עם התקרבות אזורי הלחימה בסוריה לגדר הביטחון בין סוריה לישראל ברמת הגולן, לעיתים במרחק של עשרות מטרים בודדים מהגדר, גובר זרם הפצועים הסורים המבקשים סיוע רפואי דחוף מישראל, במיוחד דרך  מעבר הגבול בקוניטרה במרכז הרמה. הפצועים הראשונים שהגיעו עוררו עניין רב בתקשורת ודובר צה"ל ביקש להבהיר, השכם והערב, כי כל אישור להכנסת פצוע כזה נתון לשיקול דעתו של הרמטכ"ל ובאישורו ואין לראות בכך שינוי במדיניות ישראל וכי מדובר בסיוע הומניטארי בלבד. עתה כבר לא נאמר דבר.

פצוע רדף פצוע והמחזה בו נוחת מסוק צה"לי ומעביר פצוע סורי לבתי החולים בצפון הפך כמעט לעניין בשגרה, אבל מאחורי כל פצוע מסתתר סיפור אימה. הפצועים מגיעים, מטופלים ולאחר שמצבם מתייצב והם מגלים סימני החלמה, מועברים הפצועים בחזרה אל מעבר לגבול. צה"ל מעביר את הפצועים לשני בתי חולים בצפון: לבית החולים לגליל המערבי הסמוך לנהריה ולבית החולים זיו בצפת.

יש בתי חולים שמעדיפים לא לקלוט פצועים מסוריה

גורמי רפואה סיפרו למגפון, כי ישנם בתי חולים שלא מגלים התלהבות לקלוט אליהם פצועים אלו. הסיבה העיקרית היא עומס העבודה שהדבר מטיל עליהם, בנוסף להוצאות הכספיות. "אנו כרגע מאוד עמוסים", אומרים בבתי החולים האלו, "אם אפשר, תפנו אותם לבית חולים אחר". שאלנו את מנהל בית החולים בנהריה על כך והוא לא הבין איך אפשר לסרב לטפל בפצוע.

הפצועים – ילדים, נשים וגברים – מגיעים עם סיפורי קרבות קשים שבדרך כלל אינם מסופרים לעיתונות. הם חוששים לדבר מעיקר בשל "החשבון" שיוגש להם אם ייוודעו דברים שאמרו בישראל לגורמים שונים בסוריה.

הליך הקליטה הוא פשוט. הפצוע מגיע ובדרך כלל צמוד אליו חייל צה"ל שתפקידו למנוע מגע בין הסורי לתקשורת ובכלל. אנשי הרפואה התבקשו לעשות את עבודתם נאמנה ובמסירות, אבל לא לפתח קשר אישי עם הפצועים.

בית החולים בנהרייה קלט אליו עד כה 43 פצועים. רובם בשנות ה20-30 לחייהם. הפצועים סובלים בדרך כלל מפציעות ירי, הדף ושברים במקומות רבים בגופם. הם חולקו בין המחלקות הייעודיות כמו אורטופדיה, טיפול נמרץ, אף-אוזן-גרון ומחלקת טיפול נמרץ ילדים. רבים מהם עברו ניתוחי ראש, צוואר, פלסטיקה וכוויות. שלושה מהם מתו בחדר ההלם, זמן קצר לאחר הגיעם. מרביתם החלימו ושוחררו מהאשפוז.

השבוע ביום שני הגיעה אישה בשנות הארבעים, פצועה שנפגעה מירי קליע בראשה. היא נותחה כל הלילה מספר פעמים. בעת הראיון היא עדיין הייתה שרויה במצב קריטי והרופאים נאבקו על חייה.

מנהל בית החולים, ד"ר מסעד ברהום, התקשה להבין את שאלתי בדבר הסכמת בית החולים לקלוט אזרחים סורים פצועים. "אנחנו לא מבדילים בין פצוע לפצוע", אמר, "מבחינתי כל חולה שמגיע לשערי בית החולים הוא קודם כל בן אדם שזקוק לעזרה ועלינו מוטלת החובה המקצועית והזכות והחובה המוסרית להעניק לו את הטיפול הטוב ביותר האפשרי. למרכז הרפואי שלנו יש היסטוריה ארוכה של טיפול בפצועים לבנונים, חיילי צד"ל ובני משפחותיהם, ויש גם עם שיתופי פעולה בינלאומיים ואני גאה להיות חלק ממוסד כזה במערכת בריאות כזו".

– מי משלם את החשבון, או כמה זה עולה לנו?

– "אני מעריך את עלויות הטיפול עד היום במאות אלפי שקלים, קצת פחות ממיליון שקל". לדבריו ההחלטה בדבר התשלום לבית החולים נמצאת בימים אלו בדיונים בין משרדי הביטחון והבריאות.

– כשמגיע פצוע, איך נערכים לקראתו?

– "הצבא דואג להעביר לנו מידע ראשוני על מיקום הפגיעות ואופיין", מספר ד"ר מיכאל וייס, מנהל הטראומה בבית החולים, "אנו נערכים בתיאום עם המחלקות הרלוונטיות ועם אגף הדימות (רנטגן, סי.טי), וחדרי הניתוח בהתאם. חלק מהנפגעים הגיעו אלינו עם דימום וחבלות חמורות והטיפול המהיר הציל את חייהם". לדבריו, בית החולים מתורגל בטיפולי פציעות קרב עוד ממלחמות לבנון, הראשונה והשנייה. "הפעם אנו נתקלים בפגיעות רב מערכתיות מורכבות והצוותים שעוברים השתלמויות בנושא מתמודדים איתן יפה". הוא מציין כי פתיחת מחלקת הנוירוכירורגיה בצד שתי מחלקות כירורגיות ושתי מחלקות אורטופדיות, מקלה מאוד על הטיפול בפצועים. "זה מאפשר לנו לתת מענה למגוון נרחב של פגיעות, בעיקר בחלק הגוף העליון", אומר וייס.

בין הפצועים נמצא היום א'. צעיר בן 23 מאחד הכפרים הסמוכים לקוניטרה, שהגיע לבית החולים לאחר שנורה בפניו. א' עבר מספר ניתוחי ראש וצוואר. ד"ר אייל סלע מספר: "עם הגעתו ערכנו לו סדרת בדיקות ובהן אובחן כי הוא סובל משברים בלסת ובשיניו. לא' היה פצע חדירה מזוהם ויציאה של רסיסים שהותירו את פיו חסר רקמה בחלל הפה ובצוואר. המצב לא אפשר לפצוע לאכול באופן עצמוני. כמו כן, נותרו בגופו רסיסים נוספים. א' עבר מספר ניתוחים לשחזור הלסת וסגירת הפגם בצווארו על ידי מתלה עור ושריר. הוא התאושש תוך מספר שבועות אבל יש לפניו תקופת שיקום".

מספר א': "הייתי ברחוב ופתאום נפתחה אש מכמה מקומות. נפגעתי ונפלתי על הקרקע. אחד החברים שלי הצליח לגרור אותי למבנה מסתור והתחיל לטפל בי. בזמן שטיפל בי הייתי בהכרה ושמעתי ירי בלי הפסקה. פתאום זה נפסק כמו שהתחיל. פתאום היה שקט. כשטיפלו בי בסוריה אמרו לי שנפגעתי קשה בפה ובלסת ואולי לא אוכל לאכול כמו אדם רגיל".

– איך היחס כלפיך?

– "אני אומר תודה מכל הלב לרופאים, לאחיות ולאחים כאן".

– אתה מרגיש כאן זר, רחוק מהבית?

"לא. וואלה אני לא מרגיש שאני אזרח מסוריה. כל מה שביקשתי, קיבלתי. אפילו הביאו לי שעון כי שלי נהרס. הביאו גם שוקולד. המון זמן לא טעמתי שוקולד".

– איך ישראל מצטיירת בעינייך?

הוא מהרהר ואז עונה בכנות: "בסוריה ישראל הצטיירה כאויב. אויב רע. אבל כשמכירים כאן את הרופאים והאחיות שלכם ואת כל האנשים מסביב מגלים ישראלים אנושיים ואכפתיים. אני מחכה לחזור הביתה ולספר בשכונה שלי שיש לנו פרטנר לשלום. אתה יודע מה? אני מאמין שעוד יהיה שלום בין ישראל לסוריה ובעתיד הקרוב, אינשאללה".

הסיפור של ח': "נכנסו חיילים לרחוב הומה באנשים, ונשים וילדים ופתחו באש"

ח', בשנות השלושים לחייו, הגיע לבית החולים במצב קשה כשהוא סובל מרסיס בראשו, רסיס בצווארו ומחבלה חמורה בחזה, ככל הנראה מחבלת הדף. הוא טופל בטיפול נמרץ ומשם הועבר למחלקת נוירוכירורגיה בניהולו של פרופ' ז'אן סוסטיאל. מספר שבועות הוא מאושפז ומצבו כעת הוטב לאין שיעור.

"היינו עם המשפחה בדרך לקניות" הוא מתאר את שאירע לו, "פתאום נכנסו לרחוב חיילים (צבאו של אסד), והתחילו לפזר בכוח את האנשים מהרחוב. הם פינו את האנשים מסיבה שאני לא יודע מהי. כמו שפינו בלי התראה, ככה פתחו באש בלי סיבה. הם יורים וברחוב יש נשים וילדים". הוא שותק רגע ואומר "אני לא מאמין שאפשר להיות כל כך לא אנושיים".

– איך היחס כלפיך?

"מתייחסים אלי נהדר. אני לא מרגיש שאני באתי מסוריה. הרופאים והאחיות מדהימים".

– ישראל היא אויב לא?

"כן. בטלוויזיה שלנו ישראל היא אויב. כזה שטובח בעם אחר, כזה לא אנושי. כשלמדתי להכיר את הצוות הרפואי שלכם, שהוא כל כך טוב לב ואנושי, אני מבין אחרת. אולי יהיה פעם שלום ואני אבוא לבקר כאן עם הילדים שלי ואתם תבואו לבקר בדמשק".

מנהל מחלקת הנוירוכירורגיה החדשה בנהריה, פרופ' ז'אן סוסטיאל, מסכם את פעילות מחלקתו עד כה ומספר: "במחלקה שלנו, שנפתחה רק במרץ השנה, ביצענו עד עתה 100 ניתוחים בפצועים הסורים. הפציעות מהן סבלו מורכבות מאוד. חלקם אושפז בתום הניתוחים בטיפול נמרץ נוירוכירוגי ואחרים טופלו במחלקה עצמה לאחר שסבלו משברים משמעותיים, דימומים וחבלות בגולגולת. מרבית הפגיעות היו מרסיסים ומהדף".

טיפול נמרץ ילדים: הילדות רוצות הביתה. לאבא ואימא

במחלקת טיפול נמרץ ילדים מאושפזות היום שלוש ילדות בנות 3, 12 ו-13. הפעוטה בת השלוש ובת ה-12 הגיעו בגפן לאשפוז. ע'. בת ה-13, הגיע עם דודתה שהצליחה להגיע לבית החולים יומיים לאחר אשפוז הילדה.

ע', נפגעה בעת שהייתה בסופרמרקט השכונתי. "אני לא זוכרת הרבה ממה שקרה", היא מספרת, "הייתי בסופר של הכפר יחד עם האחים שלי ופתאום נפל טיל לא רחוק מאיתנו. היה בום חזק ואני עפתי הצדה וזהו. מאז אני לא זוכרת כלום. כשהתעוררתי הייתי כבר כאן במחלקה ורק אחרי כמה שעות הסבירו לי כי אני בבית חולים בישראל. אני לא יודעת מי טיפל בי, איך ומי הביא אותי לכאן, אבל כולם דואגים לי ושומרים עלי. אבל… אני מתגעגעת לחזור הביתה. מתגעגעת נורא להורים ולאחים שלי, לחברים שלי למדינה שלי. הרופאים הצילו לי את החיים. אני יודעת שאם לא הייתי מקבלת טיפול, לא הייתי חיה עכשיו".

דודתה שהגיעה אחריה אומרת: "הרופאים זה מלאכים. מה שהם עושים בשבילה זה לא מובן מאליו. אני מאמינה שמה שהם עושים זו מצווה גדולה. אני שמחה שהילדה חוזרת לאט לאט לעצמה, כל יום רואים אצלה שינוי".

– מה חשבת על ישראל כששמעת שהילדה כאן בטיפול?

"לא האמנתי שבישראל יתייחסו אלינו ככה"

– המשפחה בקשר?

"מאז שהגעתי לכאן אין לנו קשר עם המשפחה. אני רק שומעת דיווחים בחדשות על הקרבות. אבל אני מקווה כי הילדה תחלים ונחזור. אנחנו מחכות לחזור למולדת שלנו".

בינתיים הסתיימה סדרה של ניתוחי ראש בפצועה הסורית שהגיעה אתמול. היא הועברה להשגחה כשהיא מורדמת ומונשמת. חגי עינב, דובר בית החולים, מסתכל עלי ומושך בכתפיו. "נקווה שתצא מזה", הוא אומר, "נקווה שכולנו נצא מזה".

הנערה שרגלה נקטעה וטופלה בבי"ח זיו נעמדה לראשונה על קביים

בבית החולים זיו בצפת סיפרו השבוע כי הנערה הסורית בת ה-15, שהובאה על ידי צה"ל לטיפול במרכז הרפואי לפני כשבועיים (23.7), שרגלה הימנית נקטעה בפיצוץ וסבלה מפגיעות רסיסים קשות גם ברגלה השנייה ומפציעת בטן, נעמדה לראשונה והחלה ללכת באמצעות קביים מיוחדים. 

הנערה הסורית הובאה למרכז הרפואי זיו בליווי אמה במצב קשה מאוד ותחילה אושפזה במחלקת טיפול נמרץ ילדים כאשר היא מורדמת ומונשמת. עם הגיעה, סיפרה אמה של הנערה לצוות הרפואי, כי היא נפצעה בהפצצות באזור מגוריה בדרעא וכי אחיה, סבתה ובת דודתה נהרגו. עוד סיפרה האם, כי שלושה ימים לפני העברתה לטיפול בישראל טופלה הנערה בבית חולים שדה בסוריה ושם עברה ניתוח בבטן וקטיעה של רגלה הימנית שנפגעה קריטית בפיצוץ. 

ד"ר אלכסנדר לרנר, מנהל מחלקת אורטופדיה, אומר כי הניתוח הדחוף שהתבצע ערב הגעתה של הנערה ברגלה השמאלית הפצועה הציל את הרגל מקטיעה עקב הפגיעה הקשה. ד"ר לרנר הוסיף, כי יתכן שהנערה תזדקק לניתוחים נוספים בעתיד ויידרש עוד זמן רב ושיקום ארוך עד להחלמתה המלאה. "הנערה הגיעה כאשר רגלה הימנית קטועה וברגלה השמאלית שבר פתוח מרוסק עם סכנה לאיבוד הרגל, שהצריך ניתוח מורכב וקיבוע חיצוני. לשמחתי הניתוח היה מוצלח והנערה כבר עומדת על רגלה והולכת. תידרש עוד החלמה ארוכה ולצערי את הרגל שנקטעה בסוריה לא נוכל להשיב, אבל נראה שרגלה השנייה של הנערה מחלימה יפה וכך גם שאר הפציעות שלה וזה נותן סיבה לאופטימיות. החיוך על פניה כאשר נעמדה והצליחה לבצע כמה צעדים, ריגש את כל הצוות. היא ילדה אמיצה וחזקה" אמר ד"ר לרנר. 

עד כה טופלו במרכז הרפואי זיו 53 פצועים סורים ממלחמת האזרחים, כאשר מתוכם שתי נשים וחמישה ילדים. כעת מאושפזים בבית החולים שישה פצועים בדרגות פציעה שונות, בהם אישה ושתי ילדות.

[related-posts]