אוי לבושה. ואבוי לעלבון

ביום שבו פגשתי את נטלי היא שאלה למוצאי. "ישראלי", עניתי לה. "אף אחד לא מושלם" החזירה לי, ומשכה בכתפיה. זה כאב לי. הבושה כבר הייתה שם והיא רק הולכת ומתעצמת

אוי לבושה. ואבוי לעלבון

ביום שבו פגשתי את נטלי היא שאלה למוצאי. "ישראלי", עניתי לה. "אף אחד לא מושלם" החזירה לי, ומשכה בכתפיה. זה כאב לי. הבושה כבר הייתה שם והיא רק הולכת ומתעצמת

שחורים ושנואים - צילום: עמית מנדלזון

כן אני כבר לא שם, בינכם. יהיו כמובן כאלה שירימו גבה ויאמרו: "באיזו זכות הוא מבקר אותנו?" התשובה פשוטה: בזכות 43 שנה שבהן חייתי במדינה שרק לקחה ממני ולא נתנה לי דבר; בזכות בתי החיה בישראל, משרתת בצה"ל, כמו אביה וכמו כל בני משפחתה בעבר וסביר להניח שגם בעתיד (אם יהיה עתיד), ובזכות משפחתי וחברי הכלואים שם. לא מאחורי סורג ובריח אמנם, אבל בלית ברירה.

אני מתבייש עד עמקי נשמתי במה שאני רואה ושומע, אני מתבייש עד כדי כך שהייתי מוכן להדביק את הערלה שלי למקומה (לא תתאים, אני יודע, אבל הבנתם את העקרון). אני לא מתבייש בהיותי ישראלי-יהודי – אני מתבייש כי רוב האנשים החיים היום במדינה שאותה אני אוהב (ולא אפסיק לבקר אותה) גם מכאן, אינם מזכירים בשום צורה שהיא את מה שהעם הזה היה או היה אמור להיות.


השם המפורש

ערבים - אפרטהייד הלכה למעשה - צילום: עמית מנדלזון

אני מתבייש בבורות שהיא היום נחלתם רוב אזרחי המדינה הזו; אנשים שלא זוכרים את ההיסטוריה של עמם, או שזוכרים אותה בדרך שנוח להם לזכור, ואינם רואים לאן היא נגררת כי הם אינם מעזים להוציא מפיהם את השם המפורש. כן אנחנו שם. אנחנו צועקים בריש גלי "JUDE UBER ALLES" רק שבעברית זה נשמע הרבה יותר מכובס: "העם הנבחר", "עם סגולה". פיתחנו תורת גזע משלנו, ואנחנו לא מקבלים את השונה בגלל דתו או מוצאו, גם אם הוא נזקק לקורת גג, גם אם הוא בסכנת חיים.

אנחנו כל-כך מתעבים אותם עד שבנינו להם מחנה ריכוז – "מתקן" קראנו לזה. העובדה שמגישים שם שלוש ארוחות ביום לא הופכת את זה לפחות ממחנה ריכוז. שם אנחנו מרכזים את "השחורים" האלו, גם לזה מצאנו שם שיתאים לנו: "מסתננים". לא שנתנו למישהו מהם צ'אנס להגיש בקשה למקלט מדיני כמו שמחייב החוק הבינלאומי. אבל למי אכפת. הם שחורים.

כן, יש ביניהם פושעים, אז מה? בינינו אין כאלה? מדינת ישראל הולידה מתוכה רוצחים אכזריים, אנסים, גנבים; למעשה, כל-כך רבים מנבחריה נמצאו אשמים בפשעים שזה נהפך לסטנדרד – אז מה לנו להלין על אחרים? אין עם טוב או עם רע, בכל עם יש טוב ורע. להכניס את כולם לקטגוריה של פושעים זו גזענות, בדיוק כמו לומר ש"כל היהודים אוהבים כסף".

הגזענות פושה בכל חלקה טובה, כן תמיד יש תירוץ, "כל הערבים רוצים לזרוק אותנו לים", כן וכבר אמרנו שכל היהודים אוהבים כסף. אז הם יחיו שם ואנחנו כאן, הם לא יתקרבו לגבולותינו הם יושפלו בשערינו, הם לא יקבלו שירות או הלוואה, הם ערבים. נפריד אותם מאיתנו, להפרדה הזו קוראים בשפה הבינלאומית אפרטהייד תרצו או לא זה מה שיש במדינת ישראל.

ליל הבדולח - גם לזה הגענו

הבושה מציפה אותי כשאני שומע על הפורעים, המכים, ההורסים והשוברים, ששורפים ועוד משאירים כתובת על הקיר. "תג מחיר" הם קוראים לזה. ההבדל בין האירועים הללו לבין ליל הבדולח לא רחוק. ואם היום איש לא עושה כלום (אפילו לא מוכנים להגדירם כטרוריסטים) הרי שיגיע היום בו הם ירצחו אנשים בלי מורא בראש חוצות.

אמר לי איש חכם: "ילד מוכה הופך להיות הורה מכה". אז זה מה שאנחנו. העם שהוכה שעבר את השואה, נע בדיוק באותו מסלול שנעו רוצחיו 65 שנה בלבד מקום מדינתו.

אני מתבייש לשמוע את הייצורים הללו שצועקים "העולם צבוע". אז לא, העולם לא צבוע. העולם התנסה, בדק את עברו ונסוג; הצרפתים נסוגו מהקולוניות, וזה כולל אלג'יריה, שעלתה להם בדמים רבים; אפילו בצפון אירלנד שורר שלום, יחסי. נכון, בעברן של עמים רבים יש כתמים שחורים משחור, אבל הם עובדים שעות נוספות כדי ללמוד מהם, לוודא שלא יחזור והם מכירים את הכתמים השחורים הללו. והם רואים אותם על פרצופה של מדינת ישראל.

לא הם הצבועים – זה אנחנו אנחנו הצבועים. בבית הנבחרים שלנו יושבים גזענים מוצהרים, והיו ימים שזה לא היה אפשרי. שמירי רגב, בן ארי ורבים אחרים היו נפסלים על הסף בגלל דעות גזעניות גרידא. היום הם חברי כנסת, הם מייצגים אתכם וזו בושה גדולה.

עושה שלום במרומיו

בימים אלה נפתח שוב המשא ומתן עם הפלסטינים, אבל מדינת ישראל לא באמת רוצה שלום. רוב אזרחי מדינת ישראל אינם רוצים שלום. הם לא מוכנים לוותר על דבר ותמיד ויאשימו בכך את הצד השני. מדינת ישראל לא רוצה שתי מדינות לשני עמים וגם לא מדינה אחת לשני עמים. נוח לה לשלוט על עם אחר, זה טוב ללומבגו של ביבי, זה משאיר אותו על הכיסא הנוח בלשכת ראש הממשלה – אבל איפה זה משאיר את עם ישראל?

מבייש אותי במיוחד מתן פתחון פה למשפחות השכולות בנושא גורל המשא ומתן. עם כל הכבוד לכאבכן, הכאב הפרטי הוא לא סיבה לגיטימית להרס התקווה הקלושה שהעם הדפוק הזה אולי אי פעם יוכל לחיות בשלום. רבים מכם לקחו את הסיכון מעצם בחירת מקום מגוריהם. אחרים אשמים בדיוק מאותה הסיבה שאני מתבייש בכם, שאינטרס אישי, כואב ככל שיהיה, קודם לאינטרס הלאומי, והאינטרס הלאומי איננו לנצח בעוד מלחמה או להחזיק בעוד שטח אלא לחיות בשלום איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ואם יש סיכוי אז תבלעו ותשתקו.

אוי לטפשות ואבוי לנושאיה

אני מתבייש לראות כיצד רומסת הפוליטיקה החדשה את הדמוקרטיה, ולא הפוליטיקאים אשמים. הם נוכלים ששמו להם למטרה לשמר את שררתם; אשם הציבור שמשוכנע שכל מה שארוך וחלקלק הוא לוקש ואוכל אותו. ולראיה – 19 מנדטים קיבל אדם ללא השכלה אבל עם בלורית.

הוא כבר הוכיח שהוא נוכל, הוא כבר הוכיח במעשיו שהבחירה בין מאות אלפי בוחריו או עשרות תומכיו וחבריו קלה במיוחד, הרי מלכתחילה הוא חיפש את הכסף, הכסף שנמצא בכיסי הציבור, הכסף שכולם חוגגים עליו, הכסף שעומד להיגמר. ובוחריו? אין גבול לטפשות, במקום להודות שהם אידיוטים, הם ינסו להוכיח שלהיות אידיוט זה COOL.

חוק המשילות החדש הוא עוד אבן, כבדה במיוחד, שהונחה על קברה של הדמוקרטיה הישראלית. אתם הישראלים, בטיפשות ואטימות, התעלמתם מכל שאר האבנים הקטנות יותר שנחתו כמו ברד בשנים האחרונות. באמצע עוד היה לכם עוד סיכוי להנשים את הגופה, ומה עשיתם? הלכתם שולל אחרי אחד עם בלורית ואחד עם קרחת, פרזנטור ואיש היי-טק, "מלח הארץ" ממש. ובטיפשותכם כי רבה, בלי שהללו יצטרכי לטרוח להסתיר זאת, לא ראיתם כמה הם אינטרסנטים. והם ייבחרו בשנית כי להיות אידיוט זה כבר להיט.

לפיד - מסתבר שהטפשות איננה מחלה כואבת - איור: עמית מנדלזון

אני לא יודע איפה לקבור את עצמי כשאני נתקל במישהו שהאמין, ועוד יותר גרוע שעדיין מאמין, ב"פוליטיקה החדשה" של לפיד או בבולשיט הצבאי של בנט. זה מדכא במיוחד, מכיוון שלא צריך לדעת עברית כדי להבין שהם מדברים שטויות. יאיר לפיד הוא נוכל מהסוג הנחות ביותר, אבל בשביל ליפול לפח שלו צריך להיות יותר טיפש ממנו. וזה כבר עלבון צורב, לא סתם בושה.

רוע לב והרס עצמי

מביישים אותי גם רוע הלב, השטנה, והשנאה שאני רואה כלפי אלו שמנסים בכל מאודם בדרכי שלום ולא באלימות לשנות משהו. קומץ קטן של פעילים מוכים וחבולים. אני מתבייש באלו שלא הצטרפו אליהם כי הישבן שלהם מכוסה בשלב זה. אתם לא מבינים שזה זמני, לא יתכן שאתם לא מבינים שהגזירות הללו שנופלות על כולכם מדי יום ויומו לא ישפיעו בסופו של דבר גם עליכם אלו ש"בסדר".

אני מתבייש לקרוא כיצד רומסים השכם והערב גדודים של חלאות מטעם, בחורה נחמדה שקמה והעזה. שהעירה את הציבור; אני מדבר על דפני ליף, שאת כבודה השפילו, את ידה שברו ועוד העזו להעמיד אותה לדין על תקיפת שוטרים. ואני שומע את ההשמצות הנאלחות על האדם היחיד שהצליח במקום בו נכשלו רבים ומתקשה להסתכל בראי, היתכן שאני חלק מזה?

אני מתבייש באלה שיש להם ומתעלמים מאלו שאין להם. לא רק מתעלמים מהם, אלא טוענים שאינם קיימים. "אין אנשים רעבים בישראל" הם אומרים. יש ועוד איך יש, רק שאתם מסרבים לפתוח את החלון כי הנוף הנשקף ממנו הוא לא משהו.

אוליגרכיית הממון קוברת את הדמוקרטיה - איור: עמית מנדלזון

העלבון צורב בי כשאני רואה כיצד הדמוקרטיה הישראלית נשלטת בידי בעלי ממון ואינטרסנטים, עד כדי כך שהם מעזים להוציא "המלצות" לממשלת ישראל כיצד ואילו חוקים להעביר. אין איש פוצה פה, והציבור בעת ההיא ידום.

אה כן… ואני מתבייש שבכלל קיים אדם כמו רני רהב בישראל, והוא גם מצליח. אדם יהיר, בוטה, עילג ודוחה – ולמרבה התדהמה מאוד מצליח. רק בישראל. אוי לבושה.

לראשונה בחיי אני מתבייש לומר שאני ישראלי. מתבייש, לא פוחד. אל תבלבלו בין השניים. מעולם לא חשתי באיום בגלל היותי ישראלי או יהודי, היום אני חש בושה גדולה. אני יכול להמשיך ולמנות את הסיבות אבל אין צורך, אין צורך להסביר כמה מבייש אותי שאנס היה נשיא המדינה, חשוד בקבלת שוחד ראש ממשלה, גנב שר האוצר, וחשוד בהעלמת מיסים רב ראשי. מביישת אותי העובדה שבמאה ה-21 היחס לנשים במדינת ישראל הדרדר לרמת ימי הביניים. מבייש לראות כיצד עושה המדינה שימוש במערכת הביטחון כדי לשבור שביתה לגיטימית של אנשים טובים, ורומסת לא רק את זכויות העובד אלא גם את שאריות הדמוקרטיה.

שנים אמרו לנו – הישראלים שחיים בחו"ל – שאנחנו השגרירים של מדינת ישראל; אבל איך אוכל לסנגר על מדינת ישראל, כשאני בוש ונכלם לנוכח התנהלותה? איך אוכל לומר שזו "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", כשאני יודע שהיא הופכת במהירות לתאוקרטיה פשיסטית לאומנית, מצד אחד ואוליגרכיה מצד אחר. כסף ודת והרבה עבדים.

אז אני מחפש פינה לשבת בה בחושך ולנסות לשכוח שאני אחד מכם; לנסות לשכוח לאן נעלמה המדינה שאהבתי ומהיכן ומתי צצה המפלצת המכוערת הזו; ואולי היא תמיד היתה שם, ורק אני הייתי העיוור.

 

 

  1. חותמת על כל מילה.
    שאריות הכבוד שלי כאן נשענות על האפשרות שקיימת (חוששני שגם היא זמנית) להביע דעות אמיצות כדעותיך.

  2. מעניין מה היית אומר לו היית חי בצרפת בתקופתו של רובספייר. עכשיו אולי "צרפת לא מושלמת אבל שום דבר לא מתקרב למה שקורה בישראל", רק שאתה משווה בין שתי מדינות בשתי תקופות שונות. אירופה כבר הספיקה לעשות את כל מה שאתה מזהיר מפניו כאן (ושאנחנו עדיין לא הגענו לרמה שלהם, אפילו לא קרוב). הביקורת שלך במקום, אבל ארסיותה שוללת ממנה את מקומה וחבל.

    • דניאל מצד אחד אין קשר בין המאמר שלי לתקופת רובספייר, למעשה אני אפילו אומר שהעבר מת, ההוה קיים, תקופת רובספייר היתה המשכה הישיר של המהפיכה אז נכון שלא מדובר שתקופה נעימה אבל היא היתה חלק בלתי נפרד ממצב ח י ו ב י בו הציבור לוקח לעצמו את זכויותיו. מה שלא קורה ולא יקרה בישראל. אין שום דבר ארסי בביקורת שלי, יש בו רק כאב, השימוש בתיאור ארסי לכל ביקורת חזקה מחייב קודם כל בדיקה במילום מה משמעות המילה ארס, רעל, אני לא רואה שום רעל במאמר שלי רק אמת,

  3. רבותי רני רהב הוא קוריוז מבחינתי, אפס שכל קיומו תלוי בישבן שלפניו, טפיל. אבל תרצו או לא הוא משרת את אלו שמשתמשים בכספינו, הוא חי ממנו ומהכסף הזה הוא בנה את האימפריה המהוללת שלו. מעבר לזה לא ברור לי בכלל איזו הצלחה הוא השיג.

  4. הכתבה הזאת עשויה להיות לא נעימה למי שרוצה להתבונן כל בוקר במראה ולטפוח על שכמו ולהגיד: אני נהדר!
    או כמשל להתבוננות ההכרחית שלנו במראה הקולקטיבית::מי אנחנו כעם? האם זה העם שרצינו להיות? האם אלה הערכים שרצינו לגדול עליהם? האם אסור לנו לבקר את עצמנו לאור ערכים שפימפמו בנו מאז ילדותינו. וכן הפכנו לעם של חזירים קפיטליסטיים כי ההנהגה העומדת בראשה מטפחת ומקדשת את החומר על חשבון האדם וכבודו.
    נכון אמר עמית, נהיינו עבדים למדינה תחת שהמדינה תשרת אותנו. אך לא כולם בנויים להיות עבדיו של האדון ואלה אכן מצליחים בארצינו במיוחד ואלה גם ימשיכו להתרפס בפני אדוניהם עם דברי הלל. לא ייתכן אדם כחלק מעם שיהיה בלי שום ביקורת עצמית וביקורת אישית על הניראות שלו כאדם וכחלק מהחברה וומה שנהיה ממנה מערכיה כלפי הזרים והעולם, אין לנו כל הישרדות כעם, אם נשכון בדד בלי להתייחס לערכים החברתיים המקובלים בעולם ביחס לפרט, לשונה, לזר ולחלש.
    ולבוחרים להיות עבדים של אדונים ומדושנים מעונג כמשל, לשביעות הרצון שלהם מאדונם, נאמר על ידי באקונין החכם: "עבדות שכלית, יהיה אשר יהיה טבעה, תמיד תגרור אחריה כדרך הטבע הן עבדות פוליטית והן עבדות חברתית".

  5. ועוד עמית מנדלסון, לידיעתך, במובנים רבים יש הרבה מאוד משותף בין השמאל הקיצוני לימין הקיצוני בישראל. שניהם מרוממים את עצמם בשרוכי הנעלים של ערכים ואידאולוגיות במענה לצורכי נפש איחודים (ראה ספרו של פרופסור גיורא שוהם "מרד יצירה והתגלות"). הימין בתפיסות לאומיות ודתיות קיצוניות והשמאל בערכים האוניברסליים. היותנו מוסרים זה ערך חשוב ביותר אך, החיים רצופים בדילמות מוסריות לא פשוטות וכאנשים בוגרים עלינו להבין זאת. בנוסף לכך, מוסרנות יתר איננה תכנית עבודה. לצערי, הכישלון הגדול של השמאל בישראל הביא להתחזקותו של הימין, ואם עלינו להצביע על משהו הייתי בן היתר מצביע על כישלונו של השמאל, שמלבד בכי ונהי על המצב ומוסרניות יתר אין לו כל תוכנית עבודה מעשית כיצד לעשות את הדברים טוב יותר.

  6. עמית מנדלסון היקר, הדברים הקשים שכתבת מייצגים את השמאל הקיצוני ביותר בישראל. וזה סיפור עצוב כשלעצמו. היה לי פעם חבר, ד"ר לפסיכולוגיה, איש תרבות ונימוסין, שאמר לי בזמן שרצנו יחד בשבתות, כי לו היה צעיר יותר היה כבר מזמן יורד לקנדה וחי שם, כפי שעושה זאת כבר שנים רבות חברו הטוב. כלומר, אם ישראל איננה פועלת באופן הטהור והמושלם ביותר אז פוס, אני קם והולך מפה. אני מאוד מסתייג מכתבות הנושאות אופי של בכי ונהי על המצב הקיים. זה נכון שישנן הרבה תופעות שליליות בישראל אך גם אז הדברים אינם ראויים להצגה כל כך שלילית. וחוץ מזה אני מכוון לעשיה בחזקת מה עושים לכשקמים למחרת בבוקר כדי לשנות את הדברים. המציאות היא מורכבת ובמיוחד באזורינו.
    השלום איננו תלוי אך ורק בנו ולידיעתך עם ניסוג מכל השטחים לא יגיע השלום המיוחל. הכי קל להגיד כיבוש והכל פתיר. גם עניין הפליטים הוא מורכב וגישה הומניסטית בלבד לא תיתן את הפתרון המבוקש. וככה וככה וככה. אשמך לפגוש אותך לכשתשוב לישראל. כל טוב נמרוד נוי

    • נמרוד אני אישית אדם סקפטי ולא מאמין בשלום אבל, אם יש תקווה שווה לנסות בלי תקווה אין טעם לחיים. אני לא מצפה מישראל לפעול באופן טהור אבל בטח לא בסגנון גרמניה הנאצית, לומר על אדם שחי 43 שנה בישראל שהוא לא מכיר את המציאות המורכבת של אזורינו, זו בדיחה, כמובן שאני מכיר. אני חייתי בתוכה, אבל כתאתה יוצא החוצה מהביצה, מתייבש קצת ומעיף מבט אחורה אתה נחרד לנוכח מה שרואות עיניך

  7. עמית הכתיבה שלך מלאה התנשאות ושחצנות [כמו כל השמאל "הנאור"] רק אתם יודעים מה טוב לעם ישראל ורק אתם מבינים את העולם הערבי הכי טוב אני מצטט אותך"מביש אותי במיוחד מתן פתחון פה למשפחות השכולות בנושא גורל המשא ומתן. עם כל הכבוד לכאבכן, הכאב הפרטי הוא לא סיבה לגיטימית להרס התקווה הקלושה שהעם הדפוק הזה אולי אי פעם יוכל לחיות בשלום"כבר היה לנו פעם שלום וכבר קיבלו עליו פרס נובל זוכר את הסכם אוסלו
    במקביל, מתרחש בשנים אלו גל טרור רצחני הכולל סדרה של פיגועי התאבדות, מצד החמא"ס ו"הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני", כאשר "הרשות הפלסטינית" מפגינה בתקופה זו, עמדה נרפית ואינה עומדת בהתחייבויותיה מתוקף ההסכם למנוע ולסכל פעילות טרור נגד ישראל.
    גל הטרור מגיע לשיאו, בסדרת פיגועי ההתאבדות הגדולים בפברואר-מרץ 1996; שני פיגועים בירושלים, פיגוע באשקלון, ופיגוע בדיזינגוף סנטר בתל-אביב – פיגועים בהם נהרגים עשרות ישראלים ונפצעים מאות.ועל מה הם קבלו את הפרס לאולהים פתרונים לישראל אין תורת גזע כעם נרדף החי בגונגל חייב להגן על עצמו בחוקים אתה קורא לזה חוקי גזע אבל אלה חוקים הבאים להגן עלינו מפני העלמותו של אותו עם שכבר ידע מה זה להכלותו ישראל לא יכולה ולא צריכה לקבל מהגרי עבודה מסתננים ברגע שהגיעו למצרים ומשם המשיכו למדינת ישראל הם לא פליטים הם מסתננים או יותר נכון מהגרי עבודה מנם בגין ז"ל קיבל פליטים מויטנם כמה עשרות משפחות אלה באמת היו פליטים מספינה בלב ים חלקם נשארו לחיות כאן במדינת אפרטהייד וחלקם לאחר שהתבססו כלכלית חזרו לאחר עשרות שניים הביתה אתה מאשים את ישראל כמדינה שאינה מוכנה לקלוט "פליטים" ראה מדינות שקלטו פליטים צרפת כל שנה נערכת שם אינתפאדה חגיגה של ביזה הצתות וכמובן שכונות שלמות שכוחות המשטרה מפחדות לכנס שם שבדיה הנאורה לא ישראל הגזענית קיבלה פליטים מה התודה שלהם כמו בצרפת רק אומר שהם לא פליטים אלה מהגרי עבודה המחפשים חיים טובים/ קלים ואין רצונם להשתלב באותן מדינות ויש עוד עשרות דוגמאות ואהבתי את הקטע הבא שלך"אז אני מחפש פינה לשבת בה בחושך ולנסות לשכוח שאני אחד מכם" אל תדאג יום אחד יבאו אליך אותם " פליטים" שהגרו ממדינות ערב לאירופה הליברלית ומכניסת האורחים ויזכרו לך שאתה יהודי/ ישראלי אני מקווה שיהיה לך זמן לעלות למטוס ולחזור למדינת האפרטהיידואז כאן תחפש לעצמך פינה לשבת בה בחושך ולנסות לשכוח את הארס שפעם רשמתי על המדינה שברגע של אסון קלטה אותי בחזרה

    • עמית הכתיבה שלך מלאה התנשאות ושחצנות [כמו כל השמאל "הנאור"] רק אתם יודעים מה טוב לעם ישראל ורק אתם מבינים את העולם הערבי הכי טוב אני מצטט אותך"מביש אותי במיוחד מתן פתחון פה למשפחות השכולות בנושא גורל המשא ומתן. עם כל הכבוד לכאבכן, הכאב הפרטי הוא לא סיבה לגיטימית להרס התקווה הקלושה שהעם הדפוק הזה אולי אי פעם יוכל לחיות בשלום"כבר היה לנו פעם שלום וכבר קיבלו עליו פרס נובל זוכר את הסכם אוסלו
      במקביל, מתרחש בשנים אלו גל טרור רצחני הכולל סדרה של פיגועי התאבדות, מצד החמא"ס ו"הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני", כאשר "הרשות הפלסטינית" מפגינה בתקופה זו, עמדה נרפית ואינה עומדת בהתחייבויותיה מתוקף ההסכם למנוע ולסכל פעילות טרור נגד ישראל.
      גל הטרור מגיע לשיאו, בסדרת פיגועי ההתאבדות הגדולים בפברואר-מרץ 1996; שני פיגועים בירושלים, פיגוע באשקלון, ופיגוע בדיזינגוף סנטר בתל-אביב – פיגועים בהם נהרגים עשרות ישראלים ונפצעים מאות.ועל מה הם קבלו את הפרס לאולהים פתרונים לישראל אין תורת גזע כעם נרדף החי בגונגל חייב להגן על עצמו בחוקים אתה קורא לזה חוקי גזע אבל אלה חוקים הבאים להגן עלינו מפני העלמותו של אותו עם שכבר ידע מה זה להכלותו ישראל לא יכולה ולא צריכה לקבל מהגרי עבודה מסתננים ברגע שהגיעו למצרים ומשם המשיכו למדינת ישראל הם לא פליטים הם מסתננים או יותר נכון מהגרי עבודה מנם בגין ז"ל קיבל פליטים מויטנם כמה עשרות משפחות אלה באמת היו פליטים מספינה בלב ים חלקם נשארו לחיות כאן במדינת אפרטהייד וחלקם לאחר שהתבססו כלכלית חזרו לאחר עשרות שניים הביתה אתה מאשים את ישראל כמדינה שאינה מוכנה לקלוט "פליטים" ראה מדינות שקלטו פליטים צרפת כל שנה נערכת שם אינתפאדה חגיגה של ביזה הצתות וכמובן שכונות שלמות שכוחות המשטרה מפחדות לכנס שם שבדיה הנאורה לא ישראל הגזענית קיבלה פליטים מה התודה שלהם כמו בצרפת רק אומר שהם לא פליטים אלה מהגרי עבודה המחפשים חיים טובים/ קלים ואין רצונם להשתלב באותן מדינות ויש עוד עשרות דוגמאות ואהבתי את הקטע הבא שלך"אז אני מחפש פינה לשבת בה בחושך ולנסות לשכוח שאני אחד מכם" אל תדאג יום אחד יבאו אליך אותם " פליטים" שהגרו ממדינות ערב לאירופה הליברלית ומכניסת האורחים ויזכרו לך שאתה יהודי/ ישראלי אני מקווה שיהיה לך זמן לעלות למטוס ולחזור למדינת האפרטהיידואז כאן תחפש לעצמך פינה לשבת בה בחושך ולנסות לשכוח את הארס שפעם רשמתי על המדינה שברגע של אסון קלטה אותי בחזרה

  8. רני רהב ,שלום לך
    אתה קם "לעמל יומך שמח ויוצר" ? – יפה לך, רוב האזרחים (או יותר נכון הנתינים) בקושי סוגרים את החודש ,חוזרים בערב מעבודה קשה ולא מתגמלת מבלי להספיק להנות מהילדים שלהם.הם חיים במינוס ומשכנתא שככל הנראה לעולם לא יצליחו לסגור.

    עמית מנדלזון הטיב לתאר אותך ,יצור דוחה ומנותק שמלקק כמו פודל את הרגליים של טייקונים שחיים על חשבון מעמד הביניים היצרני.
    אבל למרות שאני בניגוד אליך עובד קשה למחייתי, עושה מילואים בצנחנים ומתנדב לא מעט כדי להפוך את המדינה הזו לטובה יותר עבור הדור הבא למרות אנשים כמוך, אני ממש לא מקנא במיגדל השן שלך.

    בן אדם כל כך מנותק ומתנשא הוא קודם כל האסון של עצמו ושל שאר האנשים שהוא מזהם את האוויר שהוא חולק עימם. אז שיהיה לך כל טוב וחבל שאשפה כמוך נשארת פה כאשר אנחנו נאלצים לוותר לצערינו על "מלח הארץ" האמיתים כמו עמית מנדלזון שלצערי התייאשו מ"לשנות מבפנים" את הזוהמה שלך.

    שתהיה לך שבת שלום ,ואם אתה לא מסוגל להסתכל מהחלון ,אז לפחות תסתכל במראה על עצמך.

  9. על אף שאני חש תחושות בושה לגבי כל הנושאים שהעלית אני מוצא לנכון לציין שבקום מגוריך הנוכחי (מרסיי) מתקימות עוולות רבות וזהות ושם אתה חש מוגן?

כתבות אחרונות באתר

שחורים ושנואים - צילום: עמית מנדלזון

כן אני כבר לא שם, בינכם. יהיו כמובן כאלה שירימו גבה ויאמרו: "באיזו זכות הוא מבקר אותנו?" התשובה פשוטה: בזכות 43 שנה שבהן חייתי במדינה שרק לקחה ממני ולא נתנה לי דבר; בזכות בתי החיה בישראל, משרתת בצה"ל, כמו אביה וכמו כל בני משפחתה בעבר וסביר להניח שגם בעתיד (אם יהיה עתיד), ובזכות משפחתי וחברי הכלואים שם. לא מאחורי סורג ובריח אמנם, אבל בלית ברירה.

אני מתבייש עד עמקי נשמתי במה שאני רואה ושומע, אני מתבייש עד כדי כך שהייתי מוכן להדביק את הערלה שלי למקומה (לא תתאים, אני יודע, אבל הבנתם את העקרון). אני לא מתבייש בהיותי ישראלי-יהודי – אני מתבייש כי רוב האנשים החיים היום במדינה שאותה אני אוהב (ולא אפסיק לבקר אותה) גם מכאן, אינם מזכירים בשום צורה שהיא את מה שהעם הזה היה או היה אמור להיות.


השם המפורש

ערבים - אפרטהייד הלכה למעשה - צילום: עמית מנדלזון

אני מתבייש בבורות שהיא היום נחלתם רוב אזרחי המדינה הזו; אנשים שלא זוכרים את ההיסטוריה של עמם, או שזוכרים אותה בדרך שנוח להם לזכור, ואינם רואים לאן היא נגררת כי הם אינם מעזים להוציא מפיהם את השם המפורש. כן אנחנו שם. אנחנו צועקים בריש גלי "JUDE UBER ALLES" רק שבעברית זה נשמע הרבה יותר מכובס: "העם הנבחר", "עם סגולה". פיתחנו תורת גזע משלנו, ואנחנו לא מקבלים את השונה בגלל דתו או מוצאו, גם אם הוא נזקק לקורת גג, גם אם הוא בסכנת חיים.

אנחנו כל-כך מתעבים אותם עד שבנינו להם מחנה ריכוז – "מתקן" קראנו לזה. העובדה שמגישים שם שלוש ארוחות ביום לא הופכת את זה לפחות ממחנה ריכוז. שם אנחנו מרכזים את "השחורים" האלו, גם לזה מצאנו שם שיתאים לנו: "מסתננים". לא שנתנו למישהו מהם צ'אנס להגיש בקשה למקלט מדיני כמו שמחייב החוק הבינלאומי. אבל למי אכפת. הם שחורים.

כן, יש ביניהם פושעים, אז מה? בינינו אין כאלה? מדינת ישראל הולידה מתוכה רוצחים אכזריים, אנסים, גנבים; למעשה, כל-כך רבים מנבחריה נמצאו אשמים בפשעים שזה נהפך לסטנדרד – אז מה לנו להלין על אחרים? אין עם טוב או עם רע, בכל עם יש טוב ורע. להכניס את כולם לקטגוריה של פושעים זו גזענות, בדיוק כמו לומר ש"כל היהודים אוהבים כסף".

הגזענות פושה בכל חלקה טובה, כן תמיד יש תירוץ, "כל הערבים רוצים לזרוק אותנו לים", כן וכבר אמרנו שכל היהודים אוהבים כסף. אז הם יחיו שם ואנחנו כאן, הם לא יתקרבו לגבולותינו הם יושפלו בשערינו, הם לא יקבלו שירות או הלוואה, הם ערבים. נפריד אותם מאיתנו, להפרדה הזו קוראים בשפה הבינלאומית אפרטהייד תרצו או לא זה מה שיש במדינת ישראל.

ליל הבדולח - גם לזה הגענו

הבושה מציפה אותי כשאני שומע על הפורעים, המכים, ההורסים והשוברים, ששורפים ועוד משאירים כתובת על הקיר. "תג מחיר" הם קוראים לזה. ההבדל בין האירועים הללו לבין ליל הבדולח לא רחוק. ואם היום איש לא עושה כלום (אפילו לא מוכנים להגדירם כטרוריסטים) הרי שיגיע היום בו הם ירצחו אנשים בלי מורא בראש חוצות.

אמר לי איש חכם: "ילד מוכה הופך להיות הורה מכה". אז זה מה שאנחנו. העם שהוכה שעבר את השואה, נע בדיוק באותו מסלול שנעו רוצחיו 65 שנה בלבד מקום מדינתו.

אני מתבייש לשמוע את הייצורים הללו שצועקים "העולם צבוע". אז לא, העולם לא צבוע. העולם התנסה, בדק את עברו ונסוג; הצרפתים נסוגו מהקולוניות, וזה כולל אלג'יריה, שעלתה להם בדמים רבים; אפילו בצפון אירלנד שורר שלום, יחסי. נכון, בעברן של עמים רבים יש כתמים שחורים משחור, אבל הם עובדים שעות נוספות כדי ללמוד מהם, לוודא שלא יחזור והם מכירים את הכתמים השחורים הללו. והם רואים אותם על פרצופה של מדינת ישראל.

לא הם הצבועים – זה אנחנו אנחנו הצבועים. בבית הנבחרים שלנו יושבים גזענים מוצהרים, והיו ימים שזה לא היה אפשרי. שמירי רגב, בן ארי ורבים אחרים היו נפסלים על הסף בגלל דעות גזעניות גרידא. היום הם חברי כנסת, הם מייצגים אתכם וזו בושה גדולה.

עושה שלום במרומיו

בימים אלה נפתח שוב המשא ומתן עם הפלסטינים, אבל מדינת ישראל לא באמת רוצה שלום. רוב אזרחי מדינת ישראל אינם רוצים שלום. הם לא מוכנים לוותר על דבר ותמיד ויאשימו בכך את הצד השני. מדינת ישראל לא רוצה שתי מדינות לשני עמים וגם לא מדינה אחת לשני עמים. נוח לה לשלוט על עם אחר, זה טוב ללומבגו של ביבי, זה משאיר אותו על הכיסא הנוח בלשכת ראש הממשלה – אבל איפה זה משאיר את עם ישראל?

מבייש אותי במיוחד מתן פתחון פה למשפחות השכולות בנושא גורל המשא ומתן. עם כל הכבוד לכאבכן, הכאב הפרטי הוא לא סיבה לגיטימית להרס התקווה הקלושה שהעם הדפוק הזה אולי אי פעם יוכל לחיות בשלום. רבים מכם לקחו את הסיכון מעצם בחירת מקום מגוריהם. אחרים אשמים בדיוק מאותה הסיבה שאני מתבייש בכם, שאינטרס אישי, כואב ככל שיהיה, קודם לאינטרס הלאומי, והאינטרס הלאומי איננו לנצח בעוד מלחמה או להחזיק בעוד שטח אלא לחיות בשלום איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ואם יש סיכוי אז תבלעו ותשתקו.

אוי לטפשות ואבוי לנושאיה

אני מתבייש לראות כיצד רומסת הפוליטיקה החדשה את הדמוקרטיה, ולא הפוליטיקאים אשמים. הם נוכלים ששמו להם למטרה לשמר את שררתם; אשם הציבור שמשוכנע שכל מה שארוך וחלקלק הוא לוקש ואוכל אותו. ולראיה – 19 מנדטים קיבל אדם ללא השכלה אבל עם בלורית.

הוא כבר הוכיח שהוא נוכל, הוא כבר הוכיח במעשיו שהבחירה בין מאות אלפי בוחריו או עשרות תומכיו וחבריו קלה במיוחד, הרי מלכתחילה הוא חיפש את הכסף, הכסף שנמצא בכיסי הציבור, הכסף שכולם חוגגים עליו, הכסף שעומד להיגמר. ובוחריו? אין גבול לטפשות, במקום להודות שהם אידיוטים, הם ינסו להוכיח שלהיות אידיוט זה COOL.

חוק המשילות החדש הוא עוד אבן, כבדה במיוחד, שהונחה על קברה של הדמוקרטיה הישראלית. אתם הישראלים, בטיפשות ואטימות, התעלמתם מכל שאר האבנים הקטנות יותר שנחתו כמו ברד בשנים האחרונות. באמצע עוד היה לכם עוד סיכוי להנשים את הגופה, ומה עשיתם? הלכתם שולל אחרי אחד עם בלורית ואחד עם קרחת, פרזנטור ואיש היי-טק, "מלח הארץ" ממש. ובטיפשותכם כי רבה, בלי שהללו יצטרכי לטרוח להסתיר זאת, לא ראיתם כמה הם אינטרסנטים. והם ייבחרו בשנית כי להיות אידיוט זה כבר להיט.

לפיד - מסתבר שהטפשות איננה מחלה כואבת - איור: עמית מנדלזון

אני לא יודע איפה לקבור את עצמי כשאני נתקל במישהו שהאמין, ועוד יותר גרוע שעדיין מאמין, ב"פוליטיקה החדשה" של לפיד או בבולשיט הצבאי של בנט. זה מדכא במיוחד, מכיוון שלא צריך לדעת עברית כדי להבין שהם מדברים שטויות. יאיר לפיד הוא נוכל מהסוג הנחות ביותר, אבל בשביל ליפול לפח שלו צריך להיות יותר טיפש ממנו. וזה כבר עלבון צורב, לא סתם בושה.

רוע לב והרס עצמי

מביישים אותי גם רוע הלב, השטנה, והשנאה שאני רואה כלפי אלו שמנסים בכל מאודם בדרכי שלום ולא באלימות לשנות משהו. קומץ קטן של פעילים מוכים וחבולים. אני מתבייש באלו שלא הצטרפו אליהם כי הישבן שלהם מכוסה בשלב זה. אתם לא מבינים שזה זמני, לא יתכן שאתם לא מבינים שהגזירות הללו שנופלות על כולכם מדי יום ויומו לא ישפיעו בסופו של דבר גם עליכם אלו ש"בסדר".

אני מתבייש לקרוא כיצד רומסים השכם והערב גדודים של חלאות מטעם, בחורה נחמדה שקמה והעזה. שהעירה את הציבור; אני מדבר על דפני ליף, שאת כבודה השפילו, את ידה שברו ועוד העזו להעמיד אותה לדין על תקיפת שוטרים. ואני שומע את ההשמצות הנאלחות על האדם היחיד שהצליח במקום בו נכשלו רבים ומתקשה להסתכל בראי, היתכן שאני חלק מזה?

אני מתבייש באלה שיש להם ומתעלמים מאלו שאין להם. לא רק מתעלמים מהם, אלא טוענים שאינם קיימים. "אין אנשים רעבים בישראל" הם אומרים. יש ועוד איך יש, רק שאתם מסרבים לפתוח את החלון כי הנוף הנשקף ממנו הוא לא משהו.

אוליגרכיית הממון קוברת את הדמוקרטיה - איור: עמית מנדלזון

העלבון צורב בי כשאני רואה כיצד הדמוקרטיה הישראלית נשלטת בידי בעלי ממון ואינטרסנטים, עד כדי כך שהם מעזים להוציא "המלצות" לממשלת ישראל כיצד ואילו חוקים להעביר. אין איש פוצה פה, והציבור בעת ההיא ידום.

אה כן… ואני מתבייש שבכלל קיים אדם כמו רני רהב בישראל, והוא גם מצליח. אדם יהיר, בוטה, עילג ודוחה – ולמרבה התדהמה מאוד מצליח. רק בישראל. אוי לבושה.

לראשונה בחיי אני מתבייש לומר שאני ישראלי. מתבייש, לא פוחד. אל תבלבלו בין השניים. מעולם לא חשתי באיום בגלל היותי ישראלי או יהודי, היום אני חש בושה גדולה. אני יכול להמשיך ולמנות את הסיבות אבל אין צורך, אין צורך להסביר כמה מבייש אותי שאנס היה נשיא המדינה, חשוד בקבלת שוחד ראש ממשלה, גנב שר האוצר, וחשוד בהעלמת מיסים רב ראשי. מביישת אותי העובדה שבמאה ה-21 היחס לנשים במדינת ישראל הדרדר לרמת ימי הביניים. מבייש לראות כיצד עושה המדינה שימוש במערכת הביטחון כדי לשבור שביתה לגיטימית של אנשים טובים, ורומסת לא רק את זכויות העובד אלא גם את שאריות הדמוקרטיה.

שנים אמרו לנו – הישראלים שחיים בחו"ל – שאנחנו השגרירים של מדינת ישראל; אבל איך אוכל לסנגר על מדינת ישראל, כשאני בוש ונכלם לנוכח התנהלותה? איך אוכל לומר שזו "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", כשאני יודע שהיא הופכת במהירות לתאוקרטיה פשיסטית לאומנית, מצד אחד ואוליגרכיה מצד אחר. כסף ודת והרבה עבדים.

אז אני מחפש פינה לשבת בה בחושך ולנסות לשכוח שאני אחד מכם; לנסות לשכוח לאן נעלמה המדינה שאהבתי ומהיכן ומתי צצה המפלצת המכוערת הזו; ואולי היא תמיד היתה שם, ורק אני הייתי העיוור.

 

 

  1. חותמת על כל מילה.
    שאריות הכבוד שלי כאן נשענות על האפשרות שקיימת (חוששני שגם היא זמנית) להביע דעות אמיצות כדעותיך.

  2. מעניין מה היית אומר לו היית חי בצרפת בתקופתו של רובספייר. עכשיו אולי "צרפת לא מושלמת אבל שום דבר לא מתקרב למה שקורה בישראל", רק שאתה משווה בין שתי מדינות בשתי תקופות שונות. אירופה כבר הספיקה לעשות את כל מה שאתה מזהיר מפניו כאן (ושאנחנו עדיין לא הגענו לרמה שלהם, אפילו לא קרוב). הביקורת שלך במקום, אבל ארסיותה שוללת ממנה את מקומה וחבל.

    • דניאל מצד אחד אין קשר בין המאמר שלי לתקופת רובספייר, למעשה אני אפילו אומר שהעבר מת, ההוה קיים, תקופת רובספייר היתה המשכה הישיר של המהפיכה אז נכון שלא מדובר שתקופה נעימה אבל היא היתה חלק בלתי נפרד ממצב ח י ו ב י בו הציבור לוקח לעצמו את זכויותיו. מה שלא קורה ולא יקרה בישראל. אין שום דבר ארסי בביקורת שלי, יש בו רק כאב, השימוש בתיאור ארסי לכל ביקורת חזקה מחייב קודם כל בדיקה במילום מה משמעות המילה ארס, רעל, אני לא רואה שום רעל במאמר שלי רק אמת,

  3. רבותי רני רהב הוא קוריוז מבחינתי, אפס שכל קיומו תלוי בישבן שלפניו, טפיל. אבל תרצו או לא הוא משרת את אלו שמשתמשים בכספינו, הוא חי ממנו ומהכסף הזה הוא בנה את האימפריה המהוללת שלו. מעבר לזה לא ברור לי בכלל איזו הצלחה הוא השיג.

  4. הכתבה הזאת עשויה להיות לא נעימה למי שרוצה להתבונן כל בוקר במראה ולטפוח על שכמו ולהגיד: אני נהדר!
    או כמשל להתבוננות ההכרחית שלנו במראה הקולקטיבית::מי אנחנו כעם? האם זה העם שרצינו להיות? האם אלה הערכים שרצינו לגדול עליהם? האם אסור לנו לבקר את עצמנו לאור ערכים שפימפמו בנו מאז ילדותינו. וכן הפכנו לעם של חזירים קפיטליסטיים כי ההנהגה העומדת בראשה מטפחת ומקדשת את החומר על חשבון האדם וכבודו.
    נכון אמר עמית, נהיינו עבדים למדינה תחת שהמדינה תשרת אותנו. אך לא כולם בנויים להיות עבדיו של האדון ואלה אכן מצליחים בארצינו במיוחד ואלה גם ימשיכו להתרפס בפני אדוניהם עם דברי הלל. לא ייתכן אדם כחלק מעם שיהיה בלי שום ביקורת עצמית וביקורת אישית על הניראות שלו כאדם וכחלק מהחברה וומה שנהיה ממנה מערכיה כלפי הזרים והעולם, אין לנו כל הישרדות כעם, אם נשכון בדד בלי להתייחס לערכים החברתיים המקובלים בעולם ביחס לפרט, לשונה, לזר ולחלש.
    ולבוחרים להיות עבדים של אדונים ומדושנים מעונג כמשל, לשביעות הרצון שלהם מאדונם, נאמר על ידי באקונין החכם: "עבדות שכלית, יהיה אשר יהיה טבעה, תמיד תגרור אחריה כדרך הטבע הן עבדות פוליטית והן עבדות חברתית".

  5. ועוד עמית מנדלסון, לידיעתך, במובנים רבים יש הרבה מאוד משותף בין השמאל הקיצוני לימין הקיצוני בישראל. שניהם מרוממים את עצמם בשרוכי הנעלים של ערכים ואידאולוגיות במענה לצורכי נפש איחודים (ראה ספרו של פרופסור גיורא שוהם "מרד יצירה והתגלות"). הימין בתפיסות לאומיות ודתיות קיצוניות והשמאל בערכים האוניברסליים. היותנו מוסרים זה ערך חשוב ביותר אך, החיים רצופים בדילמות מוסריות לא פשוטות וכאנשים בוגרים עלינו להבין זאת. בנוסף לכך, מוסרנות יתר איננה תכנית עבודה. לצערי, הכישלון הגדול של השמאל בישראל הביא להתחזקותו של הימין, ואם עלינו להצביע על משהו הייתי בן היתר מצביע על כישלונו של השמאל, שמלבד בכי ונהי על המצב ומוסרניות יתר אין לו כל תוכנית עבודה מעשית כיצד לעשות את הדברים טוב יותר.

  6. עמית מנדלסון היקר, הדברים הקשים שכתבת מייצגים את השמאל הקיצוני ביותר בישראל. וזה סיפור עצוב כשלעצמו. היה לי פעם חבר, ד"ר לפסיכולוגיה, איש תרבות ונימוסין, שאמר לי בזמן שרצנו יחד בשבתות, כי לו היה צעיר יותר היה כבר מזמן יורד לקנדה וחי שם, כפי שעושה זאת כבר שנים רבות חברו הטוב. כלומר, אם ישראל איננה פועלת באופן הטהור והמושלם ביותר אז פוס, אני קם והולך מפה. אני מאוד מסתייג מכתבות הנושאות אופי של בכי ונהי על המצב הקיים. זה נכון שישנן הרבה תופעות שליליות בישראל אך גם אז הדברים אינם ראויים להצגה כל כך שלילית. וחוץ מזה אני מכוון לעשיה בחזקת מה עושים לכשקמים למחרת בבוקר כדי לשנות את הדברים. המציאות היא מורכבת ובמיוחד באזורינו.
    השלום איננו תלוי אך ורק בנו ולידיעתך עם ניסוג מכל השטחים לא יגיע השלום המיוחל. הכי קל להגיד כיבוש והכל פתיר. גם עניין הפליטים הוא מורכב וגישה הומניסטית בלבד לא תיתן את הפתרון המבוקש. וככה וככה וככה. אשמך לפגוש אותך לכשתשוב לישראל. כל טוב נמרוד נוי

    • נמרוד אני אישית אדם סקפטי ולא מאמין בשלום אבל, אם יש תקווה שווה לנסות בלי תקווה אין טעם לחיים. אני לא מצפה מישראל לפעול באופן טהור אבל בטח לא בסגנון גרמניה הנאצית, לומר על אדם שחי 43 שנה בישראל שהוא לא מכיר את המציאות המורכבת של אזורינו, זו בדיחה, כמובן שאני מכיר. אני חייתי בתוכה, אבל כתאתה יוצא החוצה מהביצה, מתייבש קצת ומעיף מבט אחורה אתה נחרד לנוכח מה שרואות עיניך

  7. עמית הכתיבה שלך מלאה התנשאות ושחצנות [כמו כל השמאל "הנאור"] רק אתם יודעים מה טוב לעם ישראל ורק אתם מבינים את העולם הערבי הכי טוב אני מצטט אותך"מביש אותי במיוחד מתן פתחון פה למשפחות השכולות בנושא גורל המשא ומתן. עם כל הכבוד לכאבכן, הכאב הפרטי הוא לא סיבה לגיטימית להרס התקווה הקלושה שהעם הדפוק הזה אולי אי פעם יוכל לחיות בשלום"כבר היה לנו פעם שלום וכבר קיבלו עליו פרס נובל זוכר את הסכם אוסלו
    במקביל, מתרחש בשנים אלו גל טרור רצחני הכולל סדרה של פיגועי התאבדות, מצד החמא"ס ו"הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני", כאשר "הרשות הפלסטינית" מפגינה בתקופה זו, עמדה נרפית ואינה עומדת בהתחייבויותיה מתוקף ההסכם למנוע ולסכל פעילות טרור נגד ישראל.
    גל הטרור מגיע לשיאו, בסדרת פיגועי ההתאבדות הגדולים בפברואר-מרץ 1996; שני פיגועים בירושלים, פיגוע באשקלון, ופיגוע בדיזינגוף סנטר בתל-אביב – פיגועים בהם נהרגים עשרות ישראלים ונפצעים מאות.ועל מה הם קבלו את הפרס לאולהים פתרונים לישראל אין תורת גזע כעם נרדף החי בגונגל חייב להגן על עצמו בחוקים אתה קורא לזה חוקי גזע אבל אלה חוקים הבאים להגן עלינו מפני העלמותו של אותו עם שכבר ידע מה זה להכלותו ישראל לא יכולה ולא צריכה לקבל מהגרי עבודה מסתננים ברגע שהגיעו למצרים ומשם המשיכו למדינת ישראל הם לא פליטים הם מסתננים או יותר נכון מהגרי עבודה מנם בגין ז"ל קיבל פליטים מויטנם כמה עשרות משפחות אלה באמת היו פליטים מספינה בלב ים חלקם נשארו לחיות כאן במדינת אפרטהייד וחלקם לאחר שהתבססו כלכלית חזרו לאחר עשרות שניים הביתה אתה מאשים את ישראל כמדינה שאינה מוכנה לקלוט "פליטים" ראה מדינות שקלטו פליטים צרפת כל שנה נערכת שם אינתפאדה חגיגה של ביזה הצתות וכמובן שכונות שלמות שכוחות המשטרה מפחדות לכנס שם שבדיה הנאורה לא ישראל הגזענית קיבלה פליטים מה התודה שלהם כמו בצרפת רק אומר שהם לא פליטים אלה מהגרי עבודה המחפשים חיים טובים/ קלים ואין רצונם להשתלב באותן מדינות ויש עוד עשרות דוגמאות ואהבתי את הקטע הבא שלך"אז אני מחפש פינה לשבת בה בחושך ולנסות לשכוח שאני אחד מכם" אל תדאג יום אחד יבאו אליך אותם " פליטים" שהגרו ממדינות ערב לאירופה הליברלית ומכניסת האורחים ויזכרו לך שאתה יהודי/ ישראלי אני מקווה שיהיה לך זמן לעלות למטוס ולחזור למדינת האפרטהיידואז כאן תחפש לעצמך פינה לשבת בה בחושך ולנסות לשכוח את הארס שפעם רשמתי על המדינה שברגע של אסון קלטה אותי בחזרה

    • עמית הכתיבה שלך מלאה התנשאות ושחצנות [כמו כל השמאל "הנאור"] רק אתם יודעים מה טוב לעם ישראל ורק אתם מבינים את העולם הערבי הכי טוב אני מצטט אותך"מביש אותי במיוחד מתן פתחון פה למשפחות השכולות בנושא גורל המשא ומתן. עם כל הכבוד לכאבכן, הכאב הפרטי הוא לא סיבה לגיטימית להרס התקווה הקלושה שהעם הדפוק הזה אולי אי פעם יוכל לחיות בשלום"כבר היה לנו פעם שלום וכבר קיבלו עליו פרס נובל זוכר את הסכם אוסלו
      במקביל, מתרחש בשנים אלו גל טרור רצחני הכולל סדרה של פיגועי התאבדות, מצד החמא"ס ו"הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני", כאשר "הרשות הפלסטינית" מפגינה בתקופה זו, עמדה נרפית ואינה עומדת בהתחייבויותיה מתוקף ההסכם למנוע ולסכל פעילות טרור נגד ישראל.
      גל הטרור מגיע לשיאו, בסדרת פיגועי ההתאבדות הגדולים בפברואר-מרץ 1996; שני פיגועים בירושלים, פיגוע באשקלון, ופיגוע בדיזינגוף סנטר בתל-אביב – פיגועים בהם נהרגים עשרות ישראלים ונפצעים מאות.ועל מה הם קבלו את הפרס לאולהים פתרונים לישראל אין תורת גזע כעם נרדף החי בגונגל חייב להגן על עצמו בחוקים אתה קורא לזה חוקי גזע אבל אלה חוקים הבאים להגן עלינו מפני העלמותו של אותו עם שכבר ידע מה זה להכלותו ישראל לא יכולה ולא צריכה לקבל מהגרי עבודה מסתננים ברגע שהגיעו למצרים ומשם המשיכו למדינת ישראל הם לא פליטים הם מסתננים או יותר נכון מהגרי עבודה מנם בגין ז"ל קיבל פליטים מויטנם כמה עשרות משפחות אלה באמת היו פליטים מספינה בלב ים חלקם נשארו לחיות כאן במדינת אפרטהייד וחלקם לאחר שהתבססו כלכלית חזרו לאחר עשרות שניים הביתה אתה מאשים את ישראל כמדינה שאינה מוכנה לקלוט "פליטים" ראה מדינות שקלטו פליטים צרפת כל שנה נערכת שם אינתפאדה חגיגה של ביזה הצתות וכמובן שכונות שלמות שכוחות המשטרה מפחדות לכנס שם שבדיה הנאורה לא ישראל הגזענית קיבלה פליטים מה התודה שלהם כמו בצרפת רק אומר שהם לא פליטים אלה מהגרי עבודה המחפשים חיים טובים/ קלים ואין רצונם להשתלב באותן מדינות ויש עוד עשרות דוגמאות ואהבתי את הקטע הבא שלך"אז אני מחפש פינה לשבת בה בחושך ולנסות לשכוח שאני אחד מכם" אל תדאג יום אחד יבאו אליך אותם " פליטים" שהגרו ממדינות ערב לאירופה הליברלית ומכניסת האורחים ויזכרו לך שאתה יהודי/ ישראלי אני מקווה שיהיה לך זמן לעלות למטוס ולחזור למדינת האפרטהיידואז כאן תחפש לעצמך פינה לשבת בה בחושך ולנסות לשכוח את הארס שפעם רשמתי על המדינה שברגע של אסון קלטה אותי בחזרה

  8. רני רהב ,שלום לך
    אתה קם "לעמל יומך שמח ויוצר" ? – יפה לך, רוב האזרחים (או יותר נכון הנתינים) בקושי סוגרים את החודש ,חוזרים בערב מעבודה קשה ולא מתגמלת מבלי להספיק להנות מהילדים שלהם.הם חיים במינוס ומשכנתא שככל הנראה לעולם לא יצליחו לסגור.

    עמית מנדלזון הטיב לתאר אותך ,יצור דוחה ומנותק שמלקק כמו פודל את הרגליים של טייקונים שחיים על חשבון מעמד הביניים היצרני.
    אבל למרות שאני בניגוד אליך עובד קשה למחייתי, עושה מילואים בצנחנים ומתנדב לא מעט כדי להפוך את המדינה הזו לטובה יותר עבור הדור הבא למרות אנשים כמוך, אני ממש לא מקנא במיגדל השן שלך.

    בן אדם כל כך מנותק ומתנשא הוא קודם כל האסון של עצמו ושל שאר האנשים שהוא מזהם את האוויר שהוא חולק עימם. אז שיהיה לך כל טוב וחבל שאשפה כמוך נשארת פה כאשר אנחנו נאלצים לוותר לצערינו על "מלח הארץ" האמיתים כמו עמית מנדלזון שלצערי התייאשו מ"לשנות מבפנים" את הזוהמה שלך.

    שתהיה לך שבת שלום ,ואם אתה לא מסוגל להסתכל מהחלון ,אז לפחות תסתכל במראה על עצמך.

  9. על אף שאני חש תחושות בושה לגבי כל הנושאים שהעלית אני מוצא לנכון לציין שבקום מגוריך הנוכחי (מרסיי) מתקימות עוולות רבות וזהות ושם אתה חש מוגן?

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן