הסיטואציה הזו היא אולי הסיבה שאני מרשה לעצמי, אחת לזמן כלשהו, להתפרץ אל אביחי בשאלות שלא בטוח שהייתי שואלת מישהו אחר, כך.

שוחחתי עם אביחי על אלוהים. נראה היה לי שמתוך מעגל האנשים שאני מכירה הוא הכי מכיר אותו.

אלוהים נמצא בתוכו.

שוחחתי אתו על טבע האנשים, נכון יותר אנשי הספרות, והכי מדויק – המשוררים – למה הם פועלים כך ולא אחרת, מה מוביל אותם. התרשמתי שאביחי מקבל תכונות ללא דופי ושאלה ופועל בהתלהבות ובנחישות.
אביחי הגיע לעולם הספרות לפני מספר שנים חדור ברצון לעשייה בכל התחומים, בכיבוש מקום הראוי לעצמו לדעתו, וכמובן ברצון עז לכתוב. הוא מלא בחיוביות, שמחה ואופטימיות ועשייה. אבל לדעתי תכונות אלו אופייניות לו בכל נושא ותחום.
Lucky him.

לפני כמה חודשים פרסם את השיר חידה. הוא אמר לי שכך הרגיש אז. השיר הזה הוא אחד מהיפים של אביחי בעיני. בגלל הכנות שבו שפרוסה למילים. הכי פשוט. הכי ישר.

חידה /אביחי קמחי

האמת היא שהצדק אתכם
ובאתי אליכם
באיחור של דוֹר
וכשאני יושב בקהל
אתם מרימים את ראשכם
ומציצים בי לרגע
כתוהים – "מה הוא חושב לו"
ואני רק מחפש
את הקסם בשירתכם

וכשאתם מזדרזים לתקן אותי
כשאני משבש את לשוני
בחולשתי המגונה
האמת היא שאיני כועס
אני מהרהר בשיר
שאולי אכתוב –
שורות חד פעמיות
על ספסל ברזל שראיתי בדרכי
והקהל יריע – וואו

***

כשפרסמתי אני בחיה רעה את העמדה – שירה זו נשימה כתבתי בין השאר: "המון אגו שומני, נוזלי – ג'לי משהו.. אותה תחושה הביאה אותי לא למנף את ההצלחה לה זכה ספרי הראשון. ולכל המתלהמים – מעולם לא הייתי בקליקה. לא הערצתי אף אחד, וגם לא עשיתי את עצמי כאילו כן, כדי לקדם את עצמי. ..בילדותי כבת לאב משורר.. פגשתי את וולך, הורביץ ועוד, בבתי הקפה בכל שבוע. וכבר אז ראיתי את העסקנות, האגו-טריפ, הניכור. אמנם הייתי ילדה קטנה. אבל כבר אז הבנתי את ההרגשה הזו..אז – כמה שנים אחרי..כלום לא השתנה. רק רמת הבורות העמיקה, כחלק מההידרדרות הכללית התרבותית".

לפרסום עמדה זו אביחי היה הראשון להגיב, ל-hear. הוא הזמין אותי לכנס המשוררים הראשון אותו יזם יחד עם אדם דובזי'נסקי, שהתקיים ב-2012, שמר עבורי מקום ליד השולחן הנואמים, בא לפגוש אותי בעיר, הביא לי את ספרו "ללכת", כתב עבורי הקדשה ומה אפשר לבקש בעצם עוד..
אין ספק שנקודת הראות שלי שונה משל אביחי שעבורו עולם הספרות הוא מגרש משחקים מלהיב, ומעורר שמחה ואושר, הוא מודע לרע אבל מתייחס לטוב.

כגבר אביחי מצטייר אצלי גבר מהסוג הישן כולל מחוות, וכבוד בהתנהלות יומית.
הוא אומר שהוא מעריץ נשים, אשתו, חגית המלווה אותו מגיל צעיר, היא גיבורת חייו.

לאחרונה מלאו לאביחי 50, וספר שיריו השני, לנווט לבד בחושך, יצא לאור.
השנה הוא משתתף בפסטיבל מטר על מטר, פסטיבל ירושלים לשירה ה-6.
אני מאחלת לאביחי שפע של אושר, יצירה וחיים ארוכים ומספקים.

אַנְטוּאַנֶט שׁוֹאֶלֶת את אביחי קמחי.

***

1. התכונה החביבה עליך – חוש הומור
2. התכונות החביבות עליך בגבר – הומור עצמי
3. התכונות החביבות עליך באשה – יכולת הקשבה
4. המאפיין העיקרי שלך – חיות ואנרגטיות
5. מה הנך מעריך מאוד אצל חבריך – כנות ורכות
6. הפגם העיקרי שלך – לא תמיד אני שולט בכעס שלי
7. העיסוק החביב עליך – טיולים אורבניים בארץ ובעולם
8. הרעיון שלך לגבי אושר – להשתדל לא לעשות דברים שלא נוחים לנפש או מעכירים את מצב הרוח
9. הרעיון שלך לגבי אומללות – איני מכיר בה לגבי עצמי, "הכול בראש שלי" אם כי לבטח יש אנשים אומללים שלא באחריותם
10. אלמלא היית אתה, מה היית רוצה להיות – אחד מאלה בסדר הבא: זמר, שחקן, בעל טור באחד מאמצעי התקשורת
11. היכן היית רוצה לגור – לחיות לסירוגין בירושלים, ת"א ומנהטן
12. מהו הצבע והפרח החביב עליך – אין צבע אחד זה משתנה, לאחרונה הצבע הכתום (שזה בעצם אדום שהתבגר) חביב עלי. אין פרח אחד, אני אוהב מאד סוגים רבים של פרחים הפרח, החביב עלי משתנה בהתאם למצב רוחי. לאחרונה חביב עלי במיוחד הפרח, נץ החלב.
13. סופרי הפרוזה החביבים עליך – קפקא וביאליק (בסיפוריהם הקצרים) הם יהיו תמיד מושא הערצתי. עם זאת אני מתחבר לספר ולא לסופר, לאחרונה סיימתי, בין שאר ספרים, את ספרה המצוין של איריס איליה כהן, 'דושינקא', שעשה עלי רושם עז.
14. המשוררים החביבים עליך – רבים, אך לאי בודד הייתי לוקח ארבעה: ביאליק, גולדברג, עמיחי, אבידן
15. הגיבורים החביבים עליך בסיפורת – תמיד הגיבור האחרון עליו אני קורא
16. הגיבורה החביבה עליך בסיפורת – תמיד הגיבורה האחרונה עליה אני קורא
17. הציירים והמלחינים החביבים עליך – ציירים: פייר-אוגוסט רנואר, סאנדרו בוטיצ'לי
מלחינים: אני מעריץ מלחינים רבים מז'נרים שונים, אין טעם לציין אחד, זה תלוי תקופה ומצבי רוח.
18. הגיבור שלך בחיים האמתיים – אין
19. הגיבורה החביבה עליך בחיים האמתיים – רעייתי!
20 אלו הן הדמויות ההיסטוריות שאתה הכי לא אוהב – אלו שעינו ורצחו ללא רחם אוכלוסיות ועמים ולא מעט היו כאלה בהיסטוריה
21. הגיבורה שלך בהיסטוריה – רות המואבייה
22. המאכל והמשקה החביב עליך – ספגטי, מיץ אשכוליות טבעי ובירה
23. השמות החביבים עליך – ינון, סתיו
24. מה אני הכי שונא – שקרנים, צבועים וחסרי אומץ לב (חסרי חוט שדרה)
25. דמויות מההיסטוריה העולמית שאני הכי שונא –במקום המילה שונא, אני מעדיף את המילה סלידה, בוז וזעם ללא גבול (ואלה יש לי בשפע) כלפי מנהיגים ואנשים שביצעו פשעים סדרתיים כנגד האנושות בצורה שיטתית מתוך אידיאולוגיה או מופרעות, כמובן שהיטלר בראשם. אך זה יכול להיות גם כלפי חוקר בארגון ביטחוני המתעלל בנחקרים/שבויים, או בעל המתעלל באשתו, או אב המתעלל בילדיו.    

26. האירוע הצבאי שאני הכי מעריץ – אני לא מעריץ אירוע צבאי כלשהו, אך יש לי הערכה רבה לעמידתו של הישוב העברי במלחמת העצמאות והערכה לניצחון שהשיג צה"ל באותה מלחמה. זה האירוע היחיד שמדינת  ישראל עמדה בסכנת קיום ממשי.

27. הרפורמה שאני הכי מעריץ – אין ספק, הרפורמה בשוק הסלולר, מה שמעיד שהחברות הגדולות והמונופולים עושקים אותנו
28. הכישרון הטבעי שהייתי רוצה להיות מחונן בו – לשיר ולרקוד
29. כיצד אני רוצה למות – אני תמיד אבקש לאחֶר את יום מותי
30. מה מצב הרוח הנוכחי שלך – בדרך כלל מצוין
31. לאיזה חולשות הנך מגלה הכי הרבה סובלנות – זיכרון חלש
32. המוטו החביב עליך – לחיות את היום בצורה משמעותית, הוא לא יחזור

***

אביחי קמחי (יליד 1963), משורר, פעיל בהתנדבות למען חולי סרטן וקידום השירה, סא"ל (מיל), מוסמך האוניברסיטה במגמה לשלטון מקומי ומנהל ציבורי, במסלול מחקרי (תזה) ובוגר תואר ראשון בכלכלה ולוגיסטיקה מאוניברסיטת בר אילן.

במאי 2009 חלה בסרטן ריאות מפושט עם גרורות למוח, הרופאים קצבו חייו לחודש,
כיום נמצא במעקב בלבד.
במאי 2012 – יזם וערך את כנס המשוררים הראשון בכנסת ישראל.
ספריו הקודמים:
רשימון סרטן – סיפורת אוטוביוגרפית (2011)
ללכת– ספר שירה (2012)

***

אִי הֲבָנָה

 כָּךְ הָרוֹפְאָה:
"אַתָּה צָרִיךְ
מְקוֹם עֲבוֹדָה
אַתָּה צָרִיךְ
תְּלוּשׁ
אַתָּה צָרִיךְ
מִסְגֶּרֶת"
הִיא יָרְתָה עִוֶּרֶת
הֵן הִשְׁחַתִּי חַיִּים שְׁלֵמִים
לְצַמְצֵם אֶת עַצְמִי
לְגֹדֶל הַמִּסְגֶּרֶת

בַּיִת

 לֹא יָרַשְׁנוּ אוֹתוֹ
בָּנִינוּ אוֹתוֹ בְּצַלְמֵנוּ
לֹא כְּבֵית מִדּוֹת
אַךְ מְרֻוָּח דַּיּוֹ
לְהָכִיל אֶת הַמְּשֻׁתָּף בֵּינֵינוּ
וְגַם אֶת הַמֶּרְחָק
רִהַטְנוּ אוֹתוֹ בְּמִדָּה
שֶׁיִּוָּתֵר חָלָל שֶׁל חֹפֶשׁ
תָּלִינוּ תְּמוּנוֹת אֲהוּבוֹת
שֶׁנֵּדַע מֵהֵיכָן הִגַּעְנוּ
יָצַרְנוּ מָקוֹם רַב לִסְפָרִים
שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ לְאָן לִבְרֹחַ
וְתָמִיד יֵשׁ בּוֹ זֵר פְּרָחִים
שֶׁצּוֹבֵעַ אֶת הַיּוֹם

לִפְעָמִים, גַּם כְּשֶׁאַתְּ בַּבַּיִת
אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלַיִךְ

בֵּינֵינוּ

 אִם נְחַדֵּשׁ אֶת הַבְּרִית
נִקְבַּע לְיוֹם חֹרֶף זוֹעֵף
הָאוֹרְחִים יִתְבַּצְרוּ בְּבָתֵּיהֶם
וְנִסַּע לְלֹא יַעַד
כְּשֶׁבָּרָד יַכֶּה בַּשְּׁמָשׁוֹת
וְאֵדִים יַעַטְפוּ חַלּוֹנוֹת
וּנְדַבֵּר בַּמֶּרְחָק
הַנּוֹצָר עוֹד וָעוֹד
בָּרֶוַח הַצַּר
שֶׁבֵּין גּוּפֵינוּ

 חֲצוּיִים

בְּעֶרֶב הַשָּׁקַת סִפְרוֹ נוֹרוּ רָקֵטוֹת
מֵעַזָּה לְתֵל־אָבִיב
אֲבָל הַתָּכְנִית נִמְשְׁכָה כְּסִדְרָהּ
וְהַמְּשׁוֹרֵר חָזַר וּבִקֵּשׁ שֶׁיַּגִּישׁוּ לוֹ יַיִן
לִפְנֵי שֶׁיָּרָה אֶת חִצָּיו

כְּשֶׁהִמְשִׁיל אֶת עַמּוֹ לַעֲצֵי תַּפּוּז
וְאֶת עַמִּי לַפַּסִּיפְלוֹרָה, נֶּטַע זָּר וְטַּפִּילִי,
שֶׁהֶעֱלִימָה אֶת הַפַּרְדֵּסִים הַפַלַסְטִּינִיִּים
נַעְתִּי בְּכִסְּאִי כְּמָכוּר הַמְּחַפֵּשׂ סִיגָרְיָּה
וּפַרְצוּפוֹ הַגִּ'ינְגִ'י שֶׁל אצ"ג הִבְלִיחַ בְּמֹחִי

כְּשֶׁחָשַׂף אֶת פִּצְעֵי הַנַּכְּבָּה שֶׁבְּגוּפוֹ
וְהִתְיַסֵּר בֵּין זֶהוּת פָלַשְׂתִּינִית לְיִשְׂרְאֵלִית
בִּחְיַאת אַלְלָה שֶׁהִזְדַּהֵיתִי וְהֵבַנְתִּי
שֶׁ'הַתִּקְוָה' לֹא מַרְטִיטָה אוֹתוֹ

בְּסִיּוּם הָעֶרֶב לָחַצְתִּי אֶת יָדוֹ וְאָמַרְתִּי:
"שִׁירַתְךָ עִנְּגָה אוֹתִי אַךְ גַּם הִכְאִיבָה
כְּמוֹ לְתַנּוֹת אַהֲבָה עִם אִשָּׁה בּוֹגֶדֶת"
הוּא חִיֵּךְ בְּעֵינֵי יַיִן וְאָמַר
"אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁדָּקַרְתִּי אוֹתְךָ"

לנווט לבד בחושך, עורך מרדכי גלדמן, הוצאת כרמל/עמדה – סדרה לספרות עברית, 78 עמ', 2013

[related-posts title="אַנְטוּאַנֶט שׁוֹאֶלֶת"]