Skip to content

יהודית ארנון חיה את המחול והמחול חי בתוכה

עולם המחול אבל על יהודית ארנון, כלת פרס ישראל ומייסדת להקת המחול הקיבוצית, שנפטרה בסוף השבוע בגיל 87. רמי באר, המנהל האמנותי של הלהקה: "היא היתה אשה עם כוחות אדירים ומקור השראה לדורות של יוצרים". ארנון תובא למנוחות ביום ראשון בקיבוץ געתון
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

הרקדנית, הכוריאוגרפית, כלת פרס ישראל ומייסדת להקת המחול הקיבוצית, יהודית ארנון, נפטרה בסוף השבוע בגיל 87. ארנון הותירה אחריה בעל, שלוש בנות, נכדים ונינים. היא תובא למנוחות ביום ראשון ב-18:00 בקיבוץ געתון, שהיתה ממייסדיו ושם הקימה את מפעל חייה, להקת המחול הקיבוצית.

"נדרתי נדר שאם אשרוד את אושוויץ אקדיש את חיי למחול". ארנון בסטודיו בקיבוץ געתון

את ימיה האחרונים היא העבירה בקיבוץ געתון כשהיא זוכה לראות את להקת המחול הקיבוצית זוכה לשבחים לאחר סיבוב הופעות באירופה. במיוחד ריגש אותה לשמוע שהלהקה הוזמנה לפתוח את הפסטיבל היוקרתי בוולפסבורג גרמניה שנערך סמוך למקום שהיה מחנה כפייה בזמן מלחמת העולם השנייה. הקהל שצפה במופע לא הפסיק להריע לרקדנים מישראל שבכו מהתרגשות ומגודל הזכות להמשיך ולקיים את נדרה של מייסדת הלהקה – להקים להקת מחול שתהיה גאווה למדינת ישראל. ארנון הספיקה לראות את המופע החדש "חסר השלם", יצירתו האחרונה של תלמידה רמי באר, כשהיא מוקפת ברקדני הלהקה שהבטיחו לה להמשיך את דרכה.

יהודית ארנון, ילידת צ'כוסלובקיה, נשלחה לאושוויץ כשהיא בת 18. בערב חג המולד של שנת 1944 דרשו ממנה הנאצים לרקוד בפניהם אבל היא סירבה. העונש שקיבלה היה לעמוד יחפה בשלג לילה שלם. ארנון נדרה נדר שאם היא תשרוד את מחנה ההשמדה אושוויץ היא תרקוד לנצח ותקים להקת מחול בארץ ישראל, שתרקוד בכל אירופה ותהיה גאווה לאומית. ארנון שרדה את אושוויץ, עלתה לישראל וייסדה יחד עם חבריה מקבוצת "השומר הצעיר" את קיבוץ געתון שבגליל המערבי.

"קשה ותובענית, וגם רכה ומחבקת." ארנון

בשנת 1956 ייסדה את הסטודיו למחול בגעתון והניחה את היסודות להקמת להקת המחול הקיבוצית, שהוקמה רשמית בשנת 1970 ונוהלה על ידה עד שנת 1996. אז העבירה את הניהול האמנותי לתלמידה רמי באר, המוביל עד היום את הלהקה להצלחות בינלאומיות. את סיפור חייה ובני דורה העלה באר (דור שני לשואה) ב"זיכרון דברים" – מופע מחול המתמודד עם זיכרון השואה.

בשנת 1995 נמנתה על מדליקי המשואות בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם. במעמד זה אמרה: "נדרתי נדר שאם אשרוד את אושוויץ אקדיש את חיי למחול". בשנת 1997 זכתה בפרס החברה הבינלאומית לאמנויות הבמה ISPA. בשנת 1998 הוענק לה פרס ישראל למחול.

בקיבוץ געתון הוקם כפר מחול אליו נוהרים אלפי רקדנים מישראל ומהעולם על מנת להתמקצע עם רקדני הלהקה. תוכנית "מסע מחול" בשיתוף הסוכנות היהודית מעודד מאות רקדנים להגיע בכל שנה לישראל ולהשתלם מקצועית עם הלהקה. בזכות תוכנית זו מספר רקדנים עשו עלייה וחיים היום בקיבוץ געתון.

רמי באר שליווה אותה בימיה האחרונים, אמר: "היא היתה אדם יוצא דופן, אשה עם כוחות אדירים שלא דומה לאף אחד אחר. היתה בינינו מערכת יחסים מאד מיוחדת ועמוקה, וגם לא קלה לעיתים. מערכת יחסים שמעבר למילים. הדיאלוג שלנו היה מאד משמעותי לשנינו והיא היתה השפעה אדירה על חיי ויצירתי. היא לימדה אותי תנועה מגיל שלוש וליוותה אותי חיים שלמים. כתלמיד בחוג הריתמיקה בגן הייתי מחכה לשיעורים שלה, שהיה בהם קסם. היא הוציאה אותנו למסעות בעולמות אחרים. היא היתה זו שאמרה שברצונה שאקח את הניהול אחריה. הבטחתי לה שכל צעד שנעשה יעשה ברצונה ולאורך כל השנים היא ליוותה אותנו. זוהי זכות גדולה להמשיך את דרכה ולפתח את הזרעים שזרעה.

"כוחם של התנועה והמחול היו בשבילה מקור חיים. היא מקור השראה לא רק בעבורי אלא בעבור דורות של רקדנים, יוצרים, מורים, אנשי מחול ואנשים בכלל. היתה בה אהבת אמת לעולם המחול, לריקוד, לרקדנים וליוצרים. זה היה משהו בסיסי בקיום שלה. היא היתה קשה ותובענית, אבל בו בזמן רכה ומחבקת. היא היתה טוטאלית ועם רצון ברזל, אבל בו זמנית גמישה וותרנית. היא מעולם לא ויתרה על החלום".

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן