השאלות הלעוסות על מהי סאטירה ומה ההבדל בינה לבין פארודיה, או סתם בידור, מתגמדות לנוכח ההומור הירוד (לרוב) של ארץ נהדרת. זה כבר לא משנה אם כותבי ובמאי התכנית רוצים להגיש לנו ביקורת פוליטית מחודדת, לבקר את הנורמות החברתיות והתרבותיות שלנו על ידי הצבת המראה מול פרצופנו, או סתם להצחיק אותנו. את כל הדברים האלה אפשר לעשות עם טקסטים שנונים וחריפים, ומה עושים כשאין כאלה? יורדים לביבים

מאת אורה עריף כץ

אמנם נכון. מדי פעם מבליחה שם בדיחה טובה שמצליחה להעלות חיוך על השפתיים. החיקויים של כוכבות 'מעושרות' היו נפלאים. אלא ששחקני ליגת העל של התכנית נופלים בה לרוב קרבן למניפולצית תוכן הזויה ואף סרת טעם. השבוע, התעלו יוצרי התכנית על עצמם בירידה למצגת של גזענות צרופה, כפי שהוצגה בדמותו של נתן אשל ושל טמטום חושים, כפי שהשתקף בהצגת דמותו של משולם ריקליס שכל חטאו בכך שנשא לו אישה צעירה ממנו.

מחקרים על הבניית תורת הגזע בשירות האנטישמיות מתארים כיצד נבנתה הסטיגמה של היהודי, נדבך על נדבך וחדרה וחלחלה לשיח הציבורי עד שהפכה למוסכמה חברתית ואף מדעית שאין לערער עליה. כך, למשל, תואר היהודי המדדה על רגליו העקומות, היהודי בעל האף הארוך.

השבוע, הצליחו לייצר סטיגמה דומה ליהודי חובש הכיפה העובד בשירות ראש הממשלה בנימין נתניהו. האיש השמן והמרושל, שכיפתו הסרוגה מהופכת על ראשו, שמלקק את שפתיו ומתרפס כאחרון הכלבים בכל שיחה עם רעיית ראש הממשלה. נתן אשל, שנושא ההטרדה המינית שהודבק לו לא הוכח ולטענת מכרים לא היה ולא נברא, חטף מהתכנית את העונש הכבד ביותר. אם בעבר החרצופים הרסו את תדמיתו הציבורית של 'מיצי' דן מרידור, הרי התכנית הזו העלתה את חוסר הטעם לשיאים של פורנוגרפיה.

ומשולם ריקליס, יהודי חביב עשיר מאוד, שהעז להגיע לגיל מבוגר ולבקש ליהנות משארית חייו, הוצג כסמרטוט העומד בכל רגע לגווע, כשהשיא המה-זה-משעשע של השפלתו בא כשבת זוגו טלי מחליפה לו חיתול. איזה צחוק. ממש כמו בהצגה של כתה ג'. על מי בדיוק ביקשו יוצרי התכנית לרדת בקטע הזה? על העשירים? על הזקנים? על הנשים שמתחתנות בשביל הכסף? מי שצחק שיקום.

,