אודה שלא עקבתי אחרי תכניתו של אמנון לוי, אבל אני מעורה היטב בשיח התקשורתי והאחר שהתעורר סביבו. האמת היא שכאשכנזייה זה קצת מביך לדבר על השד העדתי, על הקיפוח, על האפליה. מה שלא תגידי ייצא לא מי יודע מה. אפשר לסגל את דרכו של פרופ' אביעד קליינברג, ולנתח את המצב ממקום אקדמי, אפשר להטיח, אפשר להתנצל. אסתפק בכך שאומר שאין כאן גורם אחד שאשם במצב, שהאחדה של החינוך והקניית חינוך חינם לא בהכרח תדע לרדת לשורשיו ועומקו של הפער, שהפער הזה קיים בין "מזרח" ו"מערב" בהרבה פרמטרים, והם כבר מזמן לא מסתכמים בפער כלכלי.

ברם, יש שתי נקודות שאולי בגללן שווה להידרש לסוגיית השד העדתי. הראשונה שבהן היא הנרטיב של ש"ס. ש"ס היא מודל פעיל של מפלגה מזרחית חברתית "גאה". אי אפשר לעסוק בשד הזה מבלי להתעכב ולבחון אותו במפלגה שחרטה על דגלה לצמצם פערים, לזעוק את "זעקת הדל", ולפעול לשוויון בין אוכלוסיות מבוססות לחלשות. אגב, במצע שלה, ש"ס לא מכוונת רק לדתיים. השאיפה לצמצום פערים כפי שהיא מוצגת על ידם היא לכל.

אריה דרעי בוכה בדמעות תנין  על קצבאות הילדים שקוצצו. הוא מאוד מודאג, כמו קודמו, אלי ישי. ש"ס היא מפלגה עם אג'נדה חברתית. ייתכן שהיא לא עולה בקנה אחד עם הדעה החילונית הרווחת  באשר ללימודים והאפשרויות שזו מקנה לבוגריה הצעירים, אבל העובדה שמי שחברו אליה בראשית שנות השמונים גידלו אנשים לתורה ולעבודה, ובניהם מבלים פחות בבתי הכלא, היא הישג, והוא איננו זעיר. אז, מה בכל זאת קשה ? הדרך. השיטה שבה מנכסת לעצמה ש"ס הישגים כלכליים על חשבון אותן אוכלוסיות שהן הנפגעות העיקריות מהאפליה, פערי השכר, הקיצוץ בקצבאות וההזנחה.

לרשת החינוך של ש"ס יש מנגנון משומן שיודע להשיג משאבים מן המדינה. לא הכול מופיע בתקציב. נתחים רבים ושמנים "נולדים" בשלהי שנות הכספים, מדי שנה, מרגע שבמקומות אחרים שלש"ס יש בהם יד, נותרו "עודפים תקציביים". ש"ס הצליחה לאורך השנים להציב אנשים מטעמה שחולשים על הכספים ברשויות המקומיות. אם הגורמים הללו עובדים לפי ההנחיות, כי אז הם דואגים לתת ביצוע ברשויות הללו. בסוף כל שנה הכספים הללו מוצאים את דרכם למוסדות ש"ס…

כמי שכותבת בעיתון שאיננו קשור בשום צורה להון, או לשכר, אין לי משאבים לתחקיר עיתונאי מקיף, אבל את עירי אני מכירה היטב: את לוד. ובלוד, ש"ס הציבה לפני יותר מעשור גזבר שכל תפקידו היה להעביר מאות מיליוני שקלים בחזרה לאוצר. גזבר שפשוט השתלט על כל העשייה בלוד והחריב אותה. מהיסוד. גזבר שנותר על כנו בוועדה הקרואה במשך שמונה שנים וחצי, וכל כך "שמר" על הקופה הציבורית עד שהעיר נראית במקרה הטוב כמו עיר נידחת בלוב או בעזה, ועשרות אלפי התושבים שמשלמים ארנונה מכובדת לא מקבלים בה שירות בסיסי. בלוד אי אפשר לומר שהמדינה לא השקיעה כסף. השקיעה עוד והשקיעה. ומי שתוהה כיצד צמחה אימפריית "אל המעיין" מוזמן לבדוק היטב לאן תועלו כספי תת הביצוע של לוד וערים אחרות.

"אין עונשין אא"כ מזהירין". ערב הבחירות הכלליות האחרונות התפרצתי לדבריו של דרעי בכנס פעילים שהוא ערך באחד מבתי הכנסת בעיר. ביקשתי שאם הוא מעוניין לחפש קולות בלוד, דוווקא בלוד, שיצהיר מעל הבימה שהיה עליה כי מרגע שייבחר הוא יפסיק את חליבת הכספים של הגזבר ה"מהולל". אגב, דרעי לא הכחיש לרגע את דבריי. הגזבר עוד אתנו, אבל ש"ס עוד לא בממשלה. כעת דרעי מנסה, כמו בירושלים ובערים אחרות, להתערב ברגל גסה בבחירת המועמדים למועצת העיר מטעם ש"ס. כך הוא מנסה להבטיח להמשיך את שרשרת המזון של המפלגה. ש"ס עושה שימוש מניפולטיבי ובזוי בתופעות הקיפוח.

החמצה של התכונות ה"מזרחיות"

הנושא השני והלא פחות חשוב שבגללו שווה להידרש שוב לפולמוס השד העדתי הוא הסכסוך במזה"ת. הגישה של הגשת הלחי השנייה ממש לא יעילה בשכונה שלנו. בת להורים יוצאי תימן הסבירה לי לא מזמן: "הוריי, התימנים התמימים, לעולם לא היו נופלים בפח כמו היקים בגרמניה של שנות ה-30, מיד כשהתחילו להציק להם, הם היו פשוט בורחים…". כל כך פשוט. לדעת עם מי יש לנו עסק…

20 שנה הם פרק זמן ראוי לבחון את ההישגים האשכנזיים שלנו מול העולם. אוסלו הוא פארסה בכל קנה מידה, ולאשכנזים שהגו והתוו אותו יש אומץ רק למס שפתיים על הקיפוח העדתי, לא על חשבון נפש נוקב ועל הניסוי בחיי אדם שהם גררו אותנו אליו, הימור שאנחנו עדיין משלמים עליו מחיר כבד. 1,500 קורבנות מאז ההסכמים על הדשא, ועוד היד נטויה.

כעת אנחנו ממשיכים לחיות בלבנט, כשמי שמנהל עבורנו משאים ומתנים, או, כפי שמיטיבה לתאר זאת ח"כ אורית סטרוק: "מתנים ומתנים" הם אשכנזים. כשאנחנו מנסים ליישב סכסוך עם בעלי מנטליות מזרחית. זה לא דבר שאשכנזי לומד אותו. אלה מסרים גלויים וסמויים שצריך לינוק אותם עם חלב האם כדי להיות בקיאים בהם. אלה המקומות שאליהם יש לתעל את השדים העדתיים. צרת המשפטים הנוכחית (השגיאה במקור) ממש לא בקיאה בהתנהלות של המזרח בהקשרים של מו"מ ויישוב סכסוכים. וכל הגווארדיה האשכנזית, גם זו שחשה צורך להתנצל, לעשות חשבון נפש, להתחכך במקום שבו יש למזרחי יתרון, כל שרשרת המתרפסים, שורות מבקשי הסליחה והמכים על חטא לא אומרים: בואו נדבר עם הערבים בשפתם.

רבי ומורי אמר על המחלוקות העדתיות שזה מזכיר לו קבוצת אסירים (גלות) שהופצו בבתי כלא שונים, וכשהשתחררו הם מקיימים מריבות "איזה כלא היה טוב יותר". אם יש מסובב לעולם, והוא הפיץ חלקים מעמנו בארצות ערב השונות, כי אז כדי לגאול אותנו מעולן אנו צריכים לעשות שימוש בהכשרה הבלתי אמצעית שקיבלנו שם. הגיעה העת לעשות בה שימוש מושכל.

[related-posts title="מאמרים נוספים"]