה לא ממש סיפור מקובל בחברה החרדית, ועוד יותר לא מקובל, שקיבלו אותה חזרה הביתה בזרועות פתוחות ועוד מספרים על זה בטלוויזיה.

 אבל אולי זה אפשרי כיוון שמדובר בחרדים אנגלוסקסים. יש סוגים רבים של חרדים, רוצה סרט הדוקו הזה להגיד. כולם נזהרים בכבוד האלוהים, מצייתים לכללים, אבל כולם רוצים לחיות, להיות נאהבים ורצויים. להצליח. נשמע מוכר? השאלה הנשאלת, מדוע עכשיו? האם החרדים רוצים להראות ל'יש עתיד' שגם הם בני אדם? מוכנים לחשוף את עצמם כפי שלא נחשפו מעולם? רוצים להראות שבסך הכל, הם ממש לא שונים מאתנו?