קליטתם והשתלבותם של בני עדות המזרח בחברה הישראלית איננו דבר חדש, ונאמר עליו כבר הכול. מה לעזאזל רוצה אמנון לוי לומר בסדרת הכתבות הטלוויזיונית "השד העדתי", ולמה מכוונים דבריו?

הסיפור של מתחים בין עליות, או גלי הגירה, לבין תרבויות קיים מאז ומתמיד בעולם כולו. כך גם הסיפור על עניים ועשירים ומרכז ופריפריה.

לפני מלחמת העולם השנייה היו בעולם כ-12 מיליון יהודים, שחיו באירופה או היגרו ממנה, ומיליון יהודים שחיו בארצות ערב השונות. שר ההיסטוריה גולל את הדברים כך שאת הציונות המודרנית והקמת המדינה הובילו יהודי אירופה, שהושפעו עד מאוד מן התהליכים של המודרנה וההתמערבות ביבשת זו ובארצות הברית.

לא הייתה מדיניות מכוונת של אפליה על רקע אתני

זו הייתה גם התרבות השלטת במדינה, שקלטה אל תוכה את שבטי ישראל יוצאי ארצות ערב. במאמץ עילאי זה נעשו שגיאות קשות, שהכבידו מאוד על קליטתם הטובה של קהילות אלה. אך בשום פנים ואופן לא הייתה מדיניות מכוונת של אפליה על רקע אתני. במהלך השנים נעשו מאמצים כבירים, גם אם לא מספיקים, לקידום אוכלוסיות אלה ושילובם בחברה הישראלית.

כשלמדתי בטכניון, בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול, הסטודנט המצטיין של המחזור היה בן ליוצאי עיראק. אני עצמי נישאתי לבת יוצאי עיראק, שהייתה מצטיינת בית ספרית כשסיימה את לימודיה בגימנסיה הרצליה בתל אביב, ובגיל 24 הייתה כבר עם תואר ראשון ושני בהצטיינות מאוניברסיטת תל אביב. אחר כך עשתה דוקטורט, והיום היא עובדת בכירה באחד ממוסדות הבנקאות הגדולים בישראל.

לימים, בהיותי יועץ ארגוני ואסטרטגי, העוסק בין היתר בגיוס משקיעים לחברות בתחומי הטכנולוגיה השונים, את העסקה הראשונה שלי עשיתי עם שני אחים שהוריהם יוצאי צפון אפריקה, עם שם משפחה צפון-אפריקני קלאסי, שסיימו את הטכניון בהנדסת חשמל והקימו חברה מובילה בישראל בטכנולוגיות מתקדמות לטיפול במים.

לקראת סיום שנת לימודיי הראשונה בטכניון, בעודי ניגש למזכירות דיקן הסטודנטים לטפל בבקשה לדחיית שירות מילואים, פנתה אליי מזכירת הדיקן ושאלה מדוע אינני נרשם למגורים במעונות הסטודנטים. אמרתי לה שלא ידעתי כלל שאני זכאי להטבה שכזו. רק אז הבנתי בראשונה, שכעוזב קיבוץ צעיר שהשתחרר זה מקרוב מהצבא והוא חסר כל, מגיע לי דיור במעונות.

לא העליתי כלל על דעתי שאני נזקק שיש לו זכויות

הנה, אני – ישראלי צבר, בן לחלוצים מקימי הארץ הזו וקצין קרבי בצה"ל – לא העליתי כלל על דעתי שאני נזקק שיש לו זכויות, שמגיע לו.

באותם ימים יפים הגיעה לטכניון קבוצה גדולה של צעירים שעלו זה מקרוב ממרוקו והיו בנים לאליטה יהודית שם. קשר מיוחד היה לי עם עמרם בן דוד ז"ל, שלמד הנדסת חשמל, ועם סימון, בת זוגו ולימים אשתו. בהמשך עבד עמרם בתעשייה האווירית, ובמסגרת פעילותו בשיווק מערכות בארצות אפריקה נהרג בתאונת מטוס. תקופת מה יצאתי עם אחותו והוזמנתי מספר פעמים לדירתם בשבת לארוחת צהריים מרוקנית אופיינית.

מהתוכנית של אמנון לוי עולה כי לימודים באוניברסיטה הם סוג של "השתכנזות", וכך גם החלפת שם המשפחה ונישואים מעורבים.

אוקיי, אז מה, אמנון? מה רע בכך?  אתה ורבים כמותך עשיתם  את הדבר הנכון והצלחתם בגדול. עליך מוטלת אחריות מאוד גדולה בעניין זה. אתה מהווה דוגמה לאחרים.

לכל אחד מאיתנו ישנם שדים, כאלה ואחרים. ישנו גם שד עדתי, אך עלינו לפעול כדי להדפו, במקום לעוררו מחדש.

למה אתה מצפה, אמנון? שהאשכנזים יחליפו את עורם הבהיר לכהה יותר, ואילו הכהים בינינו ילבינו את עורם? שתסתיים ההגמוניה האשכנזית ואיתה ההתמערבות והמודרנה ונחזור למה??? יש בתוכניתך יסודות של קריאה למרד ולאלימות, שאינם מוצדקים.

אבי החלוץ שבא מליטא החליף את שם משפחתו מגורפיין לנוי, כביטוי לרצונו להיות יהודי חדש בארץ ישראל. לעצב במדינה חברה חדשה ומה שאנחנו מכנים "ישראליות". הוא התעקש כמעט שלא לדבר ביידיש והיה חסיד גדול של השפה העברית. אף שהייה קיבוצניק במשך שנים ארוכות,  שימש גם ככתב בעיתון על המשמר ובעיתונות הפנימית של המפלגה והתנועה.

הישראליות היא שם המשחק ולא ההשתכנזות – כך צריך להציג את הדברים.

חוסנה ובטחונה של מדינת ישראל תלויים ברמה הגבוהה של כלל תושביה ובמיצוי הפוטנציאל הגלום בהם, ואין פה עניין לאיש שלא לפעול בכל מאודנו לקידום החלשים בתוכנו. זה האתגר הניצב בפנינו, לא העלאת שדים מן האוב.

בהחלט אפשר להצביע על כך שחלק ממנהיגות יהודי צפון אפריקה בישראל פעל מבלי משים להנצחת הבעייתיות שנוצרה בקליטתם של עולי ארצות אלה. תחת הכותרת של החזרת עטרה ליושנה ש"ס מובילה היום את ציבור בוחריה הספרדיים אל העבר, והתשלום לא יאחר לבוא.

נדמה לי שמתוך שלא לשמה בא לשמה. אמנון לוי הפעיל בתוכניתו את השד העדתי, את אותם מנגנונים שבעבר הנחו את המנהיגות המקומית של עולי צפון אפריקה להנצחת תחושות הקיפוח בקרב יוצאי ארצות אלה בישראל.

הנושא של שוויון וקידום חברתי חשוב עד מאוד, ויש לטפל בו כראוי ולא דרך תשאול מקרי של קבוצת ילדים מזרחיים בפריפריה על תחושותיהם לגבי עתידם, כמוצג בכתבתו של אמנון לוי. במלל שכזה גלומים יסודות של שיח מסית ומדיח.

גם אני ושכמותי, האשכנזים הצברים ילידי הארץ הזו, נצרפנו בכור ההיתוך הגדול שלה ונהיינו ספרדיים במידת מה. הדברים אינם נעים רק בכיוון אחד. איש לא יערער היום על תרומתם הגדולה של יוצאי ארצות ערב למדינת ישראל, לתרבותה ולעיצוב הישראליות.

[related-posts title="טורים נוספים"]
____________________________________________________________________________________________________
נמרוד נוי עוסק בפיתוח עסקי ובייעוץ ארגוני ואסטרטגי, הוא בוגר הטכניון בחיפה בהנדסת תעשייה וניהול ובוגר לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב. נמרוד עבד בתעשייה המתקדמת בארץ, היה פעיל במועצה הציונית בישראל והשתתף במשך מספר שנים בפורום האסטרטגי שלה בראשותו של פרופסור יחזקאל דרור. הספר שכתב, "לקראת פרדיגמה חדשה" (הקליקו לקריאת הספר בפורמט דיגיטלי), מציג תפישה חדשה לחיים פוליטיים במדינה. הספר הוא ניסיון לפענח את צופן חולשתה של המערכת הפוליטית בישראל, המניח תשתית למחשבה סדורה ומושכלת באשר לחיינו הפוליטיים ומתווה עקרונות, עיקרים וקווים מנחים מעצבי מדיניות לפרדיגמה חדשה של חיים פוליטיים במדינת ישראל.