[rating=2]

הגאולה" הוא מותחן נקמה מבולגן למדי. ג'ייסון סטטהאם ("בלתי נשכחים 2") מקבל הזדמנות גמישה מהרגיל בתפקיד דרמטי לשם שינוי, המשלים את הגוף המסוקס והשרירים המאפיינים אותו. באופן כללי הוא לא משחק כזה גרוע, רק חבל שהסרט עצמו לא מתחבר יחד, אלא מורכב מאסופה של סצנות וערכּות נושא המחוברות בכוח לבורג לא מחוזק.

ג'ואי (סטטהאם) חי בלונדון האפלה, וכשמסתבר שהוא במנוסה מהמשטרה הצבאית, הוא פורץ לדירה ריקה למשך מספר חודשים. הוא משתלט על זהותו של בעל הדירה ועל חשבון הבנק שלו. בשלב מסוים הוא מחליט לסייע לכריסטינה (אגתה בוזק, "משמר לילה"), נזירה ילידת פולין המסייעת לחסרי בית. ג'ואי מקבל עבודה במסעדה סינית, וכשהבוסים שלו מבחינים ששרירי הזרועות והירכיים שלו גדולים מהממוצע, הם מחליטים שזה יכול לשמש לטובתם, ומעסיקים אותו כבריון לאספסוף.

יוצא דופן לראות את סטטהאם משחק בדמות עם מורכבות כלשהי בסיפור של התסריטאי והבמאי סטיבן נייט ("דברים קטנים מלוכלכים"), שדן בערכים מוסריים רבים, וביניהם כיצד ג'ואי מכפר על מעשיו הרעים ונגמל משתייה. במקביל, הנזירה כריסטינה מנסה לפצות על חוויות שהפסידה בחיים, ומתאהבת בג'ואי.

נייט אוגר ערימות מוגזמות של נושאים חברתיים בסרט אחד: סחר בבני אדם, זוועות שעושה הצבא, גמילה מסמים, קבצני רחוב, אלימות כלפי זונות ועוד אינספור גורמי רווחה, שרק מעכירים את העלילה ומביאים את הסיפור לנקודה ששום דבר אינו ברור.

הסרט שורה באווירה קודרת, שלעיתים גורמת לצופה באמת לפחד מהבטן הרכה של לונדון. גם אם הבימוי והעריכה אינם אחידים, הסרט מצטלם נהדר הודות לוויזואליות השופעת של הצלם, כריס מנגס ("קרוב להפליא ורועש להחריד", "נער קריאה"). יש גם רגעים משעשעים, על גבול הקומדיה, כמו למשל כיצד החליפות היוקרתיות של בעל הדירה שג'ואי פלש אליה, מתאימות בצורה מושלמת למבנה גופו החטוב של סטטהאם.

בסופו של דבר, המסע של כריסטינה מתגלה כסיפור הרבה יותר משכנע כאן, מאשר סיפורו של גיבור הסרט. אוהדי סטטהאם המצפים לעוד אחד מסרטי הפעולה הטיפוסיים שלו יתאכזבו, אבל יש להעריצו על יכולתו למתוח את תפקידו לגבול הדרמטי. המשל מהסרט, אם ניתן לססטהאם את התפקיד הנכון בסיפור הכתוב קצת יותר טוב, הוא יכול להפתיע.