מדוע החברה להשבת נכסי נספי השואה משתפת פעולה עם האוצר?

החברה אמורה לסיים את פעילותה, על פי החלטת הממשלה, בשנת 2017. בקצב התמיכות הנוכחי יזכה האוצר לקבל יותר ממיליארד ורבע שקל ממה שהצטבר בקופת החברה להשבה. לניצולי השואה יש חשבון ארוך, חשבון לדראון עולם, עם ממשלות ישראל, ובראשם משרד אוצר, חשבון שלא יימחק גם לאחר שאחרון השרידים יעבור מן העולם. לניצולים יש צאצאים, ואני נמנית איתם

Print Friendly

בקופתה של החברה לאיתור והשבת נכסי נספי שואה הצטברו למעלה ממיליארד ו-760 מיליון שקל. פחות מ-5 מיליון שקל מסכום זה הואילה החברה להקציב לפרויקטים המנציחים את זכר השואה. וזה עוד לא הכול. מתוך סכום "הנכבד" של פחות מ-5 מיליון שקל, שליש מועבר לנסיעות של תלמידים לפולין, יותר משליש להוראת השואה לאוכלוסיות חריגות, ורק פחות משליש להנצחה ולתיעוד השואה בציבור הכללי, כולל מוסדות חינוך, הדור הצעיר וכיוצא באלה קהלים.

עצרת למען ניצולי שואה 10.2011 (צילמה: שרית פרקול)

עצרת למען ניצולי שואה ברחבת מוזיאון ת"א 10.2011 (צילמה: שרית פרקול)

החברה לאיתור ולהשבת הנכסים של נספי השואה בע"מ הוקמה לפני שבע שנים, ועל פי פרסומיה באתר האינטרנט: "מהות פעילות החברה מושתתת על עשיית צדק היסטורי, באמצעות איתור נכסי נספי שואה והשבתם ליורשים החוקיים. נכסים שלא נמצא להם יורש, מועברים למטרות סיוע לניצולי שואה נזקקים, למוסדות חינוך ולמטרות הנצחת זכר השואה, תוך מתן עדיפות לסיוע לניצולים."

כדאי לבחון את מהות פעילותה של החברה: עד כה, בשבע שנות פעילותה, השיבה החברה ליורשי נספים סך הכל סכום "אסטרונומי" של 50 מיליון שקל. מידי שנה מעבירה החברה סיוע לניצולי שואה נזקקים בסך של 100 מיליון שקל ועוד כ-10 מיליון שקל לארגוני ניצולי שואה ולעמותות העוסקות בחינוך ובהנצחת זכרון השואה. זהו. החברה אמורה לסיים את פעילותה, על פי החלטת הממשלה, בשנת 2017. מכאן, בחשבון פשוט, בקצב התמיכות הנוכחי יזכה האוצר לקבל יותר  ממיליארד ורבע שקל ממה שהצטבר בקופת החברה להשבה.

ברור לכל מהו האינטרס של משרד האוצר במתן כל כך קמצני של תמיכות. האוצר מלכתחילה רצה שהכול יהיה שלו, ונאלץ לבלוע את הצפרדע של החברה להשבה. אבל באוצר יושבים אנשים שרואים רחוק. הטווח שלהם הוא מעבר לאוצר. לאמור, כמה הם ירוויחו על ניצולי השואה כדי לבוא אחרי זה לשוק הפרטי ולומר: הצלחנו. עכשיו אנחנו מוכנים להוכיח זאת אצלכם תמורת כמה מיליון שקל לשנה + הטבות.

לניצולי השואה יש חשבון ארוך, חשבון לדראון עולם, עם ממשלות ישראל, ובראשם משרד אוצר, חשבון שלא יימחק גם לאחר שאחרון השרידים יעבור מן העולם.  לניצולים יש צאצאים, ואני נמנית איתם.

אך מדוע החברה להשבה משתפת פעולה עם האוצר? היא לא הוקמה כדי לשמור את השמנת לאוצר. היא הוקמה כדי לחלק את הרכוש של הנספים או ליורשיהם הספציפיים, או ליורשי כל הניצולים, שרידי השואה. האם לא ראוי להכפיל את הסכום המחולק מידי שנה לניצולים הנזקקים? הרי ב-2017 מספרם יהיה קטן בכמה אלפים ממספרם היום. האם לא ראוי להכפיל, לשלש ואף יותר את הסכום המוקצב לסיוע לארגוני ניצולים, חינוך והנצחה? מה כבר אפשר לעשות בסכום של פחות מ-10 מיליון שקל המחולקים בין עשרות ארגונים?

ומהכלל אל סיפור ספציפי. לפני ארבע שנים הקימה קבוצת מתנדבים, ניצולי שואה ואחרים, את עמותת "עופות החול". במסגרת הפרויקט הכללי של "תרומת ניצולי השואה להקמת המדינה ולביסוסה", מפעל שיוזמיו היו צבי גיל (הוגה הרעיון), משה זנבר ז"ל  וראול טייטלבאום. העמותה שמה לה למטרה להביא לידיעת הציבור הרחב את הסיפור הזה שלא סופר כמעט, או בקיצור – "משואה לתקומה". אנשים אלה אשר הצליחו לאסוף מתוך כאבם העצום כוחות נפש לבנות חיים חדשים במדינה שקמה.

הם היו יוזמי "הבריחה" בשלהי המלחמה, והפרטיזנים שביניהם העבירו אלפי שרידים בדרך לא דרך, נהרות אגמים, יערות הרים במסע של אלפי קילומטרים כדי להגיע לחוף מבטחים באיטליה. הם היוו כמחצית  מהכוח הלוחם של הפלמ"ח עם תחילת מלחמת העצמאות. כמעט מחצית מן הכוח של כל צבא ההגנה לישראל, בראשית המערכה, היו ניצולי שואה. הם הקימו 60 ישובים חקלאיים, וכמעט הצילו את התנועה הקיבוצית. הם אכלסו את ערי הפיתוח. הם שיזמן את כל מערכת התיעוד וההנצחה לשואה, כולל חקיקת חוקים, לרבות יד ושם וכל מוסדות ההנצחה שקיימים בארץ. והם שהנחילו לנו דור חדש של אישים מובילים בכול תחומי החיים. מלבד תרומתם של הניצולים כקבוצה, רבים מהם תרמו תרומה ייחודית למדינה ולעולם, ביניהם חתן פרס נובל, חתני פרס ישראל וזוכי פרסים יוקרתיים מן המעלה הראשונה בארץ ובעולם.

יוזמי עמותת "עופות החול" הגיעו למסקנה שהדרך הטובה והעכשווית להעביר את המסר היא הדרך החזותית, ולכן את מטרותיה מגשימה העמותה באמצעות הפקת סרטים, באורך מלא או קצרים יותר, על ניצולי שואה שבנו את חייהם כאן. ארבעה סרטים באורך מלא כבר הופקו: הסרט "עופות החול", המספר את סיפורם של שבעה ניצולי שואה; "כמו מלכת אנגליה", סיפורו של הילד דוד ברגמן, שנותר לבד בעולם בגיל 11 והיה לבמאי להקת הנח"ל; "הקובייה ההונגרית", קורותיו של פרופ' אנדרה היידו, חתן פרס ישראל למוזיקה; ו"הבריחה", תיעוד מסעם של שמונה בני נוער בעקבותיהם של העקורים בנתיבי אירופה בדרכם לארץ ישראל.

בנוסף יזמה העמותה פרויקט בשיתופם של בני נוער "דורי דורות": אלה מתחקרים אישית, עם מצלמה ומיקרופון, את ניצולי השואה אודות העבר הרחוק "שם", אבל גם – ובעיקר – על השתרשותם במדינת ישראל וקורותיהם עד עצם היום הזה. התחקירים המצולמים, בהם משולבים תוספות-רקע דוקומנטריות מתבקשות, כמו גם חומרי ארכיון, נערכים לסרטונים קצרים המועלים ליו-טיוב.

זאת השיטה, זה התמנון שפועל באמצעות ועדות ותת-ועדות

העמותה פנתה, זו השנה השלישית, אל החברה לאיתור והשבת נכסי נספי שואה, בבקשה לקבל תמיכה כספית לפעילותה. בשנה הראשונה נדחתה הבקשה, שכן זו הוגשה על ידי חברה בע"מ ולא על ידי העמותה. בפעם השנייה נדחתה הבקשה, כיוון שמסמך של רשם העמותות הוגש באיחור של ימים. השנה נדחתה הבקשה פעם נוספת בטענה כי "…אינם תורמים דיים להנצחת זכר השואה… היעדרות בשלות ואיתנות פיננסית, חוסר הניסיון של העמותה ועוד.” זאת בשעה שהמפיקים והבמאים הם ממיטב הקולנועיים בישראל, והראיה לכך הן הביקורות המצויינות לסרטי העמותה, שעד כה צפו בהם יותר מ-500,000 איש בארץ.

האם יש מדד ל"תרומה להנצחת זכר השואה"? ואם כן, מהו? האם מסעות בני נוער לפולין  (מפעל שהתחיל כיוזמה תיירותית ופוליטית) תורמים יותר להנצחת זכר השואה והתקומה מאשר ההצעה שלנו לקיים כאן בארץ צעדת תקומה מהר הזיכרון לכנסת ישראל, בהשתתפות גם אלה שאין בידם להשתתף בנסיעה לפולין? האם רק פעילות עם קבוצות אוכלוסיה בפריפריה או בסיכון או עולים זכאית לתמיכה, ופעילות לכלל הציבור הישראלית פסולה? ואשר ל"איתנות פיננסית" – הרי אילו  היו לעמותה הכספים להפקת הסרטים, לא היה צורך לפנות בבקשה לתמיכה.

והסיפא הוא המדהים ביותר – "חוסר ניסיון של העמותה". המפיק הראשי של העמותה הוא מיכה שגריר, שעל פי קורות החיים שלו, שצורפו לבקשת התמיכה, הפיק וביים עשרות רבות של סרטים לכל ערוצי השידור בישראל, זכה בפרסי יוקרה, ועוד כוחו במותניו.

דומני הסיפור האמיתי שמאחורי "הסיפור שלא סופר של ניצולי השואה" הוא שמישהו ירה את החיצים ואחר כך סימן את המטרה. הרשימה הזאת, שהיא תמצית שבתמצית מה שיש  לנו לומר, לא באה להטיל דופי באנשי החברה להשבה, ובייחוד לא ביו"ר, מיכה חריש, ניצול שואה שמנוע מלהתערב, הגם שליבו איתנו. זאת השיטה. זה התמנון שפועל באמצעות ועדות ותת-ועדות, וחברות פרטיות מניבות רווחים שמודדות רייטינג לפי איזה מד מקומם, כשאשר מדובר בניצולי שואה. מכאן שלא באתי לערוף ראשים של אנשים, אלא השיטה הזאת ראויה שתעבור מן העולם. היא סטרילית, היא מנוכרת, היא אטומה.

לסיכום: מטרת העמותה ראויה לא רק לתמיכה כספית של החברה להשבה. היא ראויה לתמיכה של ממשלת ישראל והעם כולו. היא לא רק מנציחה את זכר השואה, את הקורבנות ואת הזוועות, אלא מעלה את ניצולי השואה כאותם "עופות החול" – הפניקסים – אשר נסקו מן האפר, הגיעו לישראל ומלאו אחר הכמיהה בת אלפיים להקים מדינה יהודית. זאת כלקח הראשון של השואה. אז אל תשאלו מה הניצולים נתנו למדינה, כי הם נתנו. שאלו מה המדינה נתנה להם.

[related-posts title="כתבות נוספות"]

_____________________________________________________________________________

  • לילי הבר היא יו"ר עמותת "עופות החול", יו"ר ארגון יוצאי פולין בישראל וחברת הוועד המנהל של מרכז הארגונים של ניצולי השואה.

 

 

 

_____________________________________________________________________________

תגובת החברה לאיתור והשבת נכסים, כפי שהועברה במייל למערכת מגפון:

"החברה לאיתור ולהשבת הנכסים של הנספים בשואה, פועלת  למען ניצולי שואה ומסייעת להם על בסיס חודשי ומדי שנה בסך של 100 מיליון שקל, במימון תרופות, בהעברת מענקים לחשבונות הניצולים, במימון כרטיס נטען כל חודש לטובת רכישת מזון, בסיוע רפואי עד הבית כולל טיפולי שיניים, סיוע בניידת שיפוצים שמגיעה לבית הניצול ומשפצת את ביתו, החברה מפעילה וממנת פרויקט סיוע של עובדות סוציאליות בבתי החולים ובקופות החולים שמקלות על הניצול בתהליך האשפוז ועוזרות לו למצות את זכויותיו ועוד.

מטרת החברה בראש ובראשונה ועל פי חוק היא לאתר את נכסי הנספים ולהשיבם ליורשיהם החוקיים, על מנת לממש מטרה זו ראשית עסקה החברה באיתור נכסים ולאחר מכן באיתור יורשים ובהשבת הרכוש שאותר ליורשים החוקיים, החברה פועלת נמרצות בארץ ובעולם לאתר את היורשים לנכסים שברשותה שעדיין לא נמצאו להם בעליהם, בנוסף סייעה עד היום החברה לניצולי השואה בישראל בלמעלה מ 550 מיליון שקל ותמשיך לסייע גם בשנים הקרובות, ולכן בהתאם לכך החברה היא זו שקבעה את מועד סגירתה, 2017, ולא המדינה כפי שנכתב במאמר! כאמור מדובר בכספים פרטיים ששייכים ליורשיהם של היהודים שנרצחו בשואה.

החברה ממנת מדי שנה גופים להנצחת זכרון השואה, גופים שנבחרים בקפידה ועונים על הקריטריונים שנקבעו, החברה מקבלת מדי שנה פניות רבות מגופים שונים ובוחרת רק את המתאימים ביותר שמשרתים את המטרה, להנציח את זכרון השואה בצורה הטובה ביותר."

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה ג, חברה וסביבה, מאמרי עמדה, רווחה, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.