מתוך 'אָמֶרִיקָאנְטוֹס' מחזור שירים/טקסטים שכתב/בנה ערן צלגוב במהלך יוני 2013 בארצות הברית של צפון אמריקה.

מוזמנים להאזין תוך כדי קריאה ל-Jimi Hendrix
(My Train A-Comin' (1969
שבחר ערן לפי בקשתי.

אָמֶרִיקָאנְטוֹס

ו. לְאַלֶן גִינְסְבֶּרְג, משורר בּוּדְהַא

הַיּוֹם בִּבְרוּקְלִין שׁוּב רָאִיתִי אוֹתְךָ

הַפַּעַם עִם עוֹר כֵּהֶה, רַאסְטוֹת וּמִבְטָא גָ'מַיְקָנִי:

מִזְּקָנְךָ פָּרְחוּ פַּרְפַּרִים שְׁקוּפִים

וּמִזָּוִוית הַפֶּה עָשָׁן שֶׁגִּירָה בַּלּוּטוֹת דִמְיוֹן.

רָצִיתִי לִשְׁאוֹל אוֹתְךָ עַל הַמִּפְגָּשׁ הַהוּא

בָּוִילֶג' כְּשֶׁהָיִיתָ כְּבָר צִיפּוֹר זָקֵן מְאֹד וַאֲנִי אֵד-אֲוִויר-אֲפִילּוּ-לֹא.

אַתָּה רַק חִיַּיכְתָּ/ כִּי נִזְכַּרְתָּ/ וְעָנִיתָ/ לְכָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ:

נוֹ מוֹר פְלַוּאֶרס אִין דֶה סַאמֶר פִילְדְס.

ח.

Walking down on Prospect Park,

Every once in a beat I hear a drummers' poem,

There by the lake a majestic limping swan,

And Skinny Salvadorian dykes fishing –

Their love is a fish yet to be caught.

Old Homos with polish accent and funny hats holding hands in the sun

And braided babies weave a new American dream with ivory smiles.

The local addict is waving his hands up and down like a hot air balloon,

And I know,

This clown is no fool,

He could have reached the skies,

If only god had given him wings.

ט. לאודרֵ לוֹרְד, יעל ועומר[ה].

הַיּוֹם רָאִיתִי חַד-קֶרֶן שְׁחוֹרָה בַּסַאבּוֶוי, לְיָדָהּ פֵיָה לְבָנָה שֶׁהֶחֱזִיק לָהּ אֶת הַיָּד. הָיוּ שָׁם דִּיבּוּרִים עַל יֶלֶד אוֹ יָלְדָה.  אַתְּ יוֹדַעַת, יֵשׁ אַגָּדוֹת שֶׁמִּתְקַיְּימוֹת בֵּינְתַיִים רַק בִּנְיוּ-יוֹרְק. אֲבָל בְּקָרוֹב, כֵּן בְּקָרוֹב, אָמֵנְשַׁלְלָה, תָּקוּם אֶרֶץ-תָּמִיד-כֵּן וַחֲצִי-סוּס    עִם כְּנָפַיִים-שֶׁל-פֵיָה יִהְיֶה חוֹפְשִׁי לְהִתְאַהֵב בְּמִי שֶׁהוּא רַק רוֹצָה.

י"א.  לְלוּ, רפואה שלמה

… לֹא אִיבְּדָה תָּ'רֹאשׁ
אֲפִילּוּ כְּשֶׁקִּיבְּלָה בָּרֹאשׁ…

וְהַנְּעָרוֹת הַצִּבְעוֹנִיּוֹת:
טוּ דּוּ דּוּ
דּוּ דּוּ דּוּ טוּ
דּוּ דּוּ טוּ
דּוּוּוּוּוּוּוּוּוּ

י"ד. רגע של עברית בבֵּד-סְטַאי:

[ספריה ומספרה הן מילים מאותו שורש, כך לימד אותי בְּרַאדֶ'ר בְּרַאוּן אוֹף "טְרוּ-סַאוּת' בּוּקְס":]

להיכנס למספרה בְּבֵּד-סְטַאי, בְּרוּקְלִין. ברקע פוסטרים של אֶם.אֶל.קֶיי, אוֹבַּמָה

וּמֶלְקוֹלְם אֶקְס. מישהו עם כובע מסתפר, מגלח מאחור ומשאיר צמות ארוכות. הספר קירח ולא מחייך בכלל. שניים אחרים מסתכלים היטב על הנכנסים. מהבּוּם-בּוֹקְס בוקע מַיְילְס ואז מַי הוּצִ'י-קוּצִ'י מֶן. וְיֵשָׁם ספריה ע-נ-קית מאחור. להסס. למה מי אני. להסס. למה אני לא בצבע הנכון. להסס. ואז לספר להם על האסופה כּוּשִׁילָאִמָּאשֶׁלָּהֶם ולראות איך אחרי השאלה – הלכת לאיבוד – והמבט הננעץ של – אתה לא שייך אז לך – צומח ועולה איזה ניצוץ בעיניים ואז שואלים אותך עד מתי אתה בסביבה ואם בא לך בירה קרה ואם אתה צריך במקרה מטריה כי עוד שניה יירד גשם ואז להבין ולדעת שיש גשר צר מאד אבל הוא יציב אם מחזיקים אותו משני הצדדים

                       באהבה  (ג.ד.ו.ל.ה וידועה לשמצה).