הסיפור על מועמדותו של יעקב פרנקל לתפקיד נגיד בנק ישראל הוא רחב ומהותי יותר מפרשת הבושם בדיוטי פרי של הונג קונג, והשאלות שצריכות להישאל חורגות הרבה מעבר למינוי הספיציפי הזה ונוגעות לכלל המרחב הציבורי של חיינו.

זהו סיפורה העגום של הוויית חיינו הציבוריים במדינה. חיים שהשלכנו אותם לחצר האחורית הנטושה והמוזנחת שלנו, המקום הנמוך ביותר בישראל לאחר ים המלח. המשהו שאנחנו מתעלמים ממנו וסבורים שהוא לא חשוב.

תגידו לי אתם – ככה בוחרים נגיד בישראל? מה זה, ראש הממשלה עושה שושו עם שר האוצר ושניהם קובעים בלעדית את הדברים? אילו הייתי יועץ בתהליך, האחראי לתקינותם של תהליכי העבודה וקבלת ההחלטות בממשל, הייתי מתריע בפני ראש הממשלה שהוא פועל באופן שאיננו מקצועי ואיננו ראוי, ורב החשש שמעשהו זה יניב תוצאות גרועות. יותר מכך, הייתי פועל מראש לביסוסם של תהליכים איכותיים בעבודת הממשל: הקמת גופי ייעוץ וחשיבה למיניהם; ביסוס תקנות וחוקים הקובעים את גבולות סמכויותיהם של נבחרינו השונים ובראשם השרים וראש הממשלה; הטמעתה של מערכת מקצועית סדורה, מנחה ומחייבת, בקרב הממשל.

הדמוקרטיה היא רק כאילו

בעוד בעבודת הממשל הדברים עוד סדורים איכשהו, בפוליטיקה הבלגן חוגג. מלבד תקנונים חלודים ומיושנים ומצע מדיני וחברתי חסר כל משמעות, אין במפלגות כלום. זו מערכת בה כל הגבולות פרוצים, בה עקרון ההיבחרות הוא נישא ועליון ולא חלים עליו כל מגבלות. הדמוקרטיה היא רק כאילו, ומלבד חוקי ישראל הכלליים ומחויבות לעמידה באמות מידה מקצועיים כלשהם של ניהול כספים – אין במפלגות דבר. כלים ריקים המניבים לכולנו תוצאות שליליות.

ואחר כך באים ומתלוננים על חוסר יציבות הממשל בישראל ועל פגיעה חמורה בטיב פעולתו. אז הנה לכם כל הסיפור על רגל אחת.

והדברים אינם מסתיימים בפרנקל. פרשת המרמה ומינוי הרמטכ"ל על ידי אהוד ברק והשריפה הגדולה בכרמל ושלל דברים נוספים מעידים על כך שאנחנו על הפנים, ומוטלת עלינו חובה דורית לחולל מפנה גדול בחיינו הציבוריים, ובעיקר במערכת הפוליטית ובמערכת השלטונית.

הדואליות הזו, בה ככל שאנחנו מתרחקים מידיהן הארוכות של המדינה ושל הפוליטיקה אנחנו משגשגים ועושים חיל, אבל בתחומים האלה אנחנו כושלים – מחייבת אותנו לשאול את השאלות הגדולות באמת על חיינו הציבוריים במדינה. ומובן שהדברים חורגים בהרבה משינויים טכניים ומקומיים כאלה או אחרים.

מה שנדרש הוא שינוי תרבותי וחברתי עמוק. נצטרך למתן את נטייתנו הדורית לרומם את עצמנו בשרוכי הנעלים של "כאילו" ערכים ו"כאילו" אידאולוגית, ולהפנות את מרצנו אל עבר דרכי התנהלותנו. שם קבור הכלב.

בתי הקברות שלנו מלאים באנשים שאין להם תחליף. פרנקל כבר כיהן בעבר כנגיד בנק ישראל במשך שתי קדנציות רצופות וסיים את תפקידו בצלילים צורמים הנוגעים לתנאי פרישתו. במינויו פעם נוספת היה משום מסר רע לכולנו, בבחינת – הנה, אין בתוכנו אפילו איש אחד אחר הראוי למשרה הרמה והחשובה הזו.

בעוד כל אחד המבקש להתקבל לעבודה צריך לעבור שורה של מבחנים ולעמוד באמות מידה מחייבות של איכות ומקצוענות, נבחרינו לכנסת ולממשלה משוחרים מזאת. כך עיתונאי, שמעולם לא ניהל דבר בחייו, יכול להתמנות לשר האוצר בישראל. וכך גם ח"כ עמיר פרץ יכול היה להתמנות לשר הביטחון כשאין לו רקע מינימלי נדרש לצורך מילוי התפקיד הכול כך חשוב והקריטי הזה בחיינו.

והדברים הנאמרים כאן הם רק על קצה המזלג.

[related-posts title="מאמרים נוספים"]

___________________________________________________________________________________
נמרוד נוי עוסק בפיתוח עסקי ובייעוץ ארגוני ואסטרטגי, הוא בוגר הטכניון בחיפה בהנדסת תעשייה וניהול ובוגר לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב. נמרוד עבד בתעשייה המתקדמת בארץ, היה פעיל במועצה הציונית בישראל והשתתף במשך מספר שנים בפורום האסטרטגי שלה בראשותו של פרופסור יחזקאל דרור. הספר שכתב, "לקראת פרדיגמה חדשה" (הקליקו לקריאת הספר בפורמט דיגיטלי), מציג תפישה חדשה לחיים פוליטיים במדינה. הספר הוא ניסיון לפענח את צופן חולשתה של המערכת הפוליטית בישראל, המניח תשתית למחשבה סדורה ומושכלת באשר לחיינו הפוליטיים ומתווה עקרונות, עיקרים וקווים מנחים מעצבי מדיניות לפרדיגמה חדשה של חיים פוליטיים במדינת ישראל.