"רק אלוהים סולח": ריאן גוסלינג מתבזה בסרט בלתי נסלח

אפילו אלוהים לא יסלח ליוצרי הזוועתון, שמתיימר להיות "מעוצב" ו"אמנותי". כוכב העל ריאן גוסלינג, שפרש ממשחק אחרי צילומי הסרט, נראה אבוד וסהרורי, והיחידה שמחיה את העלילה היא קריסטין סקוט תומאס, שמעשנת כמו קטר, מקללת כמו זהבי עצבני וזורקת השמצות גזעניות

Print Friendly

[rating=2]

אפילו אלוהים יתקשה לסלוח לסרט הפסאודו סגנוני הזה. מדוע כוכב על הוליוודי, ריאן גוסלינג, הסכים להצטרף למסע קולנועי זה, הוא מעבר להבנתנו. זה סרט עם כל כך הרבה עיצוב ותפאורה, עד שבקושי מבינים מה קורה בעלילה. במאים ידועים כבר נפלו עם סרטיהם בשל מצב המכונה "סגנון על פני תוכן", אבל התסריטאי והבמאי של "רק אלוהים סולח", ניקולס ווינדינג רפן ("דרייב"), לקח זאת לכדי קיצוניות, כך שמתחילים לתהות אם התסריט היה לא יותר ממקבץ קטן של עמודים ארוכים. עם כל כך מעט סיפור, לא עובר זמן רב לפני שההשפעה מתחילה להשתלט, וצריך להדוף את הדחף המכריע לתפוס תנומה.

סוציופת רדוף, שמסתתר מהעבר הכואב שלו. גוסלינג

הסיפור הקצרצר עוסק בג'וליאן (ריאן גוסלינג, "מקום בתוך היער") ואחיו בילי (טום בורק, "איום מבפנים"), שמעורבים בניהול אולם אגרוף תאילנדי בבנגקוק. כאשר בילי רוצח נערת ליווי צעירה, חולפות שניות בלבד עד שאביה של הנערה נוקם בו, ונעזר במפקד משטרה סדיסט, צ'אנג (ויתאיה פאנסרינגרם). עם הידיעה על רציחתו של בילי, אימם של האחים, קריסטל (קריסטין סקוט תומאס, "בתוך הבית"), מגיעה לבנגקוק, ומעודדת את ג'וליאן לנקום. למרות הידיעה מי ביצע את הרצח בפועל, העניין לברר מי עוד היה מעורב הופך לרציני.

במגוון סרטים שהכרנו אותו עד היום, גוסלינג בדרך כלל מסקרן במבטיו הארוכים, אך כאן זה אבסורד, הוא נראה כמו סוציופת רדוף, המסתתר מהעבר הכואב שלו. השחקנית היחידה שאפשרו לה מעט מרחב משחק היא קריסטין סקוט תומאס, אשר מעט מחיה את העלילה המנומנמת לחיים. היא מעשנת כמו קטר, מקללת כמו זהבי עצבני וזורקת השמצות גזעניות בלי הרף.

יש אשר יטענו כי זהו מערבון המתרחש במזרח אסיה. אבל כמות כריתת האיברים, ביתור חלקי גוף ודם המשפריץ לכל עבר, לא יסייעו לאיכות הצילום המרשימה, ולא יעשו זאת "מזרחון". הגועל עובר את הטעם הטוב, על כן אולי כדאי לקרוא לזה "זוועתון".

הבמאי ההולנדי רפן זכור לטובה מהסרט "דרייב", לפני כשנתיים לערך. זה היה סרט נהדר עם סגנון, מהות ומה שביניהם. הסרט שילב ביד אמן בין מרדפים, מערכת יחסים נוגעת ללב וסיפור מרתק, וכל יתרונות אלו לוו בביצועים המהודקים של ריאן גוסלינג. שנתיים לאחר מכן אנו מוצאים את גוסלינג כמעט סהרורי בתפקיד זה. פיתוח הדמות, כאמור, לא באשמתו, זה נקבע בשלב התסריט הלקוי של רפן. יחד עם זאת, לאחר סיום הסרט, הודיע גוסלינג שהוא פורש מתחום המשחק עד להודעה חדשה.

שני הכוכבים שהוענקו לסרט זה הם בגלל התפאורה והאסתטיקה העדינים בסרט. יש דבר אחד סלחני בזוועתון האמנותי ללא סיפור: הוא מדדה במשך 89 דקות בלבד.

Print Friendly

על אודות שי שגב

שי שגב משמש כמבקר הקולנוע והטלוויזיה של מגפון. בעבר הרחוק למד קולנוע ותקשורת, ואף גמע קילומטראז' מכובד כבמאי ותסריטאי טלוויזיה. בשנים האחרונות משמש ככתב היין האלכוהול של Ynet, עורך מגזין יין וגורמה, מגזיני תעופה, תיירות ומלונאות מובילים. בעבר שימש כעורך הכלכלה והמזון של מגפון, עורך ראשי של מגזין הנדסת מים, כתב מסעדות ומבקר היין של ידיעות אחרונות, גלובס, מגזין Timeout ודרך האוכל. שגב כבר הספיק לכתוב ולערוך חלק מאתרי המזון, ביקורת המסעדות והיין המובילים בישראל, תוך היותו שופט יין ומזון בתחרויות בכל רחבי העולם. בזמנו הפנוי, מכהן כיו"ר ועדת היין של האקדמיה העברית ללשון. בזמנו הלא פנוי, משמש ככותב נאומים לבכירי ממשל ולראשי חברות בארץ ובעולם.
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, סרטים, תרבות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.