שרת המשפטים, ציפי לבני, מינתה הערב, בידיעת ראש הממשלה וראשי מפלגות הקואליציה, את פרופסור רות גביזון – לגבש לראשונה את הביטוי החוקתי למדינת ישראל כ״מדינה יהודית ודמוקרטית״. בלשכת השרה לבני הסבירו כי המינוי נעשה לנוכח המחלוקות החברתיות והמשפטיות המהותיות, והצעות חוק בהן כל צד במפה הפוליטית מנסה לכפות את השקפת עולמו. ראש הממשלה עצמו לא נקט עמדה בנושא.

בפנייה של השרה לבני לפרופ׳ גביזון נאמר: ״אני מאמינה כי הגיעה העת לנסח הסדר חוקתי העוסק באופייה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית, ומעגן את מרכיבי זהותה באופן המאזן ומשלב ערכים אלה, הן היהודי והן הדמוקרטי".

פרופ׳ גביזון, שנענתה לאתגר, אמרה: ״אני מודה לשרת המשפטים על האמון שהיא נותנת בי. אפעל במטרה לסייע בקידום הרצון לתת עיגון חוקתי לזהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ברוח העקרונות המפורטים בהכרזה על הקמת המדינה. במהלך עבודתי אבחן את ההצעות המונחות על שולחן הכנסת ואתייעץ עם הגורמים הרלבנטיים. לאחר שתגובש הצעה ראשונית היא תימסר לשרת המשפטים ותועמד לדיון ציבורי כנדרש".

רות גביזון (68) היא פרופסור למשפטים (פילוסופיה של המשפט ומשפט חוקתי) באוניברסיטה העברית בירושלים, מראשוני האגודה לזכויות האזרח ונשיאתה לשעבר, מייסדת ונשיאת מרכז מציל"ה.

גביזון שימשה בתפקיד יו"ר האגודה לזכויות האזרח בשנות ה-80, וכיהנה כנשיאת האגודה בשנים 1996 – 1999, אולם אחר כך מתחה ביקורת על כך שהאגודה נכנסה למעורבות בסוגיות פוליטיות מדי. מנגד, נמתחה נגדה ביקורת על כי התרחקה לכאורה ממחויבות לזכויות האזרח, וכי השתמשה לרעה במוניטין שלה בנושא, זאת על סמך עמדות שונות שנקטה החל מסוף שנות ה-90, כגון התנגדותה לפסק דין קעדאן; תמיכתה בהגבלות על התאזרחות בישראל שהוטלו באופן ספציפי על פלסטינים שנישאו לאזרחי ישראל ועמדתה כי רצוי שהכרה בנישואים ומתן אפשרות לאימוץ ילדים להומוסקסואלים ולסביות לא ייעשו על ידי בתי המשפט כעניין של זכויות.

גביזון הייתה חברה במכון ירושלים לחקר ישראל, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה, ויושבת ראש הוועדה האקדמית של מרכז מינרבה לזכויות אדם.

פרופ' גביזון לקחה חלק בוועדות ציבוריות שונות ובהן: ועדת כהן להגנת הפרטיות, ועדת קלוגמן לפרטיות במאגרי מידע ציבוריים, ועדת שמגר בסוגיית היועץ המשפטי לממשלה, ועדת צדוק לחוקי עיתונות, וכן ועדת דברת (ממנה התפטרה בטענה שמסקנותיה נקבעו מראש). עם סיום מלחמת לבנון השנייה (2006), מונתה לחברת ועדת וינוגרד לחקירת אירועי המלחמה.

ב-2003 פרסמה פרופ' גביזון, ביחד עם הרב יעקב מדן מגוש עציון, את אמנת גביזון מדן, שמהווה ניסיון להגיע להבנות בנושאי דת ומדינה – שיהיו מוסכמות גם על דתיים וגם על חילונים. ייחודה של האמנה בכך שהיא מציגה הצעות מפורטות בתחומים רבים, בהם חוק השבות, שבת, נישואין וגירושין, קבורה, מועצות דתיות ועוד. העבודה על האמנה נמשכה כשלוש שנים בחסות מכון שלום הרטמן, ומרכז רבין לחקר ישראל. האמנה פורסמה במשותף על ידי קרן אביחי והמכון הישראלי לדמוקרטיה.

ב-2004 מונתה על ידי מיכאל איתן, יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת דאז, כיועצת בכירה לוועדה, על מנת לסייע בהכנת פרק עקרונות היסוד של החוקה.

החל משנת 2004 עלה שמה של גביזון כמועמדת לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון. למינוי זה התנגד בתוקף רב נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק. נושא מינויה של גביזון הפך במידה רבה לנושא של מחלוקת ציבורית, וב-2005 גם למאבק אישי בין שרת המשפטים ציפי לבני, שהטילה את כל כובד משקלה בעד גביזון, לבין השופט ברק, שבאופן חסר תקדים אף התבטא בפומבי כנגד מינויה משום ש"יש לה אג'נדה… ואג'נדה זו אינה מתאימה וראויה לבית המשפט העליון".